כותרות TheMarker >
    ';

    קוראת בקפה

    אבחנות חותכות ומסקנות זמניות על השכונה החדשה שבקפה

    תפילת ההשכבה של קולרגול: סוג של גילוי נאות

    29 תגובות   יום ראשון, 20/5/07, 22:35

    לטובת האנשים שלא מכירים אותי באופן אישי וחוץ-אינטרנטי: יש משהו שאתם צריכים לדעת עלי. זה לא כתוב בקורות החיים וגם לא בכרטיס הביקור כאן, ואפילו בחיפוש גוגל יסודי לא תעלו על זה (אם כי ברגע שהמשפט הזה יעלה לאוויר הוא יפריך את עצמו): יש לי קול מוזר.

    לא רק שאני צרודה, מאד, זאת מין צרידות כזאת שמחספסת קול גבוה, ולא כנהוג קול עבה ונמוך. וכאילו לא די בזאת, אני גם מתעקשת לדבר עד טיפת האוויר האחרונה. מה לעשות, יש לי המון מה לומר ולא מספיק זמן לומר את זה.

    כל אלה יחד יוצרים קול די משונה, קצת ילדותי וקצת צרוב שמש, מיוחד - יאמרו האנשים שאוהבים אותי, ובכל אופן כזה שאי אפשר לפספס אותו. בחיים לא אוכל להתקשר בעילום שם למישהו. מזהים אותי מיד אחרי השלום הראשון. אני לא יכולה לצעוק, כי אין לי מספיק ווליום ונפח ריאות, ופוחדת לפעמים מה יקרה כשאני ממש אצטרך. קצת לא נעים לי לפתוח את הפה ליד אנשים שעוד לא שמעו אותי.

    אבל בעיקר מפתיעות התגובות. במיוחד אני מופתעת מזה שאיש לא חוסך אותן ממני.

    אנשים מטופשים, חצופים, מחקים אותי, את הקול הצרוד והמעט חנוק שלי. בפעם האחרונה כשמישהו כזה, הרביץ חיקוי של הקול שלי ברגע שהכיר אותי (המדובר באדם מבוגר, לתשומת ליבכם) כמעט אמרתי: "חבל שאני לא צולעת. עם כישרון כזה, גם את הצליעה יכולת בטח לחקות מצוין". אבל לא יצא לי קול.

    אחרים מתעניינים בחמלה אם אני חולה או שאני תמיד ככה. מכיוון שחלק ניכר מהזמן אפשר לתפוס אותי בשלבים שונים של שפעת, אנגינה, סינוסיטיס או דלקת ריאות (ככה זה כשיש ילדות קטנות בבית, הסביר לי הרופא), אז התשובה שלי היא גם וגם. כדי שלא יתאכזבו לגלות שגם בתור בריאה אני די צרודה.

    יש כאלה ששואלים אם לא קשה לי לדבר. והתשובה היא שכן, לפעמים ממש קשה לי, אבל יותר חשוב לי מלשתוק.

    ויש את אלה שמתעניינים בהיסטוריה הרפואית שלי. איך זה קרה (התחיל במחנה הגדול של הצופים. זכינו בגביע המורל ואני בתמורה איבדתי לחלוטין את הקול), האם יש לי יבלת על מיתרי הקול (לא בדיוק. סוג של הצטלקות שמונע מהמיתרים להתקרב זה לזה ולהפיק את הצליל המקווה), למה אני לא עושה ניתוח (השתגעתם? על כזה דבר? וממילא זה עלול לחזור אם לא לומדים לדבר נכון) ולמה אני לא הולכת לטיפול בדיבור (הלכתי. כבר שלוש פעמים. יכולה לעשות אחד כזה גם לכם. תנסו אתם לנשום מהבטן כל החיים. ולדבר לאט. יותר לאט. ממש ממש לאט. ולנשום. בין. המשפטים).


    ורק לילדות שלי אין שמץ של מושג. הן לא יודעות שהקול של אמא שלהן מוזר. לפחות לא עד שיתחילו הנשמות הטובות בגן ובבית ספר לעדכן אותן. וככה, כל לילה, אני צריכה לעמוד באמצע, בין שתי המיטות שלהן, ולתת קולי במחרוזת של שירי ערש. ולשיר נומי נומי, וערב רד, ועייפה בובה זהבה. ואני אוהבת לשיר, להן ובכלל. ולזכור, שפעם הייתי - תאמינו או לא, אפילו אני מתקשה להאמין – במקהלת תל אביב, סופרן עדין ושאפתני בכיתה ה'.

