
יותר מכל שנה מצאתי לנכון להניף השנה מספר דגלים כחולים לבנים בחלונות ביתי.
חגיגות שישים שנה למדינה נפגמו קשות בשל אוירת נכאים שנגרמה בשל ענן חשדות לפלילים מצד ראש הממשלה.
60 מסמנת במסורתנו יציאה מכלל חייבי כרת.כלומר לא נענשבהפסקת חיים בשלב זה.
כל מי שמגיע לגיל הזה חוגג אותו מתוך שמחה עצומה מאזרחי ישראל נמנעה אפשרות זו השנה בשל פרשות בהן נכרך שמו של ראש הממשלה.
אבל אני החלטתי שמעשה או מחדל ואפילו יהיה הנורא ביותר של ראש הממשלה אינם סיבה שלא לחוג את יום הולדת 60 של ארצנו המופלאה .החלטתי גם שדוקא בשעה זו יש להניף ברמה את דגלנו ,דגל התקוה והבטחון בעתיד טוב יותר לעם ישראל.
לכן הדגל יתנוסס ברמה על תורן חיינו וכל מי שינסה לשבש חיים אלו יעלם מתמונת חיינו ובשנה הקרובה נראה בודאות כי יש מקום לתקוה ואין יאוש כלל.יש רק לראות שגורמים הפוגעים ברקמת חיינו יודחו ויושמו בפינה.ככל שנקדים לעשות זאת יטב למדינה ולכל אחד מאזריחייה וזה בלי ספק מגיע לנו..
|
hilari
בתגובה על אהודבלופריה
נו מה זה חשוב
בתגובה על להפסיק להתעלל בניצולי שואה
zoie
בתגובה על מה קורה באפריקה-ישראל
lorriek
בתגובה על מינוס ועוד מינוס שווה מינוס בריבוע
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
למרות הטענות הנכונות שלך על התנהלות רה"מ (שלדעתי יצא גם מן הפרשה הנוכחית כיוון שהחתום מטה איבד את אמונו בפרקליטות המדינה ויכולתה המשפטית) המדינה בסופו של דבר היא שלנו ולא שלו. אנחנו נלחמנו, לנו הצלקות, אנחנו בנינו, אנחנו השקענו, אנחנו הזענו. ולנו הזכות להתפאר ולהניף דגל כחול לבן ולשיר עם דמעה בעין את התקווה. במבט קדימה לאלף השנה הבאות, האירועים היום הם ציון דרך שולי והשיירה תמשיך לנוע למרות הכלבים בדרך. עובדה שהגויים מסתכלים עלינו בקנאה. עודד