כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    "כוח חילוץ" (או: מטכ"ל פוסט וינוגרד)

    5 תגובות   יום ראשון, 20/5/07, 10:43

    אני התחלתי, ולדי המשיך, ואתם מקבלים את הפרק השלישי של משחק המלחמה. כמו תמיד- כל מי שרוצה יכול להמשיך אותי.

     

    לפרק הזה ניתן לקרוא גם: "צמרת צה"ל פוסט-וינגרד"

     

     

    02:00-חדרה.

     

    "אני נמצאת במה שהיה עד לפני כמה שעות מעבר הגבול בין הרשות הפלסטינאית למצרים. התמונות הללו שנשלחות אליכם הצופים ללא עריכה ממשיכות את הטרגדיה שהתחוללה כאן בשעות האחרונות. הדיווחים שמגיעים אליי מארגוגני הסיוע מדברים על למעלה מחמישים הרוגים בקרב פליטים פלסטינאים, בהם נשים ילדים, ואזרחים נוספים שנהרגו ממכת האש שהנחיתו אנשי משמר הגבול המצרים כשאלו ניסו למלט את נפשם מעזה הבוערת ושאגות הטנקים לכיוון המעצמה הערבית ממערב. הפליטים ששרדו את התופת חזרו חלקם לרצועה והתפזרו בין הבתים שנותרו עומדים על תילם אחרי ההפצצות המאסיביות של חיל האוויר הישראלי, חלק מזערי הצליח לחדור לשטח רפיח המצרית, ונעלמו שם. לגבי ההפצצות- מניין ההרוגים מהפצצות אלו עדיין בלתי ניתן לאמידה, אך השערות אחרונות מדברות על למעלה ממאה, והיד עוד נטוייה בעיניין. אני חייבת להוסיף שמהתרשמותי בסיקורים רבים באיזורי עימות אני יכולה לומר שאיזור מוכה האסון הזה, שנקרא עד לפני כמה ימים רצועת עזה, מתחיל להזכיר תקופות היסטוריות שנדמה שלא יחזרו, ונדמה שהעולם לא יוכל לשתוק לנוכח תמונות אלו. בחזרה לאולפן. כאן סיבונה דארו, רצועת עזה, סי אן אן"

     

    "תחזיר לערוץ 10, במילא לא מבינים כלום במבטא הבריטי הזה שחה" אמר תומר לוי לאחיו הגדול שאחז בשלט "פרצו לי את השידור באמצע פייט קלאב, אולי חזר השידור מהמבזק המיוחד הזה". אייל החזיר את התחנה אבל השידור לא חזר, עדיין מהדורת חדשות עייפה ומחזורית. 'אולפן מיוחד' הם קוראים לזה. אייל קרא לזה 'אולפן מיותר', מסכת לא נגמרת של פרשנות שניבנת על ספקולציות בלתי אפשריות רק בשביל למלא זמן מסך ולהראות מקוריים בין פרסומת לפרסומת. "בשביל מה השידור? כבר 2 לפנות בוקר, עזה בוערת, מחר בבוקר 5 לוויות של ילדים בשדרות , ושל איזה מנהיג ערבי ברמאללה.. דם מפה ודם משם, מה יש לקשקש על זה על כך הרבה? עוד מעט יירגע, כמו תמיד".

     

    אייל הוא עוד סטודנט לתקשורת שתקוע בשביתה הלא נגמרת הזו, בלי עבודה, ובלי כלום. מאז שהשתחרר מהשירות שלו באחת מיחידות העילית, הוא לא מצא את עצמו, ובילה את עיקר זמנו, בין עבודות אבטחה זמניות ללימודים במקצוע שבחר כי "צריך ללמוד". לפחות עכשיו, כשהוא לומד תקשורת- הוא יודע איך לרדת על תוכניות טלוויזיה לא מקצועיות.

     

    הסלולארי מצלצל. המספר המזוהה על מסך המכשיר ניראה משונה "124420", או שזה אבא מתקשר מחו"ל, או ש...