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/6/07 12:14:

      איזה פוסט שובה לב.

      זה כאילו אתה מכיר מישהו קצת, רק מהמילים שלו, ופתאום הוא נותן לך חלון הצצה אליו בעולם האמיתי. וגם ההצצה הזו היא מתיאור - ועדיין רק במילים.

      בכל מקרה כיכבתי את הכוכבת הנולדת בלי קשר למה שיגידו השופטים.

       

        25/6/07 04:16:

       

      צטט: כנרת רוזנבלום 2007-06-15 23:58:09

       

      צטט: יאיר רוה 2007-06-06 11:14:44

      קול מוזר? לך? לא שמתי לב.

      וזאת הבעיה עם טקסטים - מכיוון שגם אתה בטח נגד שימוש באמוטיקונים, אין לי שמץ של מושג האם אתה מתלוצץ או שמא אתה רציני להחריד (וזקוק לבדיקת שמיעה דחופה).

       

      רק למקרה שאתה רציני לגמרי, אני אומר שגם בגלל שהקול שלי הידרדר עם השנים, יש אנשים שמכירים אותי הרבה שנים, ואומר גם - אנשים שאוהבים אותי - שלא שומעים את זה בכלל. מקשיבים לדברים אחרים אצלי.

       

      גם אני. אמנם לא יצא לנו לדבר הרבה, אבל בפעמים שהחלפנו כמה מילים לא שמתי לב, בכל אופן לא צרבתי את זה בזיכרון. פוסט נהדר.

        24/6/07 18:42:

      אביב - זה באמת קצת קשה, במיוחד שזה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלי. אני כנראה חייבת להשיג הקשבה בדרכים אחרות.

       

      צטט: oohhoo 2007-06-22 15:31:05

      להגיד שלא שמתי לב לקולך המיוחד יהיה שקר גס. אבל אני חייב להגיד שבעייני הוא דווקא מאד מגניב, ואני לא מבין למה יש נימת התנצלות קלה לאורך הפוסט - יש לך קול יחודי ומקסים!

      היאח הידד ובבנין ציון אנוחם

       

       

      תודה אוהד,

       

      חסרים כאן בבניין קולות אוהדים.

        22/6/07 15:31:

      להגיד שלא שמתי לב לקולך המיוחד יהיה שקר גס. אבל אני חייב להגיד שבעייני הוא דווקא מאד מגניב, ואני לא מבין למה יש נימת התנצלות קלה לאורך הפוסט - יש לך קול יחודי ומקסים!

      היאח הידד ובבנין ציון אנוחם

       

        22/6/07 12:27:

      אני לא נתברכתי בקול חזק במיוחד. לכן אני מוכרח מיקרופון כדי לדבר מול קהל גדול, גם כשההרצאה היא בחדר עם אקוסטיקה טובה.

      בנוסף, בשנים האחרונות קולי נחלש ומצטרד לאחר כמה שעות של דיבור. זה פוגם מאד באפקטים שפעם ידעתי להשיג בעזרת שימוש באינטונציה במהלך הרצאות.

      מרגיז אך גם מאתגר ומחייב להתמודד בדרכים עוקפות.

        15/6/07 23:58:

       

      צטט: יאיר רוה 2007-06-06 11:14:44

      קול מוזר? לך? לא שמתי לב.

      וזאת הבעיה עם טקסטים - מכיוון שגם אתה בטח נגד שימוש באמוטיקונים, אין לי שמץ של מושג האם אתה מתלוצץ או שמא אתה רציני להחריד (וזקוק לבדיקת שמיעה דחופה).

       

      רק למקרה שאתה רציני לגמרי, אני אומר שגם בגלל שהקול שלי הידרדר עם השנים, יש אנשים שמכירים אותי הרבה שנים, ואומר גם - אנשים שאוהבים אותי - שלא שומעים את זה בכלל. מקשיבים לדברים אחרים אצלי.

        6/6/07 11:14:
      קול מוזר? לך? לא שמתי לב.
        31/5/07 14:45:

      עידו, יורם ותומר - תודה ושוב תודה, הפעם צלולה יותר.

