כשאני שותה כוסית או כוסותיים,
סחרחר ראשי ורועדות לי רגליים,
אישתי טוענת: הוא שתה המון \"אינברופן\"(בלי עין הרע)
 ואני באמת מרגיש בגילופין.

מעל לשוני נשמטת הביקורת,
וגם הראש מיזה לי קצת כואב,
אך מה לעשות? השתיה זה עניין כבר של מסורת

לכן המילים יוצאות מין הלב.

כל אדם ניתן להכיר,
איש טוב לב או כסיל, או אחד עם ארס
לפי הכלל, בכיסו בכעסו,
או לפי שהוא מכניס לתוך הכרס.

לכן מרבה אני לשתות,
את העולם וורוד לראות אוהב,
ולכל אחד לומר בוקר טוב, בוקר טוב,
כן, אפילו זה שמימולי  שם יושב.

כשאני סוף סוף גורר רגלי הביתה,
וראשי עלי כה מבולבל,
אז כל עמוד ועץ שם בדרך
מישום מה דווקא בי ניתקל.

מאז אישתי כבר מלווני
על שלומי שומרת לי אם כך.
כי פעם קרה שלא בעץ ניתקלתי,
אלא דווקא באשת השכן.

ומי מיכם אף פעם לא נתקל?
נתקל ומעד, מעד ונפל,
ואם זה מותר לאיש מפוכח,
אז למה עלי שומרים זה כל כך?

אם אי פעם שוב אמעד ואפול
אז קודם אבדוק את טיב המכשול.