| אף פעם לא פחדתי כל כך למות כמו הרגע עור שמריח כמו סתיו ופה שמרגיש כמו סוכריה על מקל היית צריך לעזוב ואני מבינה תמיד מבינה ופתאום כל כך רוצה לחיות ולהספיק לגעת, לחוש, לנשום, להיות איתך שלך לידך לפניך מאחוריך מוגנת על ידך ומגנה עליך כמו פזל של מליון חלקים הסתדרת מולי ואני נרגשת והלב דופק. כמעט שכחתי לא אוכלת כבר יומיים מי צריך את זה ואני כמהה ואני שמחה שתי דמעות וחיוך ואתה מדוייק ונכון כמו קוביה הונגרית מסביר לי שוונוס מפוטרת ומהיום זו אני שאני ממכרת, שתעשה לי ילד היית צריך לעזוב אני מבינה נב. אמא, אני יודעת שאת קוראת את הבלוגים שלי. תרגיעי. |