חשבתי הרבה לפני שהעליתי את הפוסט הזה. ולמה?

כי אני מרגישה ייאוש קל. ולמה?

כי לא השתנה הרבה מהיום ה-32, בו כתבתי את פוסט המשקל האחרון שלי. ולמה?

לא, באמת. אני שואלת את היקום- למה?

שבוע וחצי שחמשת הקילוגרמים שהתמוססו ממני עד כה, נותרו בבדידותם ולא הפכו למספר יותר גדול ומפתה גזרים גמדיים.

וזה מבאס.

כי עד לפני חמישה וחצי שבועות -הייתי אוכלת (או ליתר דיוק טוחנת) בכל יום(!) מקבץ בצקים דמויי בגט, בורקסים, לחמים מיוחדים, לחמים לא מיוחדים, סתם פרוסה עם משהו, או מינימום טוסט עם נגיעות בולגרית 18% שומן, שוקולדים יומיומיים, לא משנה איזה ( גם שוקולד מעזה היה עושה לי טוב...),חטיפים ושאר אסונות קולינאריים.

היום אני לא נוגעת בכל אלו. כלום. נאדה. אין קמצוץ זיכרון מהם במטבח המושבניקי שלי. בחיי- אני מה זה ממושמעת.

טוב, אז אתמול היה יום העצמאות השישים של מדינתינו הקטנה (וזה בדיוק המשקל שאני רוצה להגיע אליו. גורל אה? פחח) והחלטתי לחגוג אותו בדרך אחרת מתמיד.

הייתי עם עצמי. לבדי. בעצמאותי. יום העצמאות הראשון שלי לבד.

קמתי בצהריים, שזה הפטיש שלי בזמן האחרון, הענקתי לגופי תפוז כתום, שתיתי מים, טעמתי מעדן דיאט 0%, ונכנסתי אל  הקפה הממכר. מיי גאד- לא חשבתי שאתמכר כך לאתר. (משום מה אני חשה שמי שקורא עכשיו, מזדהה עם התחושה הבלתי ניתנת לשליטה הזאת). אבל הנני כאן. מכורה קשות. פאק.

אחרי מספר שעות התחלתי לגחך קלות כי הכנתי לי גריל ביתי של פרגיות. בלי נפנופים, בלי בלגן, בלי המולות, בלי שאף אחד יאכל לי אותן. האגואיזם הבולס השתלט עליי.

היה טעים. הו כמה היה טעים.

לידן הוספתי מעט חומוס עם גרגרי חומוס ובצל ירוק. כל זאת בלי העיגול הלבן ההוא, נו, איך קוראים לזה.... כן. כן. פיתה. אז - בלי.

אחרי כמה זמן בלסתי בהנאה חטיף דגנים תמרים וקינמון- שהוא בריא מאוד, דיאטתי מאוד וטעים סוף.

מה שכן, ומבחינתי זהו חטא לא קטן, קניתי שני בקבוקי דיאט קולה ZERO- הטעם החדש שיש בו קלוריה אחת בכוס.

זה הכי לא בריא, מצמיא לפעמים,ולכו תדעו אם זו באמת קלוריה בכוס ואם כוס אצלם היא בגודל של כוסות קטנות של ילדים בני שלוש.( או באסוציאציה פראית שלי- כוסות  של בדיקות שתן...:).

אבל אמרתי, לא צריך להגזים. זה טעים, רבאק.

בערב אכלתי תפוחי אדמה בתנור שהכנתי. חתכתי אותם כמובן, הוספתי בצל, רוטב עגבניות, פלפלים, תבלינים- והאמת היה מעולה. אני גאה בי ובקולף תפוחי האדמה שלי.

אחר כך אכלתי מספר תמרים ובין כל אלה- שתיתי לי מים ואת ה-ZERO .  מבטיח הקלוריה הבלתי ניתן לבדיקה.

זה היה בקטע של האוכל.

היו עוד כל מיני תרחישים מעניינים.

אחד מהם הוא שקניתי לפני כמה זמן מצלמת די וי די של סוני. משהו בנז...

צילמתי את עצמי ונחרדתי מכמה שהמצלמה משמינה את ההשמנה שלי.

הרי צילום מוסיף אי אילו קילוגרמים לגוף.

אז הנה, אני מכינה אתכם כבר מעכשיו.

בימים הקרובים אני אעלה פוסט מצולם ראשון שלי.

ראו הוזהרתם.

יאללה, זזתי לדפוק איזה בגט עם נקניקיה.

כלומר לחלום קצת...

צ'או!