אני:"אני לא מבינה למה את עושה זאת לעצמך,זה לא עושה לך טוב..." את:"את לא מבינה שאני נשואה לו , אין לי ברירה." אני:"העובדה שאת אישה נשואה לא אומרת שאת צריכה לספוג את כל מעלליו ,הרי את יודעת שמגיע לך משהו אחר . מישהו שיכבד ,יפזר חום ואהבה ולעולם לא ישתמש בידיו עליך לרע! מגיע לך משהו הרבה יותר טוב." את:כשתהיי נשואה תביני , לא על כל פיפס קטן הולכים ומתגרשים." אני:"פיפס קטן???בעל מכה נראה לך כמו פיפס קטן???" הרמתי את קולי לא יכולתי לסבול את נימת חוסר הביטחון שהתפרצה מכל תא בגופה. כך שוחחנו ובכינו שעות ארוכות וימים כואבים... היא תמיד שותקת , אין לה מה לומר. הרי היא יודעת שאני צודקת, בכל פעם שאני שומעת את התיאורים המחרידים מפיה נסדק לי הלב , אני לא רוצה לבכות ליידה אני רוצה להיות שם בישבילה, להיות הכי חזקה שאפשר ולתת לה כוחות. אבל משום מה אני לא מצליחה , ברגע שהיא מתחילה לספר ולבכות אני נשברת ופורצ בבכי ביחד איתה. אני יודעת שהמצב שלה לא קל בכלל ,כי היא מספרת , וכל פעם שהיא מספרת על איך שראשה נפגע משפורפרת הטלפון ומשאיר סימן כואב,ובכל פעם שהגוף היפה הזה שלה מתמלא בסימנים מפחידים מהנעליים שהתעופפו בבית מהקריזות של המטורף. למה ישנן נשים שחושבות שנישואים זה סוף החיים ??? אולי אני ילדה קטנה שלא מבינה אבל זה לא הגיוני שאדם כל כך טוב ותמים יסבול כל כך מאדם שחיי איתו תחת אותה קורת גג. היא תמיד שואלת " למה???הוא הרי לא היה כזה כשהתחתנו ,למה הכל בחיי נהרס?" היא בכלל לא יודעת כמה החיים שלה יכולים להיות יפים אם היא רק תדע להציב גבולות ולטפל בבעיות מהשורש. "תתעוררי ילדה, את צעירה ויפה , והוא חולה ,הוא צריך מסגרת מתאימה כדי לשקם את עצמו, תברחי , רוצי אהובה שלי , רוצי ממנו כל עוד לא מאוחר מידי..."
אוהבת אותך המון!!! תמיד כאן בשבילך אחותך ויק |
