הפוסט של לוסט - מורה הנבוכים האולטימטיבי של אבודים
כל מה שרציתם לדעת על העונה הרביעית - והחמישית! - של \"אבודים\" - ולא העזתם לשאול כי לא רציתם שיספיילרו לכם
פוסטים פופולאריים
-
The Fray - You Found Me (השיר הרשמי של עונה 5)
21/11/08 | 1053 צפיות
-
הפוסט של לוסט - פרק 501 - Because You Left
23/1/09 | 1195 צפיות
-
הפוסט של לוסט - פרק 413 - There's No Place Like Home - Part 2
31/5/08 | 3173 צפיות
-
רגע לפני שזה נגמר...
26/1/10 | 2052 צפיות
-
הפרומו ה... לעזאזל, מי כבר סופר - לעונה החמישית של לוסט!!!
27/11/08 | 685 צפיות
-
הפוסט של לוסט - Lost Untangled Finale
6/6/09 | 1561 צפיות
פוסטים אחרונים
הפוסט של לוסט - פרק 411 - Cabin Fever
***************************************************************************************************** אזהרה: הפוסט שלהלן מכיל ספויילרים רציניים ביותר על הפרק שבו הוא עוסק. מי שעדיין לא ראה את הפרק, מומלץ שיילך לקרוא משהו אחר, ואחר-כך יחזור לכאן. *****************************************************************************************************
חג עצמאות שמח!!!
אז לכבוד שישים שנה למדינה, ולכבוד הסדרה המדהימה שלנו והפרק הספציפי המדהים שעליו אני אתחיל לכתוב מיד, הנה התרומה הצנועה שלי לעניין (תוצאה של קצת יותר מדיי זמן פנוי בבית + פוטושופ) - מסעם האפי של ג'ון, בן והארלי בדרך אל הקוסם מארץ לוסט (ג'ייקוב, כמובן), כאשר בדרך, ממש כמו דורותי, הם פוגשים יצורים ודמויות שונים ומשונים. אגב, למונטאז' הנחמד יש גם קשר ישיר לפרק הבא - שהוא גם במקרה פרק הפינאלה - אשר ייקרא בשם הכל-כך פואטי שנלקח היישר מהקוסם מארץ עוץ: "אין כמו בבית".
אבל היום אנחנו לא עוסקים בפינאלה, אלא בפרק מספר 11, שבמרכזו עומד לא אחר מאשר ג'ון לוק. ראשית, לגבי פרק מספר 11. אם תשימו לב, לכל אורך העונות של אבודים, במרכזו של פרק מספר 11 של העונה תמיד עמדה משלחת חיפוש כלשהי. בעונה הראשונה זו היתה משלחת החיפוש שיצאה אחר קלייר וצ'ארלי החטופים; בעונה השנייה יצאו ג'ק, ג'ון וסוייר (כשקייט מזדנבת מאחוריהם) להחזיר את מייקל; בעונה השלישית יצא ה-A-team לחטוף את ג'ק מידי "האחרים"; וגם עכשיו, בעונה הרביעית, צועדים להם ג'ון, בן והארלי ברחבי הג'ונגל כדי למצוא את האדם היחיד שיוכל לסייע להם - ג'ייקוב. ועכשיו, לדמות המרכזית של הפרק. ג'ון לוק. איזו דמות היא ג'ון לוק. בעיניי, ג'ון מסמל את הסדרה "אבודים". הוא הנשמה שלה. אתם יכולים לשנוא אותו. אתם יכולים להעריץ אותו (כמוני). אבל אתם לא יכולים להתעלם ממנו. איזה תהליך ג'ון עבר לאורך הסדרה, ובכלל, לכל אורך חייו (כפי שנגלה גם בפרק שלפנינו). מאדם נכה, אומלל ומושפל הוא הפך למלך הבלתי מעורער של האי, למנהיג אמיתי. ואז - משבר אמונה הפך עליו את עולמו. אבל מנקודת השפל הזאת שוב צצה לה האמונה, ושוב חזר הביטחון. מכל הדמויות של "אבודים", לפי דעתי, ג'ון הוא הדמות שסבלה יותר מכולם, שעליה עברו הדברים הנוראיים ביותר, אבל מצד שני - מן הסבל הזה ומהתהומות אליהן הוא הגיע, צמחה הדמות הגדולה והדגולה מכולן. באחד הויכוחים שהיו לג'ון עם ג'ק (כי הרי, שניהם מייצגים שתי גישות הפוכות זו מזו - גישת איש המדע מול איש האמונה), ג'ון אמר לג'ק שממש כמוהו, גם ג'ק מאמין בגורל. הוא פשוט עדיין לא יודע את זה. בשלוש העונות האחרונות של הסדרה, היה נדמה לג'ון פעמים רבות שגם הוא לא יודע לאן הוא הולך. שהוא בעצם די אבוד, כמו כולם. אבל אני חושב שג'ון תמיד ידע לאן הוא הולך ומה הוא עושה, גם אם כולם חושבים שהוא משוגע מוזר. ג'ון לוק הוא מהות המשפט "אדם בעקבות גורלו". והגורל של ג'ון לוק הוא להיות יותר מ"סתם" מישהו מיוחד. אני טוען שג'ון לוק הוא, בכלל, סופרמן.
