פוסטים אחרונים
- מדינה בחיסון 19/8/13
- לגדול 11/8/13
- מילים מילים...יותר טובות מכל דבר אחר 4/8/13
- ילדי הכאב - בעקות סופר נני, .12.8.2012 13/8/12
- פיצה. השילוש הקדוש. טעימטורף!!!!!!!!!!!! 4/7/12
- ציצים? חסל...הגיע זמן התמ"ל! 25/6/12
ארכיון
בטן קטנה
מזעזע. לפגוש את האיש שלך. להתחבר אליו. לאהוב אותו. לאהוב אותו כל כך עד שאת אומרת כן כשהוא מציע לך להתחתן איתו. כמה את אוהבת. וכמה הוא אוהב אותך. כמה. אחרי שלושה חודשים, את מגלה לך ולו. כן. יש שם בטן. שם בבטן הקטנה שלך, הולכים לצמוח חיים. אתם מאושרים. כמה מאושרים. וכמה את אוהבת אותו. יותר מתמיד. עוד קצת. עוד קצת. תלחצי. תלחצי. כן. זה ילד. כן. רואים שם את הפופיק הקטן. אושר. מתוק. כמה מתוק. עוד קצת. עוד קצת. ותראי כמה הוא גדל. גדל מול עינינו וכבר יודע לקרוא. לכתוב. לאהוב. כמה הוא אוהב אתכם. הורים אהובים שלי. בר מצווה. הדבר הכי מרגש שחוויתם מזה שנים. הוא בירך אתכם. הפתיע. אמר כמה אוהב אתכם. כמה מעריך. התרגשת. כמה רגש. מדהים. חברה ראשונה. מה? הוא מנשק? נוגע? מה? שלנו?שלי? עוד קצת. עוד קצת וכל המבחנים נגמרים. איזה מדהים הילד הזה. תלמיד מצטיין. עתיד מזהיר בתחום הפסיכולוגיה. זה החלום שלו. לעזור לאחרים. להבין את העומק מתחת לגוף, בתוך הראש, אי שם הנפש. כמה רגש. אמא, קבלתי צו ראשון. אני מתרגשת בשבילך בן אהוב שלי. קורס קצינים. עוד קצת .עוד קצת. את מחכה. מצטיין. כמה מדהים הילד הזה. כמה נתינה. כמה את אוהבת אותו. אותו ואת אבא שלו. ילד אחד. אהבה ענקית. וכמה רגש. צנחנים. מפקד. אחד המוכשרים שם. הבן שלך. עוד קצת. עוד קצת ואני חוזר הבייתה. אוהב אתכם. תגיע כבר. אוהב את השניצל שאני מכינה לך. אני יודעת. לילה. קר לך פתאום. יותר קר לך מתמיד. ולא- זה לא החורף שנמצא כאן. זה הלב שלך שפועם. זו הבטן הקטנה שמרגישה את הקור הזה. עוד קצת. עוד קצת. לא. וכמה חשוך כאן. שני קצינים נכנסים. לא. כמה רגש. לא. לא. לא. לא. לא שלי. לא שלו. לא שלנו. לא עוד. לא. דומייה. חושך מציף. הלב נאכל מבפנים. לא שלי. לא שלי. מה שלי? הדמעות כבר לא שוטפות אותך. עוד קצת. עוד קצת והוא חוזר. חכי עוד קצת. תתעוררי כבר מהחלום הטיפשי שלך. הדמעות כבר לא שוטפות אותך. עיניים יבשות. לב שהחסיר פעימה. קבר צעיר. לא עוד. עוד קצת? לעולם לא. מה שלי כאן? אין לך מילים. אין לך אמת. אין חיים. אין אהבה. אין תחושה. אין. אין עוד. אין קצת. אין עוד. הבטן הקטנה שלך. כמה את מתגעגעת לבטן ההיא. 20 שנה. כמה אהבת אותו. כמה הוא אהב אותך. כמה אהבתם להיות.
עוד קצת. כמה שנשאר לך . נמשיך עוד קצת. תמשיכי עוד קצת.
מזעזע.
|
פרופיל
מילים מדברות
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נכון עדנה אהובתי.
רבים מאיתנו חיים מציאות שכזו.
חלום בלהות.
עצוב.
הצטמררתי.
אפשר לחזור לבטן הקטנה?
אפשר להתעורר מהחלום ???
קשה
קשה מאוד
תודה ירון.
תודה רבה.
כתוב מקסים,
מרגש,
חונק את הגרון
אוהבת אותך אחותי.
נשמה את.
יפה.
צמרמורת שהיא מציאות האנשים הכואבים.
תודה ממי שאת כאן.
אייל היקר,
התגובה שלך כל כך ריגשית, כל כך אמיתית, כל כך נכונה.
קראתי אותה פעמיים.
ריגשת אותי.
נפלא שאתה.
דמעת בי.
אני מוצא את עצמי כותב שוב ושוב את אותן המילים, אבל כנראה שככה זה ביום שכזה, לא ניתן לחדש או "להמציא" תגובות הולמות יותר כאשר עצב חונק יושב לו אי שם בתוך הגוף.
אלפים הן המשפחות שמתקשות לעצום עין בלילות, החל מהיום בו הילד היפה שלהם עולה על מדים. גם אם יתאמצו, המחשבה על האפשרות שיבוא היום ומלאכי המוות יתדפקו על דלתם - אינה מרפה מהם עד היום בו הוא יוצא לחופשת השחרור.
יותר מפעם אמרה לי אמי שהיא מעדיפה אותי נכה מאשר לחיות עם האפשרות שגם היא תשמע את אותן נקישות של קצין העיר.
עדיף היה להם (להורי השכול) למות מאשר לחיות כמו מתים. מצמרר.
מזעזע.
ילדים שלא הספיקו לחוות את החיים, לראות , לנשום, להריח, להרגיש.
יהיה זכרם ברוך.
כואב.
אני מוצפת. קשה מנשוא. הזעזוע.
קוראת אותך ובראש רצות התמונות.
עם לירון נסעתי להתנדב ביטבתה
(קטפנו מנגו, עד שגילינו שרינת אלרגית)
את עידן הערצתי. הוא היה מושלם.
(והאנגלית שלו היתה שפת אם)
ליאת היתה כוסית. וחיים הפופולארי היה חבר שלה.
היום שלושתם אינם. בני 20 היו במותם.
חיידק טורף. אסון המסוקים. התאבדות.
יהי זכרם ברוך.
פקעת בגרון,
שוב דמעות בעיניים,
וכואב.
-כואב מדי-
תודה רני.
אכן מזעזע.
תודה יפה שלי.
אכן עצוב.
זוהי מציאות חייהם של רבים מאיתנו.
עצוב.
עצוב מאוד.
אחותי היקרה
כתוב יפה,נהדר, אך מצמרר וכואב
עצוב.