     

    "הלו" הוא עונה בקול סקרן. ולאחר המתנה של שניה החל התקליט לדבר. נדמה כי ההודעה הוקלטה על ידי אותה הקצינה שמבשרת לתושבי שדרות שהשחר עדיין אדום, יש לה ניסיון בהודעות שלא רוצים לשמוע. "הופעל גיוס חירום, הופעל גיוס חירום. זהו אינו תרגיל. הופעל גיוס חירום, הופעל גיוס חירום, זהו אינו תרגיל. אנא הקש מספר אישי לקבלת הוראות מיחידתך". אייל נעמד במקומו והחל ללכת לחדרו כשהוא מקיש את המספר האישי שלו. 'צריך בסוף כוכבית או סולמית או משהו? ססעמק, לא שמתי לב' הוא מלמל לעצמו. אחיו, שהמשיך לזפזפ בין ערוצים בשאיפה למצוא תוכנית נורמאלית צעק מהסלון: "מי זה? אבא?". אייל אמר בשקט תוך כדי שהוא מוריד מהמדף העליון תיק ירוק גדול ומתחיל לטחוב לתוכו תחתונים וגרביים: "יותר גרוע, צו 8.... תגיד, יש מצב שאתה מקפיץ אותי לסירקין ולוקח את האוטו?". תומר כבר עזב את הטלוויזיה ורץ לחדר של אחיו: "זין! אתה רציני? איזה סרט! ברור שאני מקפיץ אותך. אתה צריך עוד משהו? להתקשר לאבא? אשכרה מגייסים מילואים וכאלה? וואי...". אבל אייל כבר לא ענה לו. הוא כבר החל ללבוש את המדים, החליף את השעון, והתארגן כשהוא מבלגן את החדר שלו. "חייבים לזוז. אין לי זמן בשיט, חייב להגיע עד 4".

     

    באותה שעה. הקרייה, בור אגף המבצעים, חדר הדיונים הסמוך ללשכת ראש אגף המבצעים.

    ראש אמ"צ כשלצידו מאפרה מלאה בבדלי סגריות סיכם את אישור התוכניות הארוך כשהוא פונה לאלוף המשנה שעמד מולו ושאל: "בוסי, דבר איתי תכל'ס- אתם יכולים לעשות את זה?". מפקד היחידה המתין רגע וענה: "תן לי כמה שעות לראות שהמילואימניקים שלי מגיעים, מבחינתי 6 בבוקר אנחנו על המטוס".

     

    "מאוחר מידי.זה מאוחר לי מידי. אני צריך יותר מוקדם, אם אתה נכנס לי ב6 בבוקר, זה אומר שאני מכניס את המבצע הזה לאישור תוכניות רמטכ"ל של מחר, ואין מצב שאנחנו מפספסים את זה בגלל השעון לחימה המפגר הזה"

     

    אל"מ בן סימון, הקרוי בפי מכריו- 'בוסי', החל לחשב זמנים ומשאבים בקול רם. זמן לא היה לו: "תראה האלוף, עכשיו 2 ומשהו? יש לי שעתיים? הבנתי שהמסוקים בדרך אליי? המממ... טוב....אז ככה: הכי טוב שני יכול לעשות זה 4 לפנות בוקר יציאה של הכוח העיקרי, משמע- אין עתודה וכוח חילוץ -עד 6 בבוקר... בגדול, לא צריכה להיות עם זה בעיה. בהנחה שברגע שהמילואימניקים אצלי, אני ישר זורק אותם ברמת הגולן, ומתדרך אותם במקום. אבל אני צריך עוד סבב של הסקה בשביל זה... אבל שוב-זה עוד שעתיים. שעתיים בלי חילוץ, פלוס שני מסוקים שאין לי"

     

    "נביא לך חילוץ בינתיים על בסיס הכוחות שיש לי שמה... המרחביים של 474 זה מספיק? אני סוגר את זה בטלפון".

     

    "ניראה לך?! תגיד, אתה רוצה לפתוח את הסיווג שלנו לכמה שיריונרים שעושים שם אימון? אין מצב... שעתיים בלי חילוץ, להוציא כמה 'קרטיבים'... קיבלנו על אישורים כבר על יותר גרוע בעבר. אני חושב שנחיה עם זה. במילא בשש בבוקר אנחנו מתכננים להתחפף משם, לא?"

    האלוף בשלב הזה הסתכל לרב סרן שישב מאחוריו ואמר לו: "תודיע למשל"ט הובלה שאני צריך עוד 2 בלקהוקים לעוד 8 שעות, מבחינתי שאלה יהיו אותם שניים שיש לנו כבר, רק לעוד זמן, ועוד מסוב הנחתה. מסירקין לרמת דוד. אבל אני חייב תשובה עכשיו".

     

    הרס"ן יצא מהחדר בלי לומר מילה, כשהוא שולף פנקס טלפונים ומכשיר סלולארי גדול ומגושם.

