"יאי! קיבלתי עוד כוכב!" אני כותבת במסנג'ר לשותפה שלי שאמנם נמצאת במרחק של רק עשרה צעדים ממני, בחדרה, אבל ממש ממש ממש אין לי כח ללכת אותם ולשתפה בהתלהבותי (לזכותי יאמר שהחדרים שלנו לא צמודים ויש פרוזדור שמפריד בינינו וגם הדלת שלה סגורה).

"גם אני!!", היא כותבת לי בהתלהבות בחזרה.

לה יש כבר ארבעה ולי יש רק שלושה כוכבים. ישר אני מתחילה לחשוב: איך זה יכול להיות שאני מפגרת מאחוריה בכוכב? מה? מה עשיתי לא נכון? למה אף אחד לא אוהב אותי ולא מעניק לי כוכב? האם אני לא יצירתית מספיק? ובכלל - למה, אם יש לי שלושה כוכבים, זה לא מתעדכן שם למעלה ליד איפה שכתוב "זמין לצ'אט" ו-"0 הודעות" (היי! זה לא שלא כותבים לי. פשוט כבר עניתי לכולם ובקרוב המספר הזה ישתנה גם הוא. בטוח.)? בטוח יש כאם קנוניה נגדי. בטוח!!

ואז התחלתי להעלות במוחי רעיונות, כיצג אגנוב לה את הכוכבים ואהפכם לשלי... או שאולי יותר עדיף לי למכור אותם לאתר הזה שסוחר בין היתר במקומות על הירח ואף בכוכבים מהגלקסיה ונותן להם את שמות הקונים תמורת סכומים "זעומים". ואם כוכבים רגילים זה טוב, אז למה בעצם שלא יסחרו שם גם בכוכבים צהובים מ"קפה דה מרקר"? המשכתי באותו קו מחשבה וכבר עלו במוחי רעיונות על כיצד לגנוב לה את החברים מהרשימה, את התגובות ואפילו את הבלוג. אם כבר אני בשוונג - אז למה לא גם את תיקיית "my ducuments", את השומר מסך וגם את המשפט החכם שלה מהמסנג'ר?

ואז הייתה לי התגלות מדהימה! בזמן ששכבתי על מיטתי והגיתי רעיונות, הרמתי את ראשי כדי לקום ולהתחיל להעלותם על הכתב. אבל ברגע שקמתי, קיבלתי מכה חזקה מהחלון שהיה פתוח וראיתי מלאאא כוכבים חגים להם מסביב לראשי. נטשתי את כל רעיונותי הקודמים, והעליתי במוחי רעיון סטארט-אפ חדש ומעולה. תחשבו כמה כוכבים אפשר לגנוב בצורה שכזו. ארבעה כוכבים? קטן עלי. אבל זה כבר חומר לפוסט חדש...