מתופפת על ברכיי, רוקעת קלות ברגליי, המוזיקה החזקה שצועקת ברקע חודרת אותי, מניעה את עצמותיי ושריריי.

אני מביטה סביבי, אני יודעת ששם, בקירבת מקום אתה יושב, איני רואה אותך אבל אני חשה אותך.אתה מחייך, לחייך סמוקות.

למרות העשן שאופף את החדר אני מריחה את הבושם המתוק שלך, הגבריות נודפת ממך. אני רוצה לשחרר אותך מהכפתורים של חולצתך, מחסומים לידיי שרוצות לחוש את חום גופך. אני יודעת שיש לך עיניים חודרות, מעמיקות, כאלה שרק חלמתי שיקראו אותי על אף המילים שלא כתובות על מצחי. אתה מבין את מבטיי, אני יודעת, אתה יודע מי אני ואתה גם יודע שאני מכירה אותך כמעט כמוך. אני חשה רוח מלטפת, ומגע עדין באוזניי, אתה לוחש לי משהו... כל המילים שרק יכולת אתה לדעת שאני רוצה לשמוע. קולך מתנגן ברכות, מלטף את אוזניי וגולש אל תוכן במעגלים, על הרקמות העדינות והפיתולים המבניים שלהן, אתה מתופף במילותייך בתופיי האוזניים שלי. הקרום שלהן לעולם לא ייקרע מעדינותך, רק אתה חודר אותו בעדינות שלך, מילותייך מרגשות אותי. אתה מלטף את לחיי וחש בדמעות העדינות שסוללות את הנחלים מטה על פניי, מדגישות את נתיבי הלכת שלהן, את רכות פניי וקשיחות המבנה.

שפתיי חתומות, המילים שנשפכו ממך אל חלל אוזניי ממשיכות לטייל שם, לחלחל פנימה כמו טיפות אוזניים שבאות לרפא את מכאוביי. אני עוצמת את עיניי, אתה מאחוריי, אני לא רואה אותך בעיניי אך אני רואה אותך בליבי, יודעת לתאר כל חלק בך, כל תחושה וכל מחשבה שעברו בינינו. אני שומעת קול צורם, חריקה. הברמן מבקש שאזמין את המשקה האחרון כי עכשיו סוגרים את הלילה, מקבלים את מרות הבוקר. אני חשה שאתה שם, הולך ממני, מתרחק, נמוג כמו הלילה.אני מזמינה כוסית של משהו טוב, חזק, לא לוגמת בכלל, צופה בה, מהרהרת, שופכת את הטיפ מארנקי ויוצאת מהעשן אל האוויר שבחוץ.

השחר יפציע בקרוב ואתה...נעלמת לי ותתפוגג איתו. מתי תשוב?