קראתי את החדש של דויד גרוסמן, ושם באמצע הספר בעמוד 475 הופיע השם שלך, לא ידעתי שיש לך פינת זיכרון על הר ארבל. קברו אותך בערב יום כיפור ולא יכולתי להגיע. אני זוכרת שבכיתי כל הדרך באוטובוס וריחמתי על זה שישב לידי ובטח היה לו ממש לא נעים. וזהו. עברו 11 שנה, זה הרבה זמן ומצד שני כאילו רק אתמול נפגשנו בפעם האחרונה.
|