    ההמתנה לתשובה ממרכז השליטה של חיל האוויר הותירה לשניים זמן קצר לשוחח באופן פחות פורמאלי: "בוסי, זה לא צחוק. אולי עשיתם את זה עשרות פעמים בשנים האחרונות, זה לא מיקום והטמנת מכשירי ניטור כמו תמיד. הסורים שם דרוכים כמו זין של ילד בן 17. ועוד עם כל החרא הזה בעזה והלחץ מלמעלה- אני אומר לך בוסי. זה לא כמו תמיד, שמע לי."

     

    הטמנת מכשירי מודיעין בשטחים שונים בסוריה היו כמעט עיניין שבשגרה ליחידה 7332. עוד יחידה מטכ"לית שהופרשה מסיירת מטכ"ל בעקבות השינויים הבלתי נפסקים שמחיל כל רמטכ"ל על הארגון בצבא. המומחיות שלהם הייתה הצנחה מרום גבוה במיוחד על ידי מטוסים ששייטו בגבהים אדירים, לבושים בחליפות לחץ, וחמושים במנגנוני הסוואת מכ"ם. מי שהכיר את פעילותה של היחידה, הבין את משמעות הסמל שלה, התנשמת- צוללת בשקט מוחלט, באמצע הלילה, פוגעת, ונעלמת כשבאה לפני שעלה האור. כך גם הם עשו. מינימום חתירה למגע, נגיעה בנקודה, הטמנת האמצעים המיוחדים, וחזרה בדרכים לא דרכים לישראל.

     

    "אל תדאג ראובן" בוסי העז לראשונה להשתמש בשמו הפרטי של האלוף שהכיר עוד כשהיה מפקד החטיבה שלו כשהיה מ"פ, "הפעם אני הולך איתם ביחד, הרבה זמן לא טיילתי שם".

     

    "מזתומרת אתה הולך? אני לא מוכן לשמוע על זה!" האלוף דפק על השולחן.

     

    "ראובן, אתה יודע טוב מאוד שהפעם צריך אותי שם, אני עשיתי את הטיול הזה עוד כשהילדים האלה הרכיבו לגו. וחוצמזה אורי המפל"ג שלי, לא יכול. אתה יודע..."

     

    "לא בוסי. אני לא יודע... עם כל הכבוד למר אורי אמויאל היקר- למה הוא לא יכול? גדול עליו מבצע יחידתי בזמן קצר?" הוא נזף באל"מ.

     

    בוסי כמעט צחק: "גדול עליו?! ניראה לך? הבחור המסכן מחכה לברייק הזה שנים. רק חבל שבן אחיו מחר הולך להקבר עם עוד 4 חברים שלו מהכיתה, ואני מעדיף אותו שם כשאני יכול לעשות את זה.הוא במילא עשה את היממה האחרונה מסביב למיטה שלה"

     

    עוזרו האישי של ראש אגף המבצעים קטע את המבוכה שחש האלוף בהאשמת השווא. הרס"ן פתח את הדלת, נכנס פנימה כשהוא אוחז בשני מכשירים ניידים באוזניו, ועצר שתי שיחות נוקבות: "רגע אחי..., שניה רגע..." ופנה ליושבים בחדר: "בוסי, אני פה גם עם המשל"ט, וגם עם חבר שלי ממטה ח"א- יש לנו את המסוקים, אבל משהו מתבשל שם למעלה, המשל"ט מתחיל לעשות לי עוונטות עם המסוקים שלו- מתחילים לריב איתי על הזמנים ושטויות שאין בדר"כ. הם אומרים שהם מחליפים טבלאות תעדוף משימות ושעוד דברים צצים להם עכשיו. ניראה לי שכדאי להתחיל לזוז לפני שיגנבו לנו את ההקצאה למסוקים... וראובן- ניראה לי שהלילה שלנו רק התחיל, הרמטכ"ל רוצה אותך 'פרונטו', הוא אצל שר הבטחון ב5 בבוקר, אני מתיישב להכין את המצגת"

     

    "תודה רועי. תתחיל לעבוד, ודרך אגב: זאת הפעם האחרונה שאתה קורא לי בשמי הפרטי", השיב ראש אגף המבצעים לרס"ן המושפל, והמשיך כשהוא פונה לאל"מ: "יאללה, בוסי, זוז, אתה ממריא עוד מעט. תוודא שאתם מוכנים אחרי כל התיקונים שאמרתי ותמריאו כבר. אני אדאג לך לכל מה שצריך, מסוקים, חילוץ וכל המסביב, ותחשוב שוב על הקטע הזה של ההשתתפות שלך בפשיטה, אני ממש לא בטוח שאתה צריך להיות שם, בוסי". הוא טפח על גבו של בן טיפוחיו, וליווה אותו אל מחוץ ללשכה.

