כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    “ניראה לי שזה לא מה שתיכננו”

    5 תגובות   יום ראשון, 20/5/07, 23:33

    בעקבות “כוח חילוץ” של עצמי, ו”קונדי… מתי תוכלי להיות על המטוס” של ולדי. חלק מפרויקט “שש שעות“. (בשביל מורה נבוכים ויומן מלחמה: לחצו כאן.)

     

     

    06:00 אי שם בסוריה. 

     

    “מקרר’וס…. אתה מוכן לא לעמוד לי בשדה הראייה?” העיר אל”מ בוסי בלחישה תוקפנית לחייל שרכן מולו.

     

    “סליחה המפקד..” ענה החייל הנבוך וזז הצידה, כשהוא מסובב את גופו שנשא תרמיל גדול. הבחורים שנבחרו לשאת את תרמילי הענק נקראו מקררים על שם הצללית שנוצרה השילוב בין גופם החסון ל56 קילוגרמים של ציוד אלקטרוני, תחמושת, מזון ומים.

     

    בוסי לחץ על כפתור על מפרק זרועו ודיבר למירופון שהוצמד לצווארו ולחש “מה מצבנו אשרף?”.

    “המצב חארבאנה בוסי” ענה לו רס”ן הדרוזי מצידו השני של הקשר “…כל הנתיבים שתכננו מלאים באנשי צבא, גם השדות, וגם הנתיבים החקלאיים, אני לא מוצא שום דבר חלק לתנועה בחזרה הביתה. מה עושים?”

     

    “אשרף- תישאר במקומך, הקפאת מצב”

     

    בוסי סימן באגרוף על ראשו, חייל וקצין הגיעו אליו. הוא לחש לאוזנו של הקצין שאחז באפרכסת של מכשיר נייד. אחרי כמה שניות החל הקצין לדבר שוטפת בניב סורי לשפורפרת מכשיר הקשר:

    “הלו? היי אימא, אנחנו בדרך הביתה….. בטח, לאטאקיה מדהימה! דגנו דגים ענקיים… כשנראה לך את תתעלפי. אין לי עוד הרבה סוללה אמא- מוניר מוסר דרישת שלום, אבל ניראה לנו שאנחנו נתעכב. חברים של מוניר סוחבים אותנו לכל פינה, ואנחנו רוצים לחזור כבר, אבל את יודעת.. לא נעים…. אני אמסור לו בחזרה. אגב. תגידי לאבא שאנחנו צריכים טרמפ שלו מתחנת האוטובוס הביתה… נשיקות”.

     

    בוסי לחץ שוב על הכפתור ליד גרונו “חבר’ה, עוברים למצב יום, יש לנו עשרים דקות להתארגן, ואני רוצה תנועה”.

     

    כמה שניות של מבטים תוהים של הלוחמים אחד בעיניו של השני חלפו מהר והם החלו לפרוק את הציוד ולהתפשט.

     

    06:45 הקריה בתל אביב. בור אגף המבצעים

     

    סגן צעירה לבושה בחצאית רצה במסדרונות הבור של אגף המבצעים בקרייה, היא נכנסה לחדר הזירה המרכזית, שלפה כרטיס RFID, העבירה מול דלת זכוכית מחוסמת ותכננה להסתער פנימה בריצה. היא נעצרה בפתאומיות על ידי המולה שהיא לא הכירה שיש במקום הזה, יותר מידי קצינים שהיא לא מכירה, יותר מידי לחץ יחסית למשברון קסאמים עונתי, היא ניסתה לפלס את דרכה בין עשרות הקצינים: “אדוני האלוף!” היא ניסתה לקרוא בקול ונופפה בדף צהוב שאחזה בו. “אדוני האלוף!” אבל קולה לא נשמע בין עשרות הקצינים והסמב”צים שכמעט רצו וצעקו בחדר הגדול והלא אקוסטי בעליל. “אדוני האלוף זה דחוף!!!” היא כמעט צרחה. הוא הסתובב ושאג עליה כמעט: “מה?! מה?!! מה יכול להיות דחוף יותר מספינת טילים ישראלית שבוערת לי 350 ק”מ מחופי ישראל?!??”

     

    הדממה שנפרשה בחדר יצרה מעגל עיניים מסביב לקצינה הצעירה שהתקפלה מול האלוף העייף והזועם. היא הושיטה בזהירות את ידה שאחזה במסמך הצהוב שהתקמט קמעה. והושיטה אותו. הוא יישר אותו מעט. קרא, עצם את עיניו לרגע ואמר לחלל החדר: “רועי, בוא איתי, תתקשר לרח”ט מבצעים, תודיעו לו שאני עוזב את ה’חדר’, שיגיע לתפוס פיקוד”, הוא סובב את הראש ואמר למספר סגני אלופים שהתגודדו ליד לוח מחשב: “בינתיים תשארו בקשר מול מפקדת חיל הים, מול 669, חיל האוויר, יחידות מיוחדות, וכל מי שדיברנו איתו כבר- בקיצור- הבנתם את הרעיון… לעבודה.” רועי, שנצמד לגבו של האלוף שוב שלף שני מכשירים פלאפון והחל מחייג…

     

    האלוף יצא החוצה והלך עם הקצינה לחדר בקצה המסדרון באותה הקומה שהיה רשום עליו ‘רמ”ד עומק’. בעת שגרה, החדרים הללו משמשים משרדים של ראשי הזירות והענפים באגף המבצעים הענק, ביום כמו היום, כל חדר כזה הוא חמ”ל בפני עצמו. הוא התיישב ליד כיסא ושאל את הקצינה- “איפה הרמ”ד? מי זה בכלל אמור להיות” הוא שאל את רועי הרל”ש שכבר הספיק לסמן ביד הפנויה שלו לפקידה הקרובה להכין 2 כוסות קפה שחור. שתיים סוכר, ובלי סוכר. הוא הפסיק את השיחה בטלפון וענה לאלוף “שניה אחי.. זה ההוא… נו… יניב אדלר…. הגיע משלדג… היה איתי בקורס מ”פים…”. “טוב טוב, רועי, כל צה”ל היה איתך באיזה קורס… איפה הוא? למה הוא לא פה?” השיב האלוף. הקצינה הצעירה ענתה: “הוא ישן. זאת המשמרת שלי. אני הסגן שלו…”.

     

    הפעם הוא לכעס. האלוף ידע שהחובה לעבוד לפי משמרות היא קריטית, ברגע שמשבר מתגלגל יש חשיבות אדירה למצב העירנו של הנוכחים. הרמטכ”ל כבר במיטה. גם ראש אמ”ן. הוא עכשיו רק התחיל את שעון הלחימה שלו, הוא בסבב של סגן הרמטכ”ל, עוד כמה שעות, והוא במיטה.

     

    “אז לא הבנתי, מה הסיפור עם 7332? מה זה השיחת טלפון הזו, מה הקוד הזה אומר?”

    הקצינה שמחה שסופסוף הוא לא מתעסק במי היא, אלה במה שהיא רצתה להבהיר לו. היא אחזה את הדף של תמלול השיחה האימהית עם הקשר של בוסי וקראה את הרובד הסמוי שבו:”זה חלק מהמילות קוד שסגרנו עם 7332 לפני היציאה שלהם… בתכל’ס זה אומר שהם תקועים באיזור ההנחתה וכל דרכי החזרה שהם תכננו לא זמינות. הם מתעכבים ונכנסים ל’מצב יום’. כרגע הם ימשיכו לחפש ברגליים שטח נחות, הדגים זה אומר שהאמצעים שהם הטמינו במקום ופועלים. ה’טרמפ’ זה כוח החילוץ… הם בונים עליו.” ואז היא הסתכלה בעיניו ואמרה: ” ‘אבא’ זה אתה… “.

     

    ראובן הרגיש צמרמורת והתפלל בליבו שהשאלה שהוא ישאל אותה תענה בחיוב: “שש בבוקר.. החילוץ כבר שם, נכון?”

     

    הקצינה הביטה בו, ולקחה נשימה ארוכה. ראובן כבר עצם עיניים ושם ידיים על ראשו. והיא המשיכה: “זהו, שהמסוקים עדיין לא הגיעו למסוב השני… פלגת המילואים מחכה עדיין בסירקין. אצלכם ב’חדר’ אמרו לי שהפנו אותם ל669 או משהו שקשור לאירוע בפיקוד דרום, ספינה או משהו כזה?”

     

    “אלוהים ישמור” פלט האלוף.

     

    רועי הרל”ש, שעוד לפני רגע השיג עוד קומבינה עם אחד מחבריו המקושרים ניתק את הטלפון לראשונה בשעות האחרונות ופתח בריצה מטורפת לעבר המעלית כשהוא דוחף את כל מי שנקרא בדרכו. הוא עלה את 7 הקומות עד שהגיע לפתח ביניין המטכ”ל. אור הבוקר סינוור אותו לחלוטין. והוא בקושי ניווט את דרכו לצידה השניה של הקריה, למקום שבו ממוקם בור חיל האוויר… חייל ששמר על שער הידראולי מאסיבי ביקש תעודה, חטף צעקה ותעודה לפרצופו: “תפתח את השער עכשיו לפני שאני שובר לך את הפרצוף!!!”. החייל המבוהל שיער שלא מדובר במחבל, ולחץ על הכפתור. רועי רץ וירד הפעם במדרגות, 4 קומות, כשמדי הא’ שלו ממלאים את גופו בזיעה. הוא תפס נגד שמנמן שעבר במסדרון הריק והרגוע יחסית ואחז בחולצתו: “איפה זה חמ”ל מסוקים?”. הנגד שהבין שהקצין במצוקה ניסה לעזור: “הובלה? תקיפה? שת”פ קרוב? זה שלוש מטות שונים…”. רועי, שלא הבין כלום בצורה שחיל האוויר מתנהל כבר צעק: “בלקהוקים! בלקהוקים?! איפה מי ששולט על ההקצאות של הבלקהוקים המזויינים שלכם?!”. הנגד נבהל והצביע לדלת ברזל אוטומטית מרוחקת. “בוא, יש לי הרשאת כניסה, אני אכניס אותך… אני חושב שראש ענף מבצעים משולבים ישן, אבל הסמך שלו פה”.