       

      ויורם - פעם אני אצטרך גם עזרה בצד הטכני הזה, ניסיתי לעשות את זה בעצמי אבל נכשלתי חרוצות. אטריד אותך בהמשך, כשיהיה פוסט שיצדיק את המאמץ.

        31/5/07 12:37:

      עברתי על הפוסט הזה 4 פעמים, מלמעלה למטה ולהיפך, ולא ראיתי שום צרידות.

       

      נחמד לקרוא, כוכב ירוק בטעם מנטה.

        28/5/07 11:10:

       

      צטט: רון בן-חיים 2007-05-28 01:53:18

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-05-26 10:57:41

       

      צטט: רון בן-חיים 2007-05-21 15:29:43

      רציתי לקשט לך את הטוקבק בתמונה של קולרגול, אבל זה לא הלך...

       

      אני אעזור לך.

       

      תודה, יורם. יעזור לי עוד יותר אם תשתף אותנו בסוד איך עושים זאת נכון :)

      לא מאוד פשוט אבל אפשרי:

      האתר הזה לא ממש מתוחכם. אי אפשר להכניס תמונות ישירות בשיטת הקופי פייסט המוכרת, אלא רק על ידי קישור לתמונה באינטרנט. אבל גם זה לא עובד, כי לא כל הקישורים מתאימים ולא כל התמונות מגיעות מהרשת.

      מה שעושים זה מורידים את התמונה למחשב .

      נכנסים לאחד מאתרי ההוסטינג, למשל www.imageshack.us  ומעלים את התמונה לשם. באותו רגע אתה מקבל שורה של לינקים. הלינק האחרון הוא הלינק בו אתה משתמש. ואז אתה לוחץ על אייקון התמונה כאן למעלה בין העוגן והמברשת, ומכניס את הלינק. זהו. אחרי בירורים ארוכים וניסיונות זו הדרך היחידה.  

      תשאיר עשרה כוכבים ליד הקופה.

        28/5/07 01:53:

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-05-26 10:57:41

       

      צטט: רון בן-חיים 2007-05-21 15:29:43

      רציתי לקשט לך את הטוקבק בתמונה של קולרגול, אבל זה לא הלך...

      קולרגול

      אני אעזור לך.

       

      תודה, יורם. יעזור לי עוד יותר אם תשתף אותנו בסוד איך עושים זאת נכון :)

        26/5/07 10:57:

       

      צטט: רון בן-חיים 2007-05-21 15:29:43

      רציתי לקשט לך את הטוקבק בתמונה של קולרגול, אבל זה לא הלך...

      קולרגול

      אני אעזור לך.

        26/5/07 10:47:

      מקסים מקסים מקסים.

      פוסט ממיס. כוכבת.

        21/5/07 23:50:
      מתוקי
        21/5/07 18:07:

      תודה תודה.

       

      למרות שהיה לי שביב תקווה שמכריי ומוקיריי יגידו: מה פתאום? בכלל לא שמנו לב. עכשיו, כשאת אומרת, אם את מתעקשת, אנחנו באמת מזהים איזו צרידות קלה.

       

      אבל כוכבים זה גם סבבה.

       

      ומר שינהר היקר, ראה הוזהרת: יש לי רפטואר רחב. צפה פגיעה בדמות "איילת המטיילת" - ועוד עם פירוטכניקה: סקוצ'ים!

        21/5/07 17:11:
      יאללה, קבלי אותה בכוכב
        21/5/07 17:10:

      ומדהים שעם זאת, את מתעקשת לקריין הצגות ילדים בגינת דובנוב.

      רק על זה צל"ש.

       

        21/5/07 16:04:

      http://www.tvclassic.net/programs/colargol/colargol.html

       

      אבל מה זה חשוב, הפוסט מקסים.

       

        21/5/07 15:29:
      רציתי לקשט לך את הטוקבק בתמונה של קולרגול, אבל זה לא הלך...
        21/5/07 15:22:

      מתוקים אתם, מאוד.

       

      וכן, שכחתי לציין את אלה שחושבים שזה מיוחד, ואת בעל חדר החזרות ההוא שהציע, ברצינות גמורה, להפיק לי תקליט, משל הייתי טל גורדון או משהו.

