פתגם סיני עתיק אומר: " אם אתה רוצה לבנות בני אדם עצמאיים אל תיתן להם לאכול דגים. תן להם חכות ולמד אותם לדוג את הדגים, בכדי שידאגו בעצמם למזונם". מערכת החינוך והציבור בישראל עוסקים לאחרונה רבות בסיבות לירידה בהישגי התלמידים ובדרכים כיצד לשפרם. המלצתו הראשונה של "כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל" (דו"ח דוברת) היא: "לראות את מיצוי הפוטנציאל של כל תלמיד כיעד הפדגוגי המרכזי של מערכת החינוך". ואולם, דו"ח דוברת עוסק בעיקר בשינוים מבניים שנחוץ לחולל במערכת החינוך; הדו"ח אינו מתמקד דיו בשינויים פנימיים שיש לבצע בבית-הספר, ובהמלצותיו אין הנחיות מספיקות כיצד להשיג בפועל את מיצוי הפוטנציאל של התלמידים. בהקשר של מיצוי הפוטנציאל השיח החינוכי מתחבט במידת המינון של הטרוגניות מול הומוגניות בקבוצות הלמידה: תלמידים מושמים בקבוצות למידה, בדרך כלל, לפי גילם ו/או לפי הישגיהם בלימודים. הבעיה היא שבכיתה לפי גיל ייתכן פער של ארבע שנים ויותר בהישגים בין התלמידים; יש קושי להתמודד עם פער כזה בכיתות הטרוגניות עמוסות, והעיכוב בהתקדמות תלמידים מהירים, כמו גם איטיים - רב ביותר. לעומת זאת, יצירת כיתות הומוגניות לפי הישג עלולה לפגוע בהתקדמותם של תלמידים מתקשים. למיון כזה של תלמידים מתלווה גם נזק חברתי. לכל הכרעה יש, אם כן, מחיר משלה. ואולם, לדעתי ודעת הרבה מורים המכשול המעיק ביותר על הלמידה אינו פער בהישגים, ואף לא גודל הכיתה; ניתן להגיע להישגים בכיתה הטרוגנית-עמוסה ובכיתה הומוגנית-נמוכה, אם יש בהן אווירת לימודים, ואם לתלמידים יש הרגלי למידה. לעומת זאת, קשה ללַמד תלמידים שאינם מתַפקדים ואינם רוצים ללמוד, ונראה כי מספרם של הללו הולך ועולה! אם אכן כך, נראה כי בשנים האחרונות חלה ירידה ב"רמת התפקוד" של תלמידים בבית-הספר, וזוהי אחת הסיבות העיקריות לירידה בהישגים! אם אכן כך, בית-הספר אינו מתמקד בשורש הבעיה ואינו מכוון דיו להעלאת רמת התפקוד כתנאי קודם והכרחי לשיפור ההישגים. |