מסתבר שלירושלים לא מספיק להיות אחת הערים העניות בארץ, אלא שלאט לאט היא הופכת לעיר המכוערת ביותר.

לא שעכשיו אפשר להגיד שהיא מלכת היופי, אבל תמיד היה לנוף הירושלמי איזשהו חן מעורר מחשבה של בתים ויערות שלובים אחד בתוך השני, יחד עם המבנים ההיסטורים שבולטים למרחוק. אבל החליט איזה ראש עיר (אהמלופליאנסקיאהמ) שלירושלים יש עודף תקציבי ובשנים האחרונות החלו עבודות הבניה בעיר להעלות הילוך ולקבל תאוצה.

אז מילא שבמרכז ירושלים התחילו מחבלי מע"צ בפיגועי "חפור וברח" שלהם והותירו את כיכר ציון ריקה, כי פשוט לא היה נעים להגיע יותר. טונות הליכלוך והאבק והשיפוצים עלו לתושבים על העצבים וחנויות ומקומות בילוי רבים נקלעו לקשיים (ע"ע הסינדרום). כשנגמרו השיפוצים בחלק אחד של העיר, וענן העשן התפוגג לו מעט גילו התושבים שהעיריה בנתה את המדרחוב ברחוב הלל - דווקא בצד הלא נכון של הרחוב. ובמקום שיהיה לצד בתי הקפה\פיצריות\מסעדות, הוא דווקא בצד השני. איפה שיש...אממ.... כלום. וזה יפה. בעיקר החלק של הספסלים שאין בהם מקום ליותר מאיש אחד, והם מרוחקים כדי מרחק מעצבן מהספסל ליד. מספיק בשביל שהם יוותרו שוממים.

אז בזמן שהאנשים עסוקי בלקטר על השיפוצים הללו, הסכילו אנשי העיריה להכות בברזל בעודו חם, ובמקביל התחילו לשחק ב"ריץ' רץ' כביש". דהיינו: סוגרים כביש, הופכים אותו לנתיב תחבורה ציבורית, פותחים אותו. ולפעמים שוכחים לכוון את הרמזורים. שיהיה מעניין.

אבל שיא השיאים הוא אותו מבנה\פסל סביבתי\פיל לבן המכונה "גשר קלטרווה". מדובר בעצם בתחנה הראשית של הפרוייקט המבורך (לעת עתה) של ה"רכבת הקלה" שתבנה במהרה בימינו אמן. שמישהו החליט שלא מספיק שתהיה תחנה מרכזית בה אנשים פשוט יכנסו לרכבת ויצאו לדרכם, אלא צריך לעשות את זה משובב נפש ונפלא. והתוצאה: אלפי חוטים נוצצים באורות שתלויים מעל הגשר. גוש התינופת המכוערת הזו מתנשאת לגובה של כ90 מטר, ומתוכננת להגיע ל120 מטר. הגיוני. אם להוציא מליארדים על גועל נפש מיותר שכזה, למה שלא כולם יהנו ממנו?  עירבובית חוטי האורות הזו דומה הרבה יותר למדוזה מאשר לכל דבר אחר, אבל אני בספק אם לכך התכוון המשורר (סנטייגו קלטרווה שמו).

בשורה התחתונה - חדעתי ירושלים עדיין לא מוכנה להפוך לסן פרנסיסקו, ואם לעירייה יש עודף תקציב, אז כדאי שתשקיע אותו בתרבות.

שבוע טוב.