11:00 בבוקר שעה חשובה, לא משנה כמה אקום מוקדם תמיד מוצא עצמי דוהר במהירות עצומה לבית הקברות, חלילה לפספס את הצפירה.

כל שנה יש פחות אנשים אבל יותר מכוניות.

הטקס הופך להיות כנס של דחקות, לידי עומדים חברי וועד עובדי חברת חשמל, צוחקים ומבסוטים חובטים זה בזה עושים הגרלה מי יהיה זה שילך להניח את הזר.

בכלל חוץ מהמשפחות נראים לי הרבה מוזרים כאלו משוטטים בשטח, כל מיני חובשי כיפות מוזנחים, משום מה נראים לי כל חובשי הכיפות מוזרים (אני מתכוון לברסלסבים וצפונה).

ליד הקברים צפוף צפוף, יש קברים עם חֶברה, יש שוממים, איזה עצוב לראות אמא עומדת ליד בנה השוכב, ואין חברים ואין חברות רק היא (גם אין אבא) היא הייתה חד הורית מרוסיה, נקברו יחד הוא והאחיין שלי, לזה קבר מטופח לזה קבר נשכח.