יאללה, מתחילים!
ג'ון לוק / סופרמן. לא רק בגלל כיסא הגלגלים של כריסטופר ריב.
בפתיחת הפרק אנחנו רואים את אמילי לוק הצעירה, אי שם בשנות החמישים של המאה הקודמת, מתכוננת ליציאה עם אהוב ליבה (אנתוני קופר?... שאלוהים ירחם עלייך, ילדה). אמא שלה ממש לא מחבבת את הבחור, ומסתבר שלפחות בזה היא צדקה. כשאמילי יוצאת מהבית, מכונית פוגעת בה והיא מובלת לבית החולים. שם מסתבר לנו שהיא בהריון בחודש השישי (לאן נעלמה הבטן?!). לאחר לידה מזורזת, בא לאוויר העולם תינוק קטן וקירח שנולד טרם זמנו, ג'ון שמו. אגדה נולדה. אבל האחיות לא נותנות לאמילי לחבק את התינוק שלה, כי הוא פג ומצבו שברירי. וכך, אפילו החיבוק הראשוני של אמא נגזל מג'ון המסכן.
אנחנו עושים פאוזה קטנה, ומדלגים חמישים שנה קדימה, אל הספינה של צ'ארלס וידמור. קימי שמוכרז באופן רשמי כבנזונה של הסדרה, חוזר עם המסוק ועם חבריו הפצועים, ומראה לקפטן המסכן מיהו הבוס האמיתי על הספינה. כשהוא מגלה שמייקל מסר את השם שלו לבן, הוא מנסה להרוג אותו - אך כמובן, ללא הצלחה. מישהו או משהו עדיין מאוד מעוניינים שמייקל יישאר בחיים. אוקיי, קצת לא נעים לומר, אבל לעוד מישהו הסצינה הזאת הזכירה את הסצינה ההיא מ"רשימת שינדלר"?... (מה לעשות - ההשפעות מיום השואה עדיין נוכחות)
בינתיים, בג'ונגל, ג'ון חושב שהוא קם מהשינה. הוא רואה איש מוזר לבוש חליפת דארמה חוטב את אותו עץ שוב ושוב. היי! זה הוראס! האיש שהביא את בן ואת אבא שלו ליוזמת דארמה! אבל הוראס מת כבר 12 שנה, ולמרות זאת הוא אומר לג'ון שאם הוא ימצא אותו, הוא ימצא גם את ג'ייקוב. והפעם ג'ון יודע בדיוק איפה לחפש. כשג'ון קם מהחלום המוזר, הוא ממהר לצאת לדרך. בן מספיק לומר לג'ון שפעם גם הוא היה חולם. לכל אורך הפרק הזה, אנחנו נראה את ההקבלה בין בן לג'ון. בין מי שהיה פעם "הנבחר" של האי, לבין מי שעתיד לרשת את מקומו.
ובחזרה לעבר - מסתבר שג'ון לוק התינוק הוא ממש "בעל הנס", ומצליח לשרוד בעולם הגדול לא פחות מאשר נועם ב"הישרדות". כשאמילי באה לבקר את הבן שלה, היא לא מסוגלת לגעת בו ובורחת מבית החולים. סבתא לוק האנטיפתית לא מבזבזת זמן, ומתחילה לתהות בקשר לאפשרויות האימוץ. עכשיו תחשבו על זה רגע: גם סופרמן אולץ לנטוש את הוריו בתור תינוק, ולהגיע לכדור הארץ כשהוא בודד לחלוטין. וגם סופרמן אומץ על-ידי זוג חביב מהעיירה סמולוויל. אבל חכו, זאת רק ההתחלה.
הארלי / הענק הירוק. טוב, את זה אין צורך להסביר...
