
על הבוקר הבנתי שהיום הזה הולך לבוא לי לא טוב. ישר כשהרגשתי קרן שמש זוחלת לי על הסנטר, פקחתי עין, והבנתי, ששוב, התרנגול הארור, לא העיר אותי בזמן, ואני מאחר. זינקתי מהמיטה, ועוד הספקתי לראות דרך החלון את הטבח, מורט נוצה אחרונה מהזנב של הבן זונה הצבעוני. תרנגול מעורר הוא כבר לא יהיה, אבל בטח יהיה הערב המנה העיקרית... תוך שתי שניות, השתחלתי לתוך השריון, דילגתי במורד מדרגות האבן שלוש שלוש, עד לאורווה, וזינקתי על הסוס הלבן. יצאנו בדהרה מטורפת, אבל כבר אחרי כמה מאות מטרים, כשהסוס פתאום האט והתחיל לצלוע, הבנתי שיש בעיה. ברור - מסמר בין הפרסה לרגל... סיננתי "כוססססאמאמאמ" ובלית ברירה, התחלנו להתקדם לכוון הנפח - סטיה של לפחות שעה מהדרך. עוד שעתיים התבזבזו אצלו - נסיך או לא נסיך, אצלו אין פרוטקציה, והייתי צריך לחכות בתור... רק יצאנו משם, ואז גיליתי ששכחתי את החרב שלי בבית... איזה פאק! שוב שעה מבוזבזת, חזרה לטירה, ושוב לדרך. עד שהגענו ליער, כבר היה אחרי הצהרים, ונעשה קצת חשוך. אבל טוב שלפחות זכרתי להשחיז את החרב מבעוד מועד... די בקושי הצלחתי לפלס איתה את הדרך בסבך הקוצים והמטפסים, עד למקום ששם, לפי השמועה, היה הארמון הנעלם. ממש באור אחרון, נכנסתי לחצר הפנימית, ומייד עצרתי. (גם את הסוס וגם את הנשימה) שם היא היתה, שוכבת, ישנה. ממש כמו באגדות, אבל פי אלף יותר יפה! ברגל כושלת ירדתי מהסוס, וממש הרגשתי איך הפופיק מתחיל לרעוד. אני הולך ומתקרב, כמעט נוגע, וכבר מפנטז את הנשיקה, אותה נשיקה מהאגדות, אותה נשיקה שכבר מאה שנים אני מחכה לה... אבל אז, בבת אחת, עצרתי. מה זה עצרתי, ממש שמתי ברקס! פתאום זה בא לי: נזכרתי ממש ברגע האחרון: מרוב בלאגן ומהירות, שכחתי לצחצח שיניים!!!
שטוף זיעה קרה, הושטתי את היד, וחצי מנומנם,נתתי כאפה לשעון המעורר המעצבן, שהתעקש לצלצל, ולצלצל, ולצלצל... נתתי זינוק אדיר מהמיטה, ודבר ראשון - רצתי לצחצח שיניים...
לא יודע מה איתכם, אני, בפעם הבאה, מתכוון להיות מוכן... |
Ronnie
בתגובה על פנטזיה אישית
המאור הקטן
בתגובה על מחבואי עונג
המאור הקטן
בתגובה על נסיך אורבני
המאור הקטן
בתגובה על תשוקה של סתיו
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ברור!
מאז - לא זז בלי "ערכת צחצוח"...
הצחקתני על הבוקר
לפעם הבאה
תכין מבעוד מועד
מברשת קטנה עם משחה
ארוזה יפה וכרוכה על סוסך
לכל מצב של מצוקה
פרינס פרינס,
אממה - אהבל!...
ממש פרינסססססס .....
דנה.
אוקיי...
לא.
שימחת אותי,
גם בכוכב,
גם באהבה...
כוכב לך.
אהבתי...
... ואולי את בכל זאת כן נחמדה?...
יקירתי,
לקבל מחמאה כזאת,
ועוד מאחת לא נחמדה
לא נגישה,צינית,סנובית ומתנשאת,
מה צריך בנאדם יותר מזה?...
אוי..... זה מעולה.
אפרת יקירה,
ביקורך גרם לי לקורת רוח.
שמח שהצלחתי להעלות חיוך או שניים.
ואני תמיד מוכן עם מברשת שיניים...
תודה על ה - אם.. ועל המנצנץ...
חחח
אם היית שלי
לא היית צריך לרוץ ל...
רק לנשק ואז לא היית מתעורר מחלומך..
מזכיר את סיפורי הילדים
עם סיומת פאנצית
חח
אפרת
אשמח אם תבקר כי השיר עומד להעלם..
כמעט ולא בגלל צחצוח שיניים
אפרת
לעדוד כוכב
אם יש - רגע המברשת ישנה
מנסה, מנסה...
זה לא כל כך קל...
ותודה!
לא ממש נרדם...
מנס להיות ערני ככל יכולתי.
תודה לך יקירתי.
אנחנו חולקים אותו שם?
או שזה רק נדמה לי...
הנסיך הנרדם - אתה כותב יפה
מתחיל להיות מעניין...
כן,
לפחות אמרת שאני נסיכה ואני כמו באגדות
רק פי אלף יותר יפה.
ורעד לך הפופיק בגללה/לי
ואתה הפסדת בגדול
כי לא צחצחת שיניים
בפעם הבאה תבוא מוכן.
ואז אני אומר לך סליחה....
זה עכשיו החלום שלי.
ובחלום שלי אני יכולה לעשות מה שאני רוצה.
אז...
אני עדיין לא מוכנה.
וה"גבר" שלי-יענו תרנגול
יקרקר ויעיר.
גם אם זה אומר שבסוף אין נשיקה,
ומתעוררים לסתם עוד יום"באזרחות"?...
הייתי רוצה להיות הנסיכה(-:
*
כנראה שלנסיכות מפריע לישון על עדשה,
ולנסיכים - חוסר הגיינה....
כייף גדול לי לגרום לך לחיוך...
אבירעל סוס לבן
שקוע בחלומות על ארמון נסיכה ונשיקה.
והכל פג ונעלם, רק בגלל שלא צחצח שיניו.
לנסיכות זה לא משנה, חשובה הנשיקה והאהבה.
תחזור חזרה לאחור.
אהבתי מאוד.
חייכת אותי.
כל הכבוד אביר.