ימים שמחים עוברים על אחינו הכתומים. אחרי הכל, אין שמחה כמו שמחת האמרנו לכם. "נסיגה מלבנון, התנתקות, אוסלו - תיראו מה יצא?" הם צוהלים. "עכשיו אולי תקשיבו לנו סוף סוף"

שלא תהיינה אי הבנות, הכותב רחוק מלהשתייך לשמאל הקיצוני. אני מאמין בלב שלב שהפלשתינאים נושאים באחריות למצבם הקשה בשל העובדה שלאורך ההיסטוריה הקפידו לבחור באופציה הקלה (אלימות ורטוריקה) למול האופציה הקשה (הקמת מדינה וניהולה). יחד עם זאת קצה נפשי ממכבסת ההיסטוריה הימנית והגיע הזמן לקרוא לילד בשמו.

ההתנתקות לא הייתה איזו גחמה. היא אולי שירתה את משפחת שרון באופן פוליטי אבל הייתה קוראת כך או אחרת, וטוב שקרתה. במשך קרוב ל40 שנה ישבו אלפי אנשים ובנו "טוסקנה קטנה" בלב האזור הצפוף ביותר בעולם. הסיבה שההתיישבות בעזה הייתה באושה כל כך לא היתה "אמפתיה מיותרת לערבים" (אם כי גם כזו לא תזיק) אלא כי היא הייתה פשע אנושי, כלפי האוכלוסיה המקומית וכלפי החיילים שנהרגו בשמירה עליה. הסיבה שההתנתקות נעשתה באורח חד צדדי לא הייתה כי לא היה עם מי לדבר בצד הפלשתינאי, אלא כי לא היה עם לי לדבר דווקא בצד הישראלי. אתם מדמיינים את איווט "להפציץ אותם" ליברמן, את אפי "המשיח" איתם ואת צאן מרעיתם מסכימים לפנות ישובים בהסכמה? באיזשהי מסגרת? הם בכל פעם שעולה אפשרות כזו הם מגייסים לצדם את התורה, האלימות, האיומים ואף את הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו על מנת לסכל אותה עוד לפני שנהיית מעשית.

וביהודה ושומרון? אותו הדבר. המתנחלים בורחים מהצבא ומתגרים במשטרה, מקפצים מגבעה לגבעה, ולאחר מכן שיבוא הזמן לפנותם (והוא יבוא!) לא תהיה ברירה אלא לפנות אותם באופן חד צדדי. ואז מה?

ושלא תהיינה לכן אשליות, החלק השפוי בצד הפלשתינאי רואה הכל. רואה הכל ומתייאש. בדיוק כמו שאנחנו רואים את החמאס ומתייאשים. 

כך לא נפסיק את בעיית הקסאמים על שדרות, וכן, הימין הלאומני נושא בלא מעט אשמה.