כמה שנים קדימה, ואנחנו רואים את ג'ון לוק הקטן, משחק שש-בש בבית כאחרון המילאומיניקים. ג'ון הילד לא ממש מדבר הרבה. למעשה, הוא די שתקן. ממש כמו שבן היה, בצעירותו. פתאום מגיע לבית אורח מפתיע. רגע, הוא מוכר לנו... הוא גם בא לבקר את ג'ון התינוק כמה שנים קודם לכן... והוא... נראה תמיד אותו הדבר!... זהו ריצ'ארד אלפרט, גבירותיי ורבותיי. הפיטר-פן של הסדרה, האיש שלעולם לא מתבגר. וריצ'ארד בא כדי לצרף את ג'ון לבית ספר מיוחד לילדים מיוחדים שהוא מנהל. קצת כמו פרופסור אקסוויר מה-X-men... (הפוסט הזה עומד להכיל המון קישורים לקומיקס). כמו קלארק קנט הילד בעל כוחות העל שעדיין איננו מודע אליהם - גם ג'ון לוק הוא ילד מיוחד, בעל כוחות נסתרים. וריצ'ארד אלפרט הגיע על-מנת לעזור לו לגלות אותם. אבל לפני כן, ג'ון צריך לעבור מעין מבחן קטן. ריצ'ארד מציג בפניו שישה חפצים - כפפת בייסבול, ספר תנ"ך, מבחנה, מצפן, ספר קומיקס וסכין - ואומר לו לבחור איזה מהחפצים שייך לו. ג'ון עוד מתלבט קצת בין המצפן למבחנה עם החומר המוזר, אבל בסוף - איך לא - בוחר בסכין הטובה והנאמנה. בתגובה לכך, ריצ'ארד מתעצבן ולפני שהוא עוזב הוא אומר לאמא המאמצת שג'ון "עדיין לא מוכן". ג'ון ישמע את זה כל כך הרבה פעמים בחייו. שהוא עדיין לא בשל, לא מוכן להיות מי שהוא אמור להיות.
ריצ'ארד אלפרט / פרופסור אקס. הממ... מצד שני... איש קירח בעל כוחות-על על כיסא גלגלים. מזכיר לי משהו...
ג'ון, בן והארלי מגיעים לתחנה הראשונה שלהם - קבר האחים של יוזמת דארמה. בזמן שג'ון מתחיל לחטט בין השלדים, בן מתחמק מאחריות לטבח ההמוני שנערך באנשי היוזמה, ותולה את האשם בשאר המנהיגים של "העויינים" שהיו אז בשטח (זה בסדר, בן. אם לעמיר פרץ מותר, אז גם לך מותר). מאמציו של ג'ון נושאים פרי, ובכיס של מה שנשאר מהוראס הוא מגלה שרטוטים של הבקתה המפורסמת של ג'ייקוב, והוראות הגעה אליה. ג'ון מנסה בכאילו לשכנע את הארלי לשוב אל החוף, אבל הארלי מסרב - ובצדק, מבחינתו - להסתובב לו לבד בג'ונגל, ונשאר עם החברים החדשים שלו. בן מחמיא לג'ון על ה"תרמית הארוכה" (א-לה סוייר) שהוא עשה להארלי, וג'ון עונה לו בתגובה: "אני לא אתה". בן משיב לו שהוא צודק. אני לא כל-כך מסכים.
בינתיים, על הספינה, קימי לוקח בכוח מהקפטן את המפתח לכספת, ומגלה לאן בדיוק מתכוון ללכת בן. למי ששם לב, על התיק אותו קרא קימי היה מצוייר הלוגו של "המקדש", התחנה שבה מרוכזים כל "האחרים" ושאליה נועדו ללכת אלכס, דניאל וקארל. על הסיפון, עומר מקבל את קריאת המורס מדניאל פראדיי ולא מבין מה הוא מטריד אותו בכלל בקשר לדוקטור, ורק סעיד כהרגלו תופס יוזמה ומשכנע את הקפטן לתת לו את אחת מסירות החילוץ, כדי שהוא יוכל להתחיל להביא כמה שיותר אנשים מהאי לספינה.
פלאשבק נוסף לעבר, הפעם לימי התיכון של ג'ון לוק. מי שבעתיד ישחט חזירי בר על ימין ועל שמאל ויפוצץ תחנות דארמה כאילו אין מחר - נתקע כעת בתוך הלוקר ומחולץ על-ידי אחד המורים (מי שם לב לפוסטר של ג'רונימו ג'קסון שהיה תלוי שם בפנים?). המורה לוקח את ג'ון לשיחה, ואומר לו ששוב אלפרט מתעניין בו, הפעם לאיזה מכון מחקר בפורטלנד. ג'ון מתפרץ ואומר שהוא לא מדען. הוא רוצה להיות כמו כל שאר הצעירים בבית הספר שלו. הוא בכלל נער רגיל, שאוהב ספורט, ואיגרוף, ומכוניות. אבל ג'ון הוא לא נער רגיל. ממש כמו סופרמן. ולמרות זאת, המורה של ג'ון טוען שהוא "לא גיבור על". בתגובה, ג'ון לוק שולף את המשפט שיהפוך למנטרה שלו מעתה והלאה: "אל תגיד לי מה אני לא יכול לעשות." איזה סופרהירו.
על הספינה, פרנק משחרר את מייקל מהאזיקים שלו, ומייקל מזהיר את פרנק שקימי הולך להרוג את כל מי שנשאר על האי. פרנק מספיק להציץ על קימי בזמן שעומר מחבר לו מכשיר מוזר (פצצה?) לכתף. בינתיים הסירה שתיקח את הניצולים בחזרה לאי מוכנה, אