
לילה. הדי הזיקוקים נדמו מילים. רגשות. סוערים בתוכי
מרגישה שהשתיקה סוגרת עלי יודעת שיש משהו בתוכי, סוער מאד, שרוצה להאמר
פשוט לבכות, לצעוק לכאוב בקול רם, להשתלח ללא רסן
ואני, חדה כל כך וברורה. מדייקת. לא מבזבזת מילים
לא רוצה להיות "קול ההיגיון" של איש זו שתמיד אפשר לסמוך עליה
כמהה לשחרר רוצה לפרק, להתפרק, להיות "קול הסערה" הסערה שמתרגשת בתוכי
לכאוב, להרגיש חלשה אין בזה כל רע אמצא את עצמי בחזרה |
jkhkj
בתגובה על בדרך הביתה
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אהבתי מאד את הכינות והנכונות
לכאוב, להתפרק ולפרוק
וללא לשמור על הגבולות.
כיכבתי פה,
באותה מידה יכולתי לככב כל אחד מהפוסטים האחרים שקראתי,
וקאתי את כולם...
שולחת לך חיבוק,
וכוכב שיאיר את הדרך,
תודה,
רומי
יש משהו מרגש כשמצליחים לגעת בנשמתו של אחר... גם אם מדובר במילים,
גם אם מדובר במדיה ורטואלית. תודה לך.
בשמי אמרת?
נתת ביטוי לרחשי ליבי.
כיכבתי לך!
תודה לך יקירי
יודע לאמר את הדבר הקטן שמאיר חיוך.....:-)
לטעמי, מרבית הסערות הן סערות בכוס מים. קצף גלים.
למעטות יש משמעות אמיתית בחוויה של החיים, משהן חולפות.
ומי באמת יודע מה זה "לחיות באמת".....:-)
חוויה רגשית אמיתית היא הרבה יותר מסערה.
סערות הן לחיות באמת.
את תמצאי
ואני נתתי לך כוכב
כדי להאיר לך את הדרך לשם...
מצטרפת. יפה :)
יש רגעים בהם טוב לזעוק
טו להיתפס אל החולשה
אל אותו מ]פלט מכל ההמון הסוער
מכל ההמולה
אך מצד שני לפעמים טוב ליטול חלק
בתוך כל ההמולה לחוש את היחוד והמיוחד
בתוך כל ההמון