ישבתי עם ילדיי והסתכלנו באלבום התמונות שלי מהצבא.

חבריי הקרובים שנפלו בלבנון כולנו היינו צעירים ותמימים.

כשהתחלתי לספור הגעתי לשישה חברים  שנפלו בפעולות שונות

כל החברה שסיימנו טירונות יחד. שהצטלמנו כמו בתמונת מחזור של בית הספר.

אומרים עם הזמן שוכחים ואני אומר הזמן רק מחדד את העצב.

אני כולי תקווה שילדיי לא יעברו את זה כמו שאני עברתי.

והכל בסופו של דבר למען המולדת שאוכלת את יושביה.

והסיים בנימה אופטימית.

שהיהי לנו חג עצמאות שמח

תשרפו הרבה בשר בחג המנגל