מחזמר רודף מחזמר בתיאטרון רמת גן בביצוע בית צבי.ראיתי את אוויטה מאת אנדרו לויד וובר בחודש אוגוסט שנה שעברה וכעת במחזור זה של הצגות חשבתי שכתבתי אז עליו אך התברר לי שלא כך הוא והנה כעת ביקורתי באיחור לאחר ביקור חוזר במחזמר ועם הקוראים הסליחה.

זהו מחזמר שעם כתיבתו לא הפך למפורסם ביותר של מחברו אלא לאחר הקרנת הסרט בכיכובה של מדונה כאוויטה קיבל את הפירסום הדרוש והפך לשלגר.

המחזמר מפרט את השלבים בהפיכתה של אווה דוארטה נערה פשוטה ספק מופקרת מאזור נידח בארגנטינה העוברת לבואנוס אירס עם אחד מבחוריה מגאלדי-גיל קפטן שבעצם גילה אותה כדי "להגשים בגדול חלום מתוק" ולהפוך בסופו של דבר לאשתו של שליט ארגנטינה פרון ואגדה בחייה.

בהתחלה היא נמרצת, בעלת אמביציה עם אכזריות מסוימת, עוברת מגבר לגבר שלא תזכור אותם לנצח,מפלסת לה דרך , מקבלת תפקידי משנה בקולנוע ,תכנית ברדיו ובהמשך כל זה אינו מספק אותה עד שפוגשת את פרון-מנהיג פועלים ב1944 באיצטדיון העירוני, קושרת שיחה איתו ואומרת ששמו ושמה הולכים לפניהם ונמצאים כאן לבד,עוזרת לפרון בבחירות לנשיאות ,הופכת לאשתו, מקימה קרן צדקה ומחלקת כסף לעניים עד שהופכת לסמל המהפכה ואם האומה.

היא מסימת  את חייה באומרה לארגנטינאים:"בחרתי להשתנות לא לחיות בתחתית הסולם עד שמיציתי הכל.אל תבכי ארגנטינה אותך תמיד אהבתי"

עם מותה המוקדם עקב מחלה הופכת לאגדה גופתה נעלמת למשך 17 שנה ועם הזמן מתבררים העובדות הנכונות לגביה.

כל המחזמר מורכב מרצף של שירים מוסיקה וריקודים ללא מלל כלל.

הוא מציג את אוויטה באור לא כל כך טהור ויפה. היא מטפסת מעלה מעלה על גבם של אחרים בברוטליות וחוסר צניעות אך המחזמר מתרכז בשירה ובשלבי עליתה בלבד.

אוויטה-הילה זיתון וצ'ה-איתי לוי-המספר והלא אוהד את אוויטה, מעולים הן בשירתם והן במשחקם.

בזמנו המחזמר 'גברתי הנאוה" שהוצג באותה מסגרת גילה את ריטה שכאן התחילה בעצם את הקריירה שלה.

נראה לי שכך יקרה גם עם הילה ואני מאחל לה זאת מכל הלב כי מגיעה לה.

אהבתי גם את מגאלדי-גיל קפטן שקולו נעים ומלא.

אך למרות שירתם ומשחקם של הילה ואיתי מה שעושה את המחזמר ומחזיק אותו למעשה שלא יהפוך לסתם רצף של שירים-שאין בו שירים מפורסמים אולי אחד בנוסף ל"אל תבכי ארגנטינה" זאת הכוריאוגרפיה-אלדר גרויסמן והבימוי-משה קפטן המעולים.

הכוריאוגרפיה מגוונת,יפה,קיצבית שלא משאירה רגע ללא תנועה,ללא קצב ,מלאת השראה ותנועות והריקודים הארגנטינאיים ודרום אמריקאיים שונים.כל זאת כמובן לא יכול היה להתבצע ללא הבימוי  הטוב והמתוזמן היטב שאינו מרפה ואינו מאפשר לנוח ולהשתעמם בהפעילו את כל הלהקה המונה כ 25 איש ללא הרף בכשרון ותבונה.

לראות או לא לראות:תוכן מגמתי,ביצוע מעולה השוה ביקור ולא רק פעם אחת.

נכתב על ידי elybikoret , 20/5/2007 10:09