כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים

    אני אפרסם כאן את הסיפורים שלי ומפעם לפעם גם מאמרים.

    את הסיפורים שלי גמרתי לספר.
    נותרו מאמרים. ומוסיקה שאני אוהב.

    0

    רם. רם זה אני. חלק ד.

    0 תגובות   יום שישי , 9/5/08, 15:58

    הדברים יכולים להמשך ולהמשך. מחר לא אזכור כלום ממילא. לא, לא מחר, בעוד רבע שעה לא אדע יותר על מה חשבתי. לא מה הריץ אותי לכאן. אינני זוכר יותר. השכחה הולכת ומשתלטת עלי מרגע לרגע ואני שוכח ושכוח כמו לוח חלק. הוא חושב לעצמו.מאוחר. צריך למצוא מקום לישון. מי מידידיו עדיין בירושלים. הוא פותח את פנקס הכתובות. מדפדף מצד לצד ושוב, הלוך וחזור אין איש שהוא רוצה לראות הערב בירושלים. למעשה בשום מקום. הוא מרגיש שהיה יכול להתקיים בלי אנשים בכלל. קצת לחצים לרגע, אך בסופו של דבר, קל, הרבה יותר קל. משולחן ההיפים מנפנפים לו. מישהו קורא אליו, היי בן אדם, זה רק כינוי הוא יודע, אבל הוא מרים אליהם מבט. "אתה בצרות?" שואל צעיר מגודל." צרות, אולי, כן. אפשר לקרוא לזה גם כך. צרות של חוסר תשובות. זה מספיק טוב בשבילך." למה הוא קצת אלים אליו, הרי התכוון להיות חביב. כן, קצת, בעיקר מעורפל." שב אתנו קצת, אולי."" תודה אני צריך למצוא תשובה. תודה."" מה, היא ברחה", הוא שואל, "זה אתה שרוצה לברוח. אתה רוצה לעזוב אותה"" לא, לא." מוזר איך ביטניק כזה, היפי קטן רק דבר אחד עולה במוחו. אוהב לא אוהב. בוגד לא בוגד. עוזב עוזבת. השאלות החמורות העולות במוחו. והוא כל כך בטוח שזאת היא. לא עולה בדעתו שזה יכול להיות הוא. שבורח מבריח עוזב מעזיב. כן, לעזוב אותו. והוא לא יסבך אותם בשאלה אם לעזוב אותו זה לעזוב את עצמך ולאן יכול אדם ללכת מעצמו עד שירגיש רחוק מספיק. גם אם זה הוא מהוא. ממנו.הוא נכנס למכוניתו, אך עדיין אינו מתניע אותה בינתיים. מנסה לברר לאן הוא רוצה לחזור, לניר, לא, ודאי שלא. נימי שיציע לו מיטה נפרדת וישוחח אתו ארוכות לתוך הלילה, שיקווה שאולי במצבו זה יגיע למיטתו שלו ולא לזו הנפרדת. אולי אפרים יקבל אותו בהבנה. אפרים אוהב אותו בדרכו המרקסיסטית המיוחדת. הם יוכלו לשכב יחד חבוקים להתלחש ולרגוז על אותם דברים ישנים ומוכרים, כשמעבר לזה מחכה גל של חום. אלא שבזמן האחרון גם אפרים מחפש חיזוקים בהפגנת רצון מצדו, בעיקר גופניים, כאילו גמרו כבר לדוש בכל המזור הנפשי רוחני שהיו מסוגלים להעניק אחד לשני. כעת זה הפך לשעשוע מדכדך. רם צוחק מחדשותיו הפוליטיות של אפרים  והוא לועג לחוסר הבחנתו  הרחבה את הדברים, קורא לרם בוגד מחשבתי. הוא מתחמק מלדבר על דברים אנושיים פשוטים כמו מה אתה מרגיש.  מה אני מרגיש. ובעוד רבע שעה כבר ינסה לחבק ולהיצמד. החיבוק המנחם שבא במקום המלים, ופחות ממה שהיה רוצה ולא מעז להמשיך ולהרחיק בידיו מכיוון שיודע שיעצור בו, רם. העובדה היחידה שאפרים הוא היחידי שיקבל אותו בשמחה בכל שעה. אפרים, הוא החליט. כן אפרים הוא הרע במיעוטו.בחשכה הוא נוסע לכיוון תל אביב. מחשבות בלתי נתפסות מתערבלות בראשו. הוא נוהג אוטומטית.  הוא עייף. אולי אפרים יניח לו לישון. לנוח. הוא מגיע לרחוב. מחנה את המכונית. מטפס את שלושת הקומות. מצלצל בדלת. אין תשובה. רצה כבר לפנות ולרדת, הדלת נפתחת כדי סדק, הו, זה אתה, אני מצטער איני לבד הלילה. בוא מחר, זה הרי לא חשוב. לא. זה לא חשוב. עקרון החופש המיני נשמר בינם לבין עצמם. שניהם הרי רחבי נפש ובעלי שאר רוח. אתה אינך כמו כולם, אמר לו פעם אפרים. אינך גבר שוביניסט ומוזר היה לשמוע את הקומוניסט הקטן מדבר בשפת ליגת שוויון הנשים. איני שוביניסט גברי, אני נותן לו ללטף אותי לעיתים ומפיק מזה חום ומרגוע. הלילה לא. הוא יעניק למישהו אחר. לכן אישן במכונית ואשתדל לא לבכות ולא לצחוק.                                               

