למנגל...פשוט מדינה מטורפת על כל הראש...אין זמן לעכל שום דבר מלבד הפיתות והמנגלים ...היה צריך להפריד בין יום הזכרון ליום עמצאות ולא לעשות יום אחרי יום את הארועים זה פשוט טירוף.

כשראיתי את התוכניות על החיילים שנהרגו מכל מיני שנים רואים איך השתננו כחברה.. לפני עשרות שנים היו חיילים יותר מאופקים פטריוטים צינזרו כל משפט או כתבו בעברית גבוהה ויפה ובאיפוק אבל היו עצורים בהבעת רגשות ואלו החיילים שנהרגו בשנים האחרונות כבר עם אופי מחוספס חוש הומור ישירים מביעים רגשות אחרת וכולם גיבורים וצעירים באמת איך ילדים כאלה צעירים שעוד לא ראו כלום כמעט ומוכנים לבלוע את החיים פתאום הולכים ונעלמים בשניה ומשאירים הלם חלל וגעגוע כל כך גדולים...כמה שיותר מיתבגרים עם השנים רואים כמה צעירים הם היו וכמה לא הספיקו והאנשים שהשאירו פה כל כך עצובים ומיתגעגעים ורוצים לגעת ואי אפשר...כל אחד מיתמודד אחרת..חלק הופכים חדר לחדר זכרון חלק לא מדברים על זה חלק בוכים כל הזמן חלק מיתחדשים בילדים חדשים...כל כך עצוב ואין פתרון לכל המצב הזה..וכל החיילים מכל השנים אנשים חזקים ואחראים רק שעכשיו המדינה איכשהו פחות רגישה למה שקורה וזה עצוב מאוד וחבל. מספיק כבר עם כל המילחמות האלו שיתנו כבר לחיות כמו בכל מדינה מתוקנת ואז התקציב צריך ללכת לאמנות ולתרבות ולהשכלה!!!

בכוונה אני כותבת זאת ביום העצמאות כדי שידעו שלא שוכחים ולא רצים העיקר לחגיגות האוכל הקבועות של עם ישראל.