פעם שעברה פשוט הכניסו אותו פנימה וכיסו אותו. היום עמדנו שם מעל קבר חדש וטרי, רק בן חמישה חודשים.

ברגע שהטקס התחיל כולם היו דוממים,

מחכים למילים שיצאו ממשפחתו, למילים שיצאו מחבריו.

מחכים לדברים שיזכירו אותו.

כשהם התחילו לדבר עליו כולם התחילו לנגב את אפם בידם החשופות

ואת עינייהם עם קצה השרבול.

אני לא תופס איך באמת עבר כל כך הרבה זמן.

לי זה עדיין טרי בראש כאילו זה היה אתמול.