       

      ואורי, בין קלינאיות התקשורת הרבות שביקרתי אצלן, ורופאי א.א.ג (היזהרו מהמשפט: "אני מתה לראות מה יש לך שם. זה כלום, הצינור הזה עם המצלמה, לא מרגישים אותו בכלל"), מתברר שיש קשר בין ההתבגרות המינית ובין הצרידות. אני לא סגורה עד הסוף על כל מערכת הפידבק ההורמונליים, אבל אולי בלוטת התריס? מגן? ככה שזה לא מקרי, ומתברר שזה גיל די קלאסי לאיבוד הקול (אבל מרוויחים כמה דברים אחרים).

        21/5/07 09:55:
      מעולה, כלומר הפוסט. אפילו אני, שמכירה אותך ואת קולך שנים לא ידעתי את הסיפור. מוטב מאוחר.
        21/5/07 09:37:

      רק עושה אותך יותר מיוחדת.

        21/5/07 09:04:

      הי כינרת!!!

       

      בין כיתה ו' ל ז' זה קרה גם לי. הצטרדתי עמוקות במדורת סוף שנה, והפכתי אילם.

       

      לא נראה לי שעישנתי שם משהו חריג (למרות שזה רחובות)...

       

      נלקחתי למרפאה בדיבור, שהתרשמה מה חחחחחח שהפקתי. שאלה המון שאלות אישיות.

      המסקנה שלה- הילד משועמם (אימי עד היום טוענת שהיא אמרה גאון משועמם אבל היא פולניה).

       

      הופקד בידי להחליט איך להעסיק את עצמי בקייץ ובכלל (עד שאגיע לבגרות מינית? את זה לא אמרו מפורשות) ובחרתי בנגינה.

       

      למרות לחציה של גב' יהודית חן מהקונסרבטוריון (אמא שלי תמיד מתייעצת) שאמרה בפסקנות שקרן יער זה הדבר הבא (חשבתי...תדחפי את זה), בחרתי בגיטרה.

       

      הרומן עם הגיטרה נמשך כמה שנים, הקול שלי הצטלל תוך שבועיים בערך.

       

      מבין "המון" ונותן כוכב על הפתיחות.

       

      אושר!!!!!

       

        21/5/07 09:01:
      אני חושבת שסימן השאלה קשור לזה שאני לא רואה את התמונה שצירפת (כנראה המחשב שלי חוסם אותה).
        21/5/07 08:00:

      רון: תודה, אני מניחה. (כתבה כשסימן שאלה על פניה).

        21/5/07 01:33:

       

      יפה. את משתפרת. זה משהו האינטרנט הזה.

       

        20/5/07 23:56:

      הייתי אומרת שחיממתן את ליבי, אבל מתאים יותר לכתוב שחיממתן את גרוני הדואב.

       

      וכן, הייתי במקהלת הילדים של תל אביב. אוי, עכשיו אני נזכרת שזה אחלה פריט מידע למשחק האמת והשקר, כי איש לא יאמין לי. ועוד יותר, שדנה אינטרנשיונל, כירון כהן, היתה גם באותה מקהלה (לא שאני זוכרת אותו משם, פשוט אני יודעת שהיינו באותן שנים). אז כן, שרתי פררה ז'ק(ה) יחד עם דנה אינטרנשיונל, כנראה.

        20/5/07 23:49:

      כנרת, יש לך קול מאד מיוחד נשיקה

       

      חמוד הפוסט, ועוד יותר חמוד לחשוב שהיית סופרן במקהלת ילדים...

        20/5/07 23:35:

      אוי את כזאת מתוקה.

      אוהבת אותך יותר עכשיו שאני יודעת את זה.. (אני על סף להיות סטוֹקֵר, לא?)

      רוצה לעשות משה ואהרון?

      אני מוכנה לדבר בשמך עם קולי הרדיופוני המהמם, וכך תוכלי לראות אילו דלתות ייפתחו לך עם קול שונה. או לדעת שזה ממש לא משנה.

      אגב, גם אצלי הקול הוא אחד הדברים הרגישים ביותר, ולפחות פעמיים בשנה אני מאבדת אותו לחלוטין עקב הצטננות קלה זו או אחרת.

      את לפחות לא מפסידה על זה כסף..

      עדיף להשתפר בכתיבה בנתיים.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      כנרת רוזנבלום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין