קטע טיפלה ארוך אבל שווה קריאה, כתבתי אותו לפני שנתיים לעיתון המכללה אבל כל מילה בסלע עד היום (למעט עניין הסגריות.. כן כן הפסקתי ברוך השם!!! ) אם יש משהו שאני מכורה לו זה קניות. קניות מכל סוג- בגדים, דיסקים, נעליים, פרחים, מחברות, נרות והרשימה ארוכה.. כשנפרדתי רשמית מהקניון האהוב עלי עברתי משבר נפשי קשה (למרות שהארנק של אבא אהב את הרעיון)- חשבתי שאני לא ארגיש יותר את משקלה הכבד של שקית קניות חדשה.. כשעברתי לאחרונה לשדרות (כן כן- אני..) פגשתי שם מישהו באחת הפיצוציות בזמן קניית סיגריות הכמעט יומית שלי- שזיהה כנראה את המשבר הכבד שנפל עלי ושאל אם קשה הפרדה מההורים.. בתגובה עניתי שכן אבל הגעגוע האמיתי שלי זה לשקיות המנצנצות וריח החדש.. פניו הוארו וישר זרק לעברי- (זה הרגיש כאילו סלואו מוושן בסוף סרט רומנטי מרגש) 'אמנם אין כאן יותר מידי חנויות חדשניות אך יש כאן פעמיים בשבוע שוק גדול וצבעוני ששווה לראות'.. מיד התעדכנתי בפרטים הקטנים של מתי איפה ומה הכי שווה שם- אמנם זה לא ממוזג אבל לא היה לי יותר מידי מה להפסיד. ביום ראשון בבוקר כמו ארנבת קיפצתי מהמיטה לאחר שנת יופי ארוכה והמון פרפרי התרגשות בבטן- התארגנתי בזריזות (שעה בערך) ויצאתי לדרכי מחויכת ושמחה לאחר שאתמול בערב ביקרתי את הכספומט והשארתי מעט מאוד לשאר תושבי העיר.. כשהגעתי לקרבת המקום שמעתי זמזומי כוורת כבדים ותהיתי אם אכן זה המקום, המשכתי ללכת כשלפתע שמעתי כמה החלפות משפטים 'הא יפה מה שלומך כפרה?', 'טוב תודה סוזנה- איך השוק היום?', 'תודה לאל- נהדר', 'טוב סוזנה- יום טוב'.. שיערתי שאני במקום הנכון ושזהו אכן השוק המדובר.כשנכנסתי במעבר של השוק שמעתי כמה משפטים שכוונו אלי- 'אה נשמה.. איזה עיניים יפות יש לך'.. או- 'יש לי חזיה בדיוק בשבילך- מתאימה בול ובזול- בואי תראי..' בהתחלה הסתכלתי סביבי בשוקיסטיות מופרזת עד לרגע ששמעתי את המילה שוקולד נישאת באוויר- מיד הסתובבתי וראיתי אדון מבוגר אחד מחזיק שוקולד עטוף בנייר צלופן- 'בואי נשמה- קחי שוקולד- טעים טעים ישר מהמפעל..' למרות החששות ניגשתי ואכלתי את השוקולד מה שהתברר כטעות קלה שכן השוקולד לא הגיע ישר מהמפעל אך חייכתי במבוכה והודתי לאדון על המחווה. יצאתי מהשוקיסטיות והמשכתי ללכת בשדרת הדוכנים- היה שם הכל מהכל- דוכן של זיתים, עשרות דוכני ירקות מכל הצבעים, דוכני תכשיטים, מצעים, הלבשה תחתונה ודוכן אחד שממנו קרץ לי אובייקט שלפתע השתוקקתי שיהיה שלי- הנרגילה. ניגשתי לדוכן כשאיש עם מבטא כבד ישב על הרצפה ונער צעיר הלך בין האנשים ותימכר מוצרים לאנשים כשנשאל. ניגשתי לנער ושאלתי למחיר הנרגילה, הנער ענה '80 ₪ גברת'- "גברת.." בחיים לא קראו לי גברת חוץ במענה הקולי של הבנק.. האיש המבוגר הסתכל עלי וראה שאני תוהה אם לקנות או לא וצעק לעברי '75 גברת!'