חומר למחשבה
על מעצבים, אמנות ושאר פירות וירקות של העוֹנה
פרופיל
אנאנינמו
כתבתי שיר חייב לשלוח, עוד אנקדוטה, לספר קצת על עצמי סיפרתי לכולם וניפחתי את המוח על כמה שאני מוכשר (חשבתי לתומי) שלחתי מייל ועוד מכתב, רק שידעו שלי אכפת מכל זב חוטם עממי... אפילו כשהייתי מאוהב שלחתי פרח שידעו, לנצח זה עימי.
כן, אני ואני ואני שומע מכל עבר את כולם, כותבים באופן טורדני חייבים להתבטא ולהשאיר חותם.
אני ואני ואני ומה אכפת לי העולם הכי חשוב זה הביטוי הרי אני מושלם.
אני ועוד אני מצוי פה לידי אם דעתו טיפה שונה אחליף אותו מהר פן תהרס לה התמונה צריך להיזהר...
על המסגרת יש לשמור שאת 'אני' היא לא תשבור
קולות הרקע מתחלפים עוברים להם ימים כך נשארות להן מילים אני ועוד אני ועוד אני
ומה אתך ? ומה אתכם ? האם תרצו להתנחם בעוד חמשיר צולע ? במקום לקחת היוזמה וקצת להתפרע ?
לקום בבוקר ולאמר: היום 'אני' מספיק לי !
למען שמש כי תאיר אתה ובשבילך כתבתי שיר באהבה לא אקמץ ובשלומך חפץ בלי לתרץ, באושרך ארצה מאוד! אופס... משתחרר לו נאד
סליחה מכל הנוכחים 'אני' - חייב לשירותים.
|
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עונג עילאי , מה גם שיש פה יותר מצבע אחד לביקורת על היחס לאומן ,לאומנות ואף לבית המלוכה עצמו,שכבה על שכבה...לא מעט אמנים מנסים להעביר מעט מן השאלות שבציור זה ללא הצלחה יתרה.
בחיפוש אחר המוחלט הלא קיים. אופס ... עוד שחרור גאזים
שכבות על שכבות בציור אחד מלאי משמעויות ושום דבר לא מוחלט באמת?!
חיפוש זהות,משמעות,צורה וכדומה....
תענוג!
אכן כן, הוא שתל עצמו בפורטרט הנסיכה או "הילדה" יורשת העצר וע"כ פורטרט בית המלוכה הפך לפורטרט של ולסקז עצמו... הנסיכה מוקפת גמדים וילדות חצר (מלוויה) הכנסיה מופיעה בצל ואף הוריה ,המלך והמלכה מופיעים במראה ממול. מזכיר קצת את התמונות של ג'קי - עם השאלה , איפה מסתתר האמן וכמה פעמים ?... ובהרחבה, איפה אני ? מי מסתכל על מי ? מי אתם ? איפה אתם ?
הדמויות המוארות בתמונה הן של הנסיכה וולסקז עצמו, מעניין למה ?... (-:
לפי הטענה בציור לאס מנינאס,האמן לא שכח את האני שלו שמופיע במראה שעל הקיר....
תמי היקרה, תודה על הערותייך ועל כך שמישהו סופסוף 'הרים את הכפפה' וחדר אל ולסקז וחיבורו לכתוב , ריגשת אותי עד כי אין מילים בפי להודות (הייתי בטוח שאני יורה לחלל ריק מפאת חסר בתגובות) תבורכי. שלך יוסי
ולסקז מגיע לשיאו הברור, המיוחד לגמרי ברצף תולדות הציור, בציורו הנודע, "לאס מנינאס", היצירה שהעלת כאן, שכבר קיבלה פרשנויות רבות. ציור זה קרוב לעולמם הבארוקי האופייני של סרוונטס ושל שייקספיר, בכך שהוא מציג את המציאות כמערך של השתקפויות או נקודות ראות, המחמיצות תמיד את הממשי ביותר. וזוהי בדיוק הנקודה עליה אתה מדבר.
אחזור עם כוכב.
אתה כותב מקסים ובאמת...מוכשר מה אפשר לאמר יותר.
תודה טל . לפעמים אנחנו תופסים את החיים ואת עצמנו יותר מדי ברצינות...אז בואי נצחק קצת על עצמנו
העיקר אתה...
העיקר אני....
העיקר אנחנו....
העיקר אצל כולנו...
ללא ספק חומר להתבוננות עצמית.
גרמת לי לחייך בכתיבתך.
ואני ואת