      

    הוא מחליט לעשות עוד סיבוב בדיזנגוף, לראות מה קורה. עוד מוקדם מדי לחנות באיזה רחוב צדדי ולישון. הרחוב די סואן עדיין.  בתי קפה מלאים, לא כל כך מאוחר. הוא מחליט להיכנס ל "המוזג" בפינת גורדון לחטוף מנת קיום כמו שקראו למרק הגולש הסמיך, שהיה הדבר הזול והמשביע ביותר ברחוב. אחרי שחנה הוא עובר ליד כסית. פסודובלה מנפנפת לו ביד. בלי חשק הוא ניגש. לא בא לו להיות לבד.  מסביב לשולחן יושבים כמה מכרים שלו. המלכה כריסטינה, לולה הקטנה. הם צוחקים בקול רם. הוא יודע שלא חשוב על מה, הוא יוכל להצטרף כאילו בילה אתם מתחילת הערב.  פסודובלה, שהוא יענקלה בשעות אחרות מושיב אותו ומציג אותו בפני איתן. פנים חדשות בחברה. שיער ארוך מאוד. פה חושני, עיניים שובבות. הוא מדבר בלשון זכר עדיין. הם מחליפים מבטים. איתן עושה כמה תרגילים כדי לקרב את הכיסאות. הוא רואה ולא מגיב. הוא מנסה לחשב מי יכול להלין אותו ואין לו ממי לבקש, למרות שכמה יסכימו. איתן הגיע עד אליו. הוא מסתכל לתוך עיניו." למה אתה לא מתחיל איתי", הוא שואל." כי ראיתי שאתה עומד להתחיל איתי" צוחק רם." ואם לא הייתי מתחיל."" תראה, זה לא הערב הטוב שלי" אומר רם." אין לי לאן לקחת אותך, אני לא רוצה לחזור הביתה."" יש לך בית ובתוכו חבר" קובע איתן. רם מנענע בראשו." אז אולי נלך למלון. גם אני צריך לישון באיזה מקום. אני ירושלמי." רם מגחך, רק עכשיו חזרתי מסיבוב אבוד בירושלים. הם יושבים עוד קצת ורם מחליט לקחת את איתן למלון. הוא מכיר מלון קטן ולא יקר ליד שדרות רוטשילד. אם לא בשביל הסקס לפחות לא לישון לבד הלילה.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דני.ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין