רציתי כבר כמה זמן לכתוב רשומה על "עשה ואל תעשה בקפה". עד עכשיו לא בדיוק יצא לי לעשות את זה מכמה סיבות שחלקן קשורות בחוסר זמן, וחלקן קשורות בכך שידוע לי שדבר כזה עשוי להרתיח את הכותבים. הרי אין חוקים (פרט לתמונה אוטנטית, וזיהוי שמי) מותר לכתוב כמעט על הכל, חוץ מסתם בוטות מוגזמת (ע"ע הדרכים לניקוי הרקטום שלך- שבודאי כבר הוסר מהקפה). בכל אופן, מה שנראה לי מיותר לרשת החברתית הזאת, בה נמצאים כל אנשי הבועה הפיזית של רובנו, קולגות, בוסים, שכנים למשרד, שבשיחה יומיומית שלנו לא בדיוק יוצא לנו לחשוף בפניהם את רגשותינו הכמוסים ויצרינו העזים - הם פוסטים בלוגיים אישיים שכאלה, בסגנון ה"הוא אומר שכדאי שנשכב עם אנשים אחרים", או "אחרי שזה נגמר בכיתי 10 חודשים" (ואני לא רוצה בכלל לדבר על ה"היום קמתי, צחצחתי שיניים, השתנתי והלכתי לעבודה"..). |
מנגו112
בתגובה על הכל על קורקינט ממונע - בשביל שלא תשאלו אותי ברחוב
allcatsaregrey
בתגובה על Royksopp / Remind Me
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כאדם שמבין שלא קיימת אמת אוניברסאלית מוחלטת, תפיסה אוניברסאלית אחת שנכונה לכולם, מתוך ההבנה הזאת אני יכול להרשות לעצמי לקבל באהבה את דעתך למרות שהיא אנטיתזה לתפיסה שלי:
אני, בבלוג שלי, כן חושף את עצמי, לטוב ולפחות טוב ולא מסתתר אך ורק מאחורי הדברים היפים והחיוביים של החיים כי זה יהיה שקר לנהוג כך.
יש משפט שמנחה אותי: "היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם." - מהטמה גנדי.
לכן, אני נוהג בכנות ובפתיחות וחושף את עצמי מפני שאני מאמין שכאשר אדם פותח את ליבו הוא עשוי לעורר שינוי רב יותר מאשר פוסטים שהם יותר דעתניים ובעלי אופי חברתי אך לא אישי.
הרי החברה היא אדם ועוד אדם ועוד אדם. שינוי של פרט ועוד פרט ייצור שינוי חברתי ולכן מאמין בשינוי אישי שמגיע מקבלה של עצמך לטוב ולפחות טוב.
בגלל המשפט המנחה אותי, אותו רשמתי קודם, לא אכבד אותך בכוכב אדום כפי שעשית לי, למרות שתפיסתנו מנוגדת.
אני מקבל את השונה ממני ולא מביט בו בשנאת חינם.
אנושיות? אז עד הסוף, גם כלפי האדם שדיעותיו שונות מאיתנו.
לכן אכבד אותך בכוכב ירוק ואקווה שדבר ממה שרשמתי יחלחל ויאיר באופן אחר.
ודבר נוסף:
גם אם אתה כותב באופן מאד אישי, זה לא חושף אותך לגמרי. אחרי הכל זה אתר שבו המציאות והדמיון קרובים מאד ובכל תחום.
הפוסט המדובר שלי: פנטסיה או מציאות?
הסוד שמור עימי.
עבור אחדים הוא מציאות.
עבור אחרים הוא פנטסיה.
ערן.
יש גבול גם לחשיפה.
רוב רובם של הכותבים פה, לפחות אלה שנתקלתי בהם, מתנסחים בבהירות ואינם מתלהמים.
יש מה שנקרא חשיפת יתר, יש ניסוחים עילגים, אבל מי שלא יכול לבטא את עצמו בצורה מתקבלת על הדעת לא ישרוד במדיה כזו לאורך זמן, וטוב שכך.
פ.
היי בובה
חשבתי על מה שאמרת. מצד אחד במקרים רבים חשבתי כמוך ובעודי קוראת בלוג כזה או אחר שאלתי את עצמי: "את/ה באמת רוצה שכל המשרד ידע שמיררת אתמול בבכי במיטה בגלל בדידות קיומית?"
מצד שני, אם למישהו נוח לחלוק את מחשבותיו עם עמיתיו וחבריהם, שיהנה, כל הכבוד לו על האומץ, השלמות עם עצמו ועל החשיפה.
ומצד שלישי, נראה לי שרוב האנשים פה לא תמימים ומשתמשים בקפה כדי חשוף את יכולות הכתיבה האישיות שלהם ולהדגים לכל בעל מקומון/ אתר נידח: גם אני יכול להיות דנה ספקטור ולילל את חיי העלובים על באקסהביציוניזם מילולי מוגזם בתפוצה רחבה בפרינט או ברשת.
ובכל מקרה קבלי כוכב כי את את
אני חושבת שזה לא קשור בכוח כמו שזה קשור בטאקט. גם הביצה היא פרט שולי. ברגע שמדובר בקולגות, זאת לא אותה צורת התבטאות כמו מול החבר'ה, או מול אנשים שכנראה לעולם לא תכיר.
כמה שאתה יותר חזק, אתה יכול לעמוד יותר חשוף.
אולי אני לא מהביצה אז אני לא מבין.