הגעתי עם משהו חיובי.. הרגשה פנימית שאני רוצה ללמוד ב"תמורות".
עם ההרגשה הזאת העליתי טיעונים והסברים מדוע אני מרגיש כך
ושב"רידמן" וב"ברושים" לא מצאתי תחושה נעימה כזאת.
אבל,הספק... האם מה שאני מרגיש הוא נכון? האם זה אמיתי?
האם אני צריך ללכת עם ההרגשה הזאת? האם אני יכול לבצע בחירה
היכן אלמד בהסתמך על תחושה בלבד? לא, יש לי עוד טיעונים, זו
לא רק תחושה. חוץ מהאוירה הנעימה שחשתי ב"תמורות",
גם בראיון עם המנהל התרשמתי לטובה. קודם כל הראיון היה עם מנהל בי"הס ולא עם יועצת - ברידמן.
לחיפוש אחר הבי"ס יצאתי כשאני מחפש מורה. אמנם בראיון
התברר לי שאופי ההוראה שונה מאיך שהתכוננתי; יש מרכז קורס,
שנגדיר אותו כמחנך הכיתה. ובמשך השנה, כל שלושה חודשים
מתחלף מורה המלמד את החומר, בעוד הרכז נשאר לאורך השנה
כולה. הראש אמר לי, אתה מחפש מורה, איך תדע מי המורה אם
כל שלושה חודשים הוא מתחלף ? אחרי מי תלך? אך הלב רצה
לשמוע, ואפילו הראש הצטרף ועזב את מה שבאתי איתו מהבית.
כשכל שלושה חודשים מתחלף מורה, אותו מורה מרוכז בחומר
שאותו יעביר במשך שלושה חודשים בלבד, מה שמאפשר לו
לתכנן מערכי שיעור ולהעביר את החומר בצורה ממוקדת ואיכותית
יותר מאשר מורה שצריך להכין שנה שלמה. אהבתי את הרעיון,
וזרמתי איתו. כאן התחלתי לדבר על התוחשה שיש לי לגבי אבו דאבי.
למה לבדוק בעוד משמרת או שתיים אם אני רוצה או לא לעבוד שם?
הרי אני מרגיש כעת, בתחושה הפנימית שלי, שאיני רוצה לעבוד
שם עוד. התחלתי לבלבל קצת את השיחה ולדבר על האנשים שאני
עובד איתם ולא מסתדר איתם. משם גלשתי לספר לו שפעם הייתי
רואה מישהו או מישהי שהמראה החיצוני שלו או שלה לא מצא חן
בעייני ורק משום כך, לא אהבתי אותו.. יובל הרגיש שאני מאבד את
השיחה שהייתה לנו ושאני מתחיל להתפלסף, כי זה מה שעשיתי.
הוא אמר לי בטון מוכר, שקודם לכן, כשסיפרתי על התחושות
הייתי מובן, ועכשיו פחות. הוא חזר ופירגן לי על הדרך שאני עושה.
על החיפוש והחקר אחר בי"הס שבו אלמד. החיזוק הזה עזר לי, במקום להשבר ולחוש כעס על יובל שלא מבין אותי ולכעוס על עצמי
שאני מתחיל להתברבר בשיחה, להרגע לרגע. עשיתי אתנחתה.
ואז נזכרתי מאיפה גלשתי וחזרתי לנקודה שממנה ברחתי. "באתי עם תחושה חיובית היום שאני מרגיש" אז כמו שהרגשתי
לגבי "תמורות" שזה המקום בשבילי, באבו דאבי אני מרגיש שזה
לא המקום בשבילי. אבל איך אדע אם הקול הזה הוא נכון ואמיתי?
סיפרתי לו על הבלבול שקיים אצלי עם תחושת הרגש. מצד אחד
אני מרגיש, ומצד שני אני לא בטוח. אני מספר לאנשים שאני מתחיל
ללמוד שיאצו בשביל לקבל חיזוקים. ואם במקרה מישהו אינו מחזק
אותי, אלא אומר לי שהשוק עמוס ושקשה למצוא בזה פרנסה, זה
לא נעים לי לשמוע, אך אני מחזק את עצמי ואומר, אל דאגה, אני
אסתדר. יובל הקשיב כל הדרך. וכעת החזיר אותי אל הקול הפנימי שהרגיש
ב"תמורות" טוב. יובל הגדיר את הקול הפנימי כמצפן שנמצא בתוכי.
ואת הבלבולים הגדיר כשדות מגנטיים שמבלבלים את המצפן ולא
מאפשרים לו להתכוונן אל המקום הטבעי שלו.
קיבלתי את ההגדרה באהבה, ממש התחברתי אל המצפן הזה.
ובאמת הסובבים עשויים להיות שדה מגנטי למצפן שלי.
קיבלתי שיעורי בית לחוש את המצפן ואת השפעות השדות המגנטיים
עליו. עזבתי את הטיפול בכיף. *שיעורי בית שכיף לעשות.
*תחושה של הצלחה כשהצלחתי לחזור אחרי שאיבדתי את השיחה. |