אני חותר במהירות, הגל הענק מתקדם אלי הולך וגדל משניה לשניה, תחרות קשה , מי ישיג את מי. אני מגיע לשיא הגל, מרגיש את עוצמתו חולפת מתחתי, החרטום שוקע,אני בולע מים. גיטו (בני) מסתכל עלי,הוא כמה מטרים לפני, גל גדול יותר(בכל התקפה יש שלושה גדולים במיוחד) מתקרב במהירות, אם ישבר עלי יזרוק אותי מאה מטרים חזרה לכיוון החוף. אני שר " איפה את אהובה על מה ולמה מסתתרת". אני חותר בכל הכוח, עוד עשרה מטרים. הגל מרים אותי ניצב, הגל ענק וכהה, עוד אלפית השניה ואני מתהפך לאחור, שניהבאויר ונופל קדימה, שוב החרטום נעץ במים שוב אני חוטף זץ רטוב.
אני מתיישב נושם במהירות, גיטו מחייך אלי, הוא כבר עם הפנים לחוף,מסתכל לאחור,לקלוט את הגל הבא.
אני מוותר על ההתקפה הזאת גם כך סחטה אותי, אני שוב שר " איפה... איפה אתאהובה" , אלו המילים היחידות שאני יודע, אני חושב על נגה.
אני נעמד במהירות, קיר של מים רץ יחד איתי, טונות של אצות, מכהות את המים, אני חושב שלא נעים ליפול היום למים. אני רואה את החוף השומם מולי, אני חושב על נגה.
המצילים מסתכלים עלי במשקפת, אני יודע שלא יבואו לעזור לי, יקרע הגומי המחבר אותי לגלשן, הלך עלי.
הים סוער מדי, הזרמים שבדרך כלל מסודרים וניתן לראות אותם, נעים עכשיו ימינה ושמאלה חובטים במים.
אני מפיל את הגוף לאחור, לוחץ את כף הרגל האחורית, הגלשן מסתובב במהירות שמאלה, אני מתכופף קדימה, הגלשן מגיב ימינה, אני טס אני בשמים ובמים, רעש אדיר מהקצף הנישבר, אני שר, " איפה איפהאת אהובה".
אני מתקדם במהירות עצומה לחוף, קופץ מהגלשן, רואה את נגה שאיננה שם.
אני שומע את יהורם גאון, הורדתי אותי בעזרת האי מיול, אני רואה את הים הסוער מול עיני, עברו שלושים וחמש שנה |