    רועי נכנס לחדר כמו גולנצ’יק שתפס צנחן שגנב לו את שק השינה ושאל את עשרת האנשים שישבו בחדר הממוזג: “מי האחראי פה?”. “אני” ענה קול נשי מאחוריו.

     

    “אני יכול להבין איפה המסוקים שלי?!”.

     

    “שלום גם לך. מישהו התעורר ברגל שמאל. ומי כבודו?”,

     

    “גברת, אני רל”ש ראש אמ”ץ. אין לי זמן, את לא מבינה. איפה המסוקים שלי?”.

     

    “הו…הו… רל”ש. אתה מאלה שמנהלים את הצבא, לא?”.

     

    “יקירתי, באמת אין לי זמן. יש לי יחידה בשטח. את לא רוצה לדעת איפה, סגרתי כבר את הכל לפני שעתיים, ולקחתם לי את המסוקים! איפה המסוקים שלי?”

     

    “בתור רל”ש אמ”ץ אתה בטח יודע שיש איזו סירה תקועה במפרץ אילת… 669 ביקשו שני מסוקים שיחכו בפלמחים כעתודה, מח”א (מפקד חיל האוויר) אישר…אז הזזנו את ההקצאה”

     

    “סירה תקועה? הא? אז זה עוד לא יצא החוצה?… תנסי סטי”ל ותוסיפי עוד 300 ק”מ דרומה. תשמעי, אין לי זמן. אני צריך את המסוקים האלה דחוף. אני מבטיח לך שאני אריץ את זה בנוהל חמלים, אבל עד שהמשל”ט שלכם יקבל את זה מחמל אמ”ץ ייקח לפחות 40 דקות. ואין לי את זה. תסמכי עליי. אני צריך עכשיו את שני המסוקים”

     

    “ניראה לך?! אתה רוצה שיוציאו אותי להורג פה? אני לא נוגעת בשניים שהתיישבו בפלמחים. אבל אני אעשה כמה טלפונים, היה הקפצה של טייסת הובלה בעקבות הערכת המצב של מח”א מאתמול בלילה. אולי יש לי פול של שניים… אני אבדוק”

     

    רועי תפס אותה בראשה ונישק אותה בשפתיים בכוח, מה שהוביל למבטים מופתעים אצל כל הנוכחים בחדר. “תעשי את זה ואני אתחתן איתך מחר בבוקר”

     

    “כפרה, תתחיל בלהוציא לי אישור מהמשל”ט, אחרת מחר בבוקר אתה מבקר אותי בכלא 4 "

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/5/07 12:27:

      תודה לכולם! ברכות כאלה שוות יותר מכל כוכב.

      למרות שהייתי שמח אם עוד אנשים היו משתתפים בכתיבה... זה כל הרעיון :) 

       

      נמתין עוד קצת זמן וניראה מי ימשיך את הרעיון. אם לא- אני אמשיך הלאה. 

        21/5/07 12:03:

      אפי,

      אחלה אחלה אחלה.

      מפחיד הדימיון.

      מחכה להמשך,

      עדו 

        21/5/07 11:22:

      הי אפי,

      החלק ההזוי באמת הוא שאני יכולה לדמיין כזה ברדק והתחכמויות בזמן משבר אמיתי בלי להתאמץ יותר מדי..

      אגב ר"ת, מקרא בסוף יעזור..

        21/5/07 00:42:

      לגבי ראשי התיבות- אתה צודק :S... אני מנסה להשתלט על זה... נתקן בגרסאות הסופיות.

       

      לגבי הנשיקה הפתאומית וההצעה שלך- זה לא רועי.  רועי מהיר, חד, מתלהם, ואמוציונאלי. העולם עומד להתפוצץ, ולבחור הזה זה עושה זקפה וצחוקים. חשבתי שהנשיקה הזו משום מקום תמחיש את זה. קור הרוח שמפקדת המדור הפגינה עוזרת לבנות גם את הדמות שלה שאולי נזדקק לה בעתיד. 

      אולי.

      לך תדע

       

      אגב, אני לא יודע אם רק אני שמתי לב. אבל לפני כמה שעות מטוסי קרב הורידו איזה חצי טון על נציג בכיר בחמאס, כמו שהתחיל את התרחיש.... נהרגו הרבה חפים מפשע... ממצרר הדימיון..

        21/5/07 00:26:

      אפי, סוחף ומרתק. המלצות קטנטנות:

      1. כמה שפחות ראשי תיבות וביטויים צבאיים. לא כולם מצויים בהוויה.

      2. הנשיקה לא במקום. היא תשיג את האפקט ההפוך. הוא צריך לאחוז לה בכף היד, להסתכל לה בעינים, וללחוש את המשפט. הוא מפתה אותה לדבר עברה, יש שיטות לעשות דברים כאלה :) 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אפי פוקס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין