אחת וחצי בלילה ואני שיכורה למדי. הייתה לי הצעה ממשית לסקס אבל העדפתי לחזור הביתה ולכתוב. שגעון מוחלט כנראה.

רווקה תל אביבית מצויה שכנראה כבר לא תביא חתן לאמא, מנסה ללכת ישר ברחוב ולא להסתמך יותר מדי על עמודי חשמל מזדמנים.

חושבת על משמעות האלכוהול, על משמעות החיים ועל כמה חשוב ליישר את המרצפות בתל אביב. האם הם לא יודעים שם למעלה בבניין העיריה כמה קשה להתרומם אחרי שנפלת

על בלטה עקומה בלי לחשוף יותר מדי מהחזה שמנסה לפרוץ החוצה דרך המחשוף אחרי הנפילה? כמעט בלתי אפשרי.

אם הייתי יכולה לשנות את חיי האם הייתי משנה?

כנראה שלא, למרות המרצפת הארורה. אבל הייתי בוחרת בדרך אחרת הביתה.