(טרנספורמציה קטנה של החיים) תמיד חשבתי שהכל מתחיל ממחשבה.... המשפט שנחרט אצלי איפה שהוא שהמחשבה יוצרת את המציאות נטמעה בי במשך שנים וזמן רב ניסיתי לשנות מציאות מסויימת שלא אהבתי בכורח המחשבה. אם זה באמצעות היכולת לשנן מחשבה מסויימת כמנטרה עד שתטמע בתוכי או אם ע"י כתיבת משפט מסויים מספר רב של פעמים עד שאותו משפט/אותה מחשבה תחדור לתודעתי ותעשה שינוי... גם את הסרט ה"סוד" ראיתי ואז ניסיתי להשתמש בכלים כגון "תשלח את המחשבות/הרצונות שלך אל היקום, תהדהד אותם ... והיקום כבר יחזיר לך מענה בעיתוי ובזמן שהיקום ימצא לנכון...." ולהדהוד הזה הוספתי גם קולז' של תמונות שמשקפות את המחשבה הרצויה.... אני חלילה לא מזלזלת בסרט "הסוד",יש בו לא מעט סודות ורזים חכמים אבל משהו שם הפריע לי... לא התחבר לי ולא עבד לי עד הסוף אך לא יכולתי להגדיר מה... ובינתיים הרצונות והמחשבות הפכו לתסכולים והתסכולים הפכו לרגשות שהתפרצו כמו הר געש מכלה....הורס...וממית וכך אט אט הבנתי שאני כבר לא מבינה כלום! וזה היה התסכול הכי גדול! סוג של אובדן שליטה!
לקח לי זמן, זמן רב, להבין שבעצם הכל מתחיל בלהרגיש!. הרגשות הם בעצם הדבר הראשוני, הם המקור שפוקד אותנו מהרגע שאנו פוקחים את העיניים לאורו של יום חדש. הרגשות הם מכלול רב ועצום של גוונים, צורות וצבעים ולא תמיד קל להכיל אותם ולהתעמת איתם. אני לא מדברת על ריגושים אני מדברת על רגשות! רגשות הם לא פעם דבר מאיים, לאו דווקה רגשות שליליים כמו פחד, שינאה, תסכול... גם רגשות חיוביים יכולים לאיים מגודל עוצמתם... רגשות הם דבר לא מוחשי, הם משהו נזיל שמשנה צורה ומשתנה בכל רגע ורגע וקשה לנו "לרקוד לפי החליל הזה" כל הזמן ולאפשר למצבים "האבסטרקטיים" ו"הנזילים" האילו לנהל את חיי היום יום שלנו ואז אנחנו מגייסים את השכל כמו איזו "יחידה קרבית מובחרת" לצאת למלחמה ולשלוט. ומה השכל עושה? הוא מתרגם את התחושה/הרגש להגיון וע"י כך עוזר לנו לשלוט (לכאורה) ברגש! שוב הצורך הזה להיות בשליטה כל הזמן... וכשאנחנו לכאורה בשליטה אנחנו לכאורה בשלום עם עצמנו אבל אנחנו בעצם יוצרים בתוכנו את השולט והנשלט ומבלי לשים לב אנחנו בעצם נמצאים במלחמה פנימית מתמדת עם עצמנו ולא מאפשרים לעצמנו באמת לתת לרגש האמיתי, המקורי לנבוע מתוכנו אל החיים שלנו מתוך המהות הראשונית, הבתולית שלו וכך אנחנו הולכים ומאבדים את האותנטיות שלנו! ומבלי לשים לב אנחנו מלמדים את עצמנו לחשוב איך להרגיש. לזה קוראים הרגש הנלווה! וכשלא נוח לנו עם הרגש הנלווה אנחנו בונים עליו עוד מחשבה שולטת ועוד אחת ועוד אחת .... ולאט לאט בלי לשים לב אנחנו בונים מגדל של "רגשות נלווים" עוטפים ומגוננים שהולכים ומרחיקים אותנו מהמקור שבנו, מהילד המקורי שבתוכנו!
לא מזמן הייתי במפגש חברים ומישהו ביקש מכל אחד להגיד לו איפה זה הבית שלו, של כל אחד... אחד ענה: המדינה זה הבית שלי! השני אמר: החברים שלי זה הבית שלי! השלישי: החדר שלי, הפינה שלי זה הבית שלי! וכו'... וכו'....
עצמתי לרגע עיניים וחיפשתי את התשובה שלי: הלב שלי הוא הבית שלי! הוא נמצא איתי בכל מקום והולך איתי לכל מקום... אני החוזרת ביתה!
|