. המשכתי ללכת בדוכן והתחלתי לצאת ממנו כאשר אני שומעת את חוסיין (שמו של האיש המבוגר שדאג להציג את עצמו בפני) ממשיך לצעוק- '70- וזה מחיר אחרון' חייכתי לעצמי והמשכתי ללכת '65 ואת שוחטת אותי!!' הרגשתי כבר לא נעים אז חזרתי לדוכן והתבאסתי לגלות שהכד של הנרגילה שבור בדיוק במקום הכי חשוב. ויתרתי ויצאתי להמשך מסע הגילוי שלי בשוק.עברתי בכמה דוכנים ממש שווים- כמובן שעצרתי וקניתי כמה עגילים יפים.. עצרתי בין שני דוכנים ושאלתי איפה הכי כדאי לקנות עגבניות- שני המוכרים הציגו בפני מצגת משכנעת מדוע העגבנייה שלהם יותר שווה ויותר טעימה החל באזור גידול, טמפ' הגידול ואפילו אחד סיפר לי שהעגבניות שלו גדלות בחממה מיוחדת בה מצליחים לשמור על כל הויטמינים והצבעים ללא תוספות וריסוסים.. עצמתי עיניים עשיתי אנדנדינו ובחרתי דוכן. כמובן שהמוכר השני הסתכל עלי בפרצוף קצת מרתיע אבל בקטנה.. קניתי כמה עגבניות והמשכתי. בדרך עצרתי מול דבר שנראה כמו דוכן לשעבר- מלאן נשים שכמעט טורפות אחת את השנייה בררו חולצות ומכנסיים שהיו מונחים על הדוכן ללא סדר מסוים ואיש עומד על סולם הישר אל תוך האוזן שלי שולח קריאות בעזרת רמקול 'רק היום- רק היום כל פריט ב-7 שקלים!!' זה היה כמו סוג של מלחמת קיום! נשים חיפשו ובררו את הבגדים כאילו שבשבוע הבא לא יעמוד אותו דוכן באותו מקום עם אותם פריטים... החלטתי שבכדי לצאת בחיים ללא שריטות כדאי שאתרחק מהדוכן וכך עשיתי. כשהסתובבתי אחורה ראיתי דוכן יחסית ריק עם כל מני ירקות מוזרים כאלה שלא פגשתי בעבר- התקרבתי למוכרת ושאלתי על שמם ומה ניתן לעשות איתם- המוכרת ברוב טובה סיפרה לי שיש מתכון סודי אבל היא מוכנה לספר לי עליו אם אני אבטיח לנסות אותו ולספר לה איך היה (כמובן שזה היה טריק יפה למכירות אבל זרמתי איתה)- לאחר הסברים ארוכים הבנתי את המתכון קניתי כמה מהירקות, הבטחתי לבשל עם המון אהבה ולבוא לספר לה איך היה.. 'רק שתדעי שהמתכון מצליח רק אם נותנים לו המון אהבה..!' הבטחתי לה שאני אשיר לסיר שיר ערש לפני שאני אסיים ונפרדתי לשלום ממנה.איך שלא יהיה, אני ידועה בלעשות צרות. איכשהו משהו חייב לקרות, לרגע חשבתי שאולי המקום הקסום הזה מביא לי מזל ולא יקרה שום דבר. איך שהסתובבתי לכיוון דוכן אחר שמעתי קול צעקה והרבה קולות של דברים נמעכים- פחדתי להסתובב- חשבתי אולי במקרה אני אעצום עיניים ואדמיין שכלום לא קרה.. הסתובבתי וראיתי מחזה ממש נורא- עשרות ביצים מעוכות על הרצפה ואחת שמתגלגלת לעברי- הרמתי את הראש למראה פנים זועמות ועוד כמה פרצופים המומים מסביב.. מסתבר שהפלתי עם התיק ערימה של ביצים- 'שברת שילמת! מכירה את המשפט הזה??' אממ.. שילמתי- כמו גדולה. הסמקתי, ברחתי משם וכמה שיותר מהר. בדרך שמעתי כמה משפטים כמו 'לא נורא זה קורה' ו-'עשית לו טובה'... עם פנים סמוקות וייאוש רב החלטתי לשים קיץ ליומי המגניב בשוק. תנו לי להמליץ לכם בחום על החוויות שעברתי- מבחינתי שוק עד ליום הזה היה עוד מקום שסבתות הולכות אליהם אך ממני אליכם- שווה לבדוק- המבחר גדול, האנשים מעניינם והמחירים טובים. מקסימום תשברו כמה ביצים ותצברו לכם אויב או שתיים...
אז.. שלא יעבדו עליכם :) חג עצמאות שמייייח |