התחילה בזה קופסת הקרטון במקום העבודה שלי. כל פשעי כלפיה היה לנסות להזיז אותה, כדי להוציא ממנה כמה קרטוניות חלב דל שומן. וזהו. בזאת חרצתי את גורלי. יותר נכון- את גורל אצבעי הקטנה, הזרת. לא עזרה הציפורן הארוכה, האדומה - קופסת הקרטון חשפה את פינותיה באכזריות, וחרצה ברוע לב זדוני חתך איום - בזרת שלי! כמה דם יכול לזרום מזרת? אתם שואלים. לדעתי, 40 ליטר. אחרת אין להסביר למה קרח לא עצר את זה.
כן, זאת הייתה ההתחלה. או אולי האמצע של אותו סרט אימים המלווה אותי כל חיי- חפצים רודפים אחריי ודורשים תשומת לב בכוח! לא עוזר שאני מסבירה להם, שאהבה לא כופים. הם יודעים יפה מאוד, החפצים, שאני משקיעה בהם הרבה אהבה,אבל לא כשמכריחים אותי! הם יודעים - וממשיכים בשלהם!
נמשיך בגדרות הבטון ברחבי העיר, שמתעקשות להיצמד אלי בדרכן המחוספסת והשורטנית (לא יודעת אם יש מילה כזאת. אבל המילה "שורטת" נראית לי חיוורת מדי לעומת מה שהן עושות לי!). הן נצמדות לרגליי (כן, לאלה שאתם רואים בתמונה שלי. זאת לא חוצפה?), לזרועותיי, בייחוד למרפקים שלי, ושיא השיאים - לפני כמה ימים נדבקו לפגוש האחורי של מכוניתי (החדשה! בבת עיני!)
ואל תגידו ליל שאני מדמיינת! אין לכם מושג כמה אכזריות יש בחפצים דוממים! את כל התסכול שלהם על כך שהם אילמים, הם מנתבים לתוך החיכוך אתי. מה יש להם, לעזאזל להתחכך בי? שיתחככו בחברים שלהם!
ואני לא מדברת על כל אותם דפי נייר שנראים תמימים להחריד ולבנים כשלג מתמימות (מעושה! תמימות מעושה, האמינו לי!). אני רק נוגעת בחבילת דפים להכניס למדפסת, והם פשוט רק מחכים להזדמנות לחתוך לי את כף היד. לחתוך, אני אומרת? לעשות לי קעקוע נוטף דם!
ועל הפינה של המיטה כבר סיפרתי לכם? לא, אל תצפו לסיפור סקס (את זה תשאירו לאלכסנדר מוקדון המומחה מאתרנו). צפו לסיפור בלהה באמצע הלילה, כשאני בסך הכול רוצה ללכת לשירותים, אבל רצוני זה חייב לעלות לי בחיי...או לפחות בבריאותי. אין פינה במיטה שלא נכנסה לי בברך, בקרסול, (איי, כמה זה כואב!),בזרוע ואיפה לא! נכון שאני לא מדליקה אור בדרך, אבל זאת סיבה לתקוף אותי באכזריות כזאת?
על המדרכות של תל אביב כבר דיברתי? עדיף שלא...אתם תישברו ותלכו לבלוג אחר... ייקח לי שעות לספר לכם איך המדרכות, כולן, בלי יוצא מן הכלל, רק מחכות בסבלנות שאדרוך עליהן, כדי לבלוע אותי בכל החורים, המהמורות, הסדקים והבורות, שעיריית תל אביב משאירה לנוי וליופי ולתפארת מדינת ישראל.. אתם יודעים כמה עקבים גזלו ממנו מדרכות תל אביב? כמה קרסוליים הם עיקמו לי? (נדמה לי אמנם שיש לי רק שני קרסוליים, אבל מה זה חשוב).
יכולתי עוד להמשיך ולהמשיך, אבל הרגע התנפל עלי פח פסולת הנייר ונשך אותי ברגל! ואני נשבעת לכם שלא עשיתי שום דבר פרובוקטיבי נגדו! זהו. לא יכולה יותר. אני עוברת לגור בממד אחר, שבו אין חפצים!
כל הזכויות שמורות לאלומה עברון@
|
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חן חן לך, אבן חן בוהקת שכמותך!
מיני לעבודה? השכחת יקירתי שאני עובדת במנזר, כלומר בבית ספר תיכון??? אני הולכת לשם חמושה במכנסיים עד הצוואר, בחולצה סגורה בצניעות והס מלהזכיר משהו שמתקרב לחשיפת כתפיים...ועדיין החפצים רודפים אחריי גם כשאני לבושה כנזירה בוותיקן...
תודה לך, צדקת שלי, על ביקורך המענג!
אלומה היקרה
איך הגעתי במקרה לפוסט הזה שלך....
נולד בטרם הגעתי לקפה .....
ויש לי הסבר לזה שהבוהן שלך יחד עם הציפורן נתקעה בקופסת הקרטון או להפך
הפסיקי להגיע עם מיני לעבודה
הם לא עומדים בפני רגלייך הסקסיות
מזי
חן חן אביר יקר!
*
paul
מאח לצרה אותו הצחקת עד אימה (של השכנים)
חבורות לראשי ממנורות ומשקופים
רגלי חבולות כחולות גם סגולות
תאמיני או לא גם מפינת קיר חדה אצבעי נחתכה
שלא לדבר על אצבע מסמר
לקיר נמחצה כמעט נכנסה (למסמר שלום)
אז בברכת אחים לצרה
שנה טובה בלי חפצים ובלי דוממים
בוב ספוג לשלטון!
(שזה אומר: רק רציתי שתדעי שהייתי פה )
*
נעמה
חו, איזה גורל אכזר!
מה אני אומרת לך, אלומה,
אין עוד אדם סובל כמוך!
בחיוך,
אילנה (לשעבר מהצוות "אלומניה" - מכה שנית!)
חחחחחחחחחח אפריים!
הצחקת אותי עד זוב מכנסיים....
אין עליך!
אלומה
העברתי אותם לזלמן (יש לו מכנסיים)
לכי תסתכלי אצלו!
ובענין הזכויות אל נא תהיי לי תמימה -
כל מי שבאתר כאן נמצא,
אין לו ולא יהיה לו לעולם דבר כזה!
בלי מכנסיים יקר!
תודה שסרת אלי לביקור, אם גם ללא מכנסיים.
עיינתי בדקדקנות בחובות שהטלת אלי, ורציתי לשאול:
ומה עם הזכויות שלי?
זכותי לראות את המכנסיים שאתה לא לובש עכשיו...
אלומה
חובה עליך לבדוק המזוזה,- לחזור בתשובה,- ולשמור דיני נידה,
ואז גם תזכי לישועה!
הי כוזרון קל כנוצה:)
הפתעתי אותך? ברור לי למה. חשבת שיישותי הרצינית עד אימה מתמקדת רק בצפירות
זיכרון, אה? חכה כשתכיר אותי באמת לעומק (אין סכנת טביעה)...חחחח
תודה על הכוכב ,ולהתראות בשמחות!
אלומה
אלומה הפתעת אותי
מציחקולה שכמוך..
ולהוסיף ברוח דברייך לסיפורי האישי
פעם נפצעתי מנוצות
כן כן זה אמיתי
זה היה במפגש הזוי בככר רבין
היה שם קרב כריות וקיבלתי חבטה שהפילה אותי מהרגליים
היום אני נושך בכריות (אל תתני לזה פרשנויות) אני דווקא חובב נשים
הי ישי,
תודה על התגובה. ציפיתי שתשיר אותה, אבל אני רואה שאתה מעדיף
לשיר רק בעמוד שלך, אז אחתום בנשיקה, עם הסמיילי הפרימיטיבי שיש כאן-
שבת שלום,
אלומה
למוני חכמוני!
שפת הדוממים. איך לא חשבתי על זה?
איפה לומדים את זה? חצי מלכותי אתן!
בחיי שאפילו לא שמתי לב שאיזכרתי אותך. זה יצא לי טבעי. מה שאומר שזה אמיתי.
ותודה על הכוכב.
שבת נפלאה!
נ.ב.אתה הולך לתערוכה של אורית גפני מחר ברמת השרון?אני בטוחה שגם
אתה מוזמן כמוני. עושה רושם תערוכה חבל על הזמן!
אלומה
הי יובליקו!
תודה על התגובה אני מניחה שאני צריכה להודות לך שאתה מזהה אותי
עם הבת שלך ...כבוד גדול עבורי!
שנהיה רק בריאים ונמשיך לכתוב כל חיינו..
אזלו הכוכבים אז קבלי חיוכים

היי
ראשית כיכבתי את הפוסט
מזל שיש בכסאי מסעדות ומשענת , אחרת הייתי נופל מרוב צחוק והתמוגגות
אלומה .....אלופה , תארת בהומור חביב ונחמד את...........
אמליץ לך לעצור מעט את מרוץ החיים ולתהות למה זה קורה לך.....?
יש ספר שנקרא " למה זה קורה לי " שמעת עליו ? חיברו - דו יעקובי גריה
אולי את משוחחת בפון כל הזמן ולא שמה לב לסביבך ?
מאותה סיבה שאומרים אסור לנהוג כשמשוחחים.....חחחחחח
או שאת צריכה ללמוד את שפת הדוממים ואזי לא יקרה כל כך הרבה
ולבסוף .....חן חן שהזכרת אותי בתוכנו של הפוסט , חייב לך תמלוגי פרסום
ארשה לעצמי להדפיס את תוכנו של הפוסט ולתלותו במשרדי
ביי מוני
עמוס היקר,
תודה על המחמאות, אם כי הייתי רוצה לכתוב במתיקות על דברים פחות אכזריים...
אבל אולי גם זה יגיע..
אלומה
הי עופריקו!
שמחתי לקבל ממך תגובה, הולך על שתיים יקר -
ואם יש לך בעיה עם הולכות על שתיים אחרות, נא להפנות אותן אלי ומיד,
וד"ש לבלגיה- ממני שעדיין רוצה להגיע לשם ולא יודעת איך...
אלומה
הלו הלו!
אם הייתי אבא שלך הייתי שואל אותך
"למה את מרביצה כל הזמן לבת שלי?!"
אבל אני לא. את המשפט הזה אני שומר לבנות שלי.
ממך אני מפציר - אנא הפסיקי להתעלל בכוכבת.
וכדי לחזק את העניין אני מוסיף כאן גם כוכב.
אלומה מצחיקולה..
זה רק רוצה לומר לך שאפילו ''הדומם'' רוצה תשומת לב
ממך..
יש כאלה הולכים על שתיים שאפילו לא נספרים ע''י הולכי שתיים אחרים..