     

    03:40 מחנה סירקין

     

    איל לוי, יושב לצד אחיו תומר שולף תעודה בפני הש.ג. ומפציר בו לפתוח את שער הברזל. החייל העירני לשם שינוי אומר לו "מצטער, יש נהלים שונים להלילה, סגן אלוף ומעלה נכנסים עם רכב. סורי". "יאללה כוסומו, המסוקים כבר פה, תן להכנס, אני אפספס". והחייל משיב "מצטער, כבר קיבלתי בראש, רק כניסה ברגל". איל מנשק את אחיו בלחי, יוצא מהרכב, ונכנס לבסיס בריצה.

    שני מסוקים ממריאים זה אחר זה, כשאייל מגיע סופסוף לאיזור כשהוא מתנשף הוא פונה לאחד הקצינים שעמדו באיזור ואומר: "מה זה החרא הזה? אמרו להתייצב עד 4! ואני עוד עוד הקדמתי! איך הם יצאו כבר?". הסרן הצעיר וטרוט העיניים אומר לו: "תירגע.... זה רק הפלגה הסדירה יצאה, אתה בטח מהמילואים, אתם יוצאים עוד שעה ועשרים".

     

    איל לא הבין מה השתנה אחרי עשרות התרגולים שעשו- "מזתומרת? אז מי כוח החילוץ שלהם?"

     

    הסרן ענה, כמו שהסביר לכל המילואימניקים שהגיעו: "לגבי החילוץ והמשימה שלכם- יסבירו לך עוד מעט, לך להתארגן בינתיים, פקודה ב4 וחצי בחדר התדריכים, תסגר על הציוד שלך ועל הצוות, יאללה... אין זמן".

     

     

    4:00 לשכת ראש המטה הכללי- פורום בכירי מטכ"ל

     

    אמצע הדיון, ראש אמ"ן לקראת סוף סקירת המודיעין העדכנית. חלק מהאלופים מתקשים להשער ערים. פתק מועבר ממפקד חיל האוויר לראש אמ"צ: "רובי. מה הסיפור עם העוד 2 בלקהוקים? משהו השתנה מאז אתמול שאני לא מכיר? שלא יהיו לי פדיחות מול הרמטכ"ל..." ראובן השיב לו: "זה סתם שטויות, היו קצת בלבולי שכל עם 7332, רציתי שיהיו לי PULL למקרה שיצטרכו, אין מה להסביר את זה לרמטכ"ל. במילא כולם גמורים, אתה רוצה שהוא יתחיל לחפור לך גם על זה?". מפקד חיל האוויר קרא את הפתק, וחייך. הוא חייב ללכת לישון קצת, באמת לא צריך לחפור על זה.

     

    ראש אמ"ן סיים והגיע תורו של ראש אגף המבצעים להסביר על פריסת הכוחות של צבא ההגנה לישראל ל12 השעות הקרובות:

     

    "מספר יחידות גוייסו הלילה בצו שמונה בהן אוגדה 36 שהחלה בגיוס מפקדות האוגדה, מערך האש, והמפקדות החטיבתיות, לאור הערכת המצב מפגישתינו האחרונה. עד כה, סך ההתייצבות שם עומד על 67%, שזה דיי מעט יחסית למה שציפינו..." הוא הביט אל קהל האלופים שהביטו במספר הזה בפליאה, והפנו מבטם אל הרמטכ"ל.

     

    ראש אכ"א העיר: "אני אתייחס לכך בהמשך, יש לנו בעיה מסויימת עם זה אדוני הרמטכ"ל, אני רוצה לקוות שזאת לא סנונית ראשונה של גיוס פסימי של אנשי המילואים בצו 8 מאז המלחמה האחרונה...אבל..."

     

    הרמטכ"ל נשך את שפתו התחתונה, הוא פחד מהמספר הזה, אבל קיווה שזה נבע מהגיוס שנעשה מאוחר בלילה, ורק לחלק כה קטן של יחידה כה מרוחקת בצפון. "תודה מוטי, אל תתייחס לזה כרגע בבקשה....מחר בצהריים נהיה יותר חכמים בנושא הזה, ניראה מי יתגייס ואז נחליט. חבל להתעסק בספקולציות בשלב הזה... תמשיך ראובן, כבר מאוחר".

     

    ראובן המשיך כשהוא מעביר עוד דף במצגת הפאוור פוינט שלו: "יחידה 7332 עושה ברגעים אלו את דרכם לאיזור הלג'ה הקטנה בסוריה, כמתוכנן. הפעם הם לוקחים איתם אמצעים חדשים, ומקפלים את ה'קרטיבים' ששמנו שם פעם שעברה"

     

    הרמטכ"ל הסתכל לכיוונו של ראש מפא"ת וקיבל תשובה מיד- "אדוני, 'קרטיבים' זה כלי ססמיים מתקדמים, שמשדרים לאחור כשהם חשים בתנועה של רכבים משוריינים באיזור שלהם, בלתי ניתנים לגילוי, משדרים בצורה מושלמת אחורה. סוללות בעייתיות משהו, ויותר מידי דיווחי שווא... לא משנה... העיקר זה שפתרנו את זה והחבר'ה של ה'תנשמת' הולכים לשים אותם מחדש, עם עוד כמה הפתעות שאנחנו ביקשנו שיטמינו בדרך"

     

    "דוקטור...,אני יודע שהם שמים את הג'וקים שלכם כל כמה שבועות. השאלה שלי האם זה חיוני להיות כאן ועכשיו כשכל המזרח התיכון מוציא קיטור? או שזה יכול לחכות למצב קצת פחות רותח?"

     

    ראש מפא"ת חסר הבטחון ניסה להשיב לרמטכ"ל הכעוס "עקרונית.... עקרונית המבצע אושר עוד קודם, אבל לאור הערכת המצב, והעיניין עם הסורים... תראה... אפשר לפרש את מה שאמרת אתמול לכמה כיוונים"

     

    ראש אגף המבצעים סייע לו: "אדוני, ברור שזה חיוני עכשיו, דיברנו על זה אתמול בכמה משפטים בין כל הערכות המצב- הלג'ה אמורה להיות עכשיו יותר נוחה להנחתה מרום גבוה, וזה קריטי לנו כדי שנידע האם גם דיווזיה 5 תעביר שם כוחות ותעלה את הכונננות עוד יותר. זה נתון חיוני שאסור שייתן לנו דיווחי שווא. אני מאמין שעמי יסכים איתי" אמר והפנה את מבטו לראש אמ"ן שהנהן בחיוב.

     

    "דיברנו על זה אתמול... זאת התוכנית. וחוץ מהגברת הכוננות, לא ניראה שהשתנה פה יותר

    מידי" סיכם ראש זרוע המודיעין של הצבא.

     

    "טוב", אמר הרמטכ"ל שהציץ בשעונו, "אנחנו חייבים להמשיך הלאה, אני מבין שאישרת לבוסי תוכניות, אז אני רגוע. אני מקווה שיש להם חילוץ כמו שצריך במתיחות הזו...אסור שהחתירה שלנו קדימה, ולחץ הזמנים יובלו לעיגול פינות.."

     

    "ברור" השיב כמעט בלחש ראובן. ובלע את הרוק שנותר לו בפה.

     

    הרמטכ"ל העביר פתק לעוזר הרמטכ"ל שישב מאחריו, כנהוג ורשם: "שאני לא אשכח- להוריד את ה67% במצגת מול שר הבטחון, זה ניראה רע... לא צריך שהוא יראה את זה בשלב הזה..."

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/5/07 23:34:
      רבותיי (וגבירתי). עשיתי מורה נבוכים לפרויקט. ויש פרק חדש.
        20/5/07 21:48:

      עברתי כבר 4 פרקים

      ומצמרר זה לא מילה.

      הז'אנר הצבאי רק מחדד את זה.

       

      אתם לא נורמליים, אבל זה גאוני.

        20/5/07 16:09:
      פרק 4. "עקרבים". לעיונך
        20/5/07 12:54:

      תודה.

      זה הרעיון במשחק מלחמה. לעשות את הדרמה כמה שיותר דומה למציאות (העגומה)

       

      אגב, הגולשים בבלוג שלי כבר המשיכו את התרחיש הלאה. אנחנו כבר 12 שעות בתוך המשחק.

      מוזמן להציץ, ולהשתתף.

        20/5/07 12:24:

      אפי

      מצמרר כמה שזה נשמע אמין. 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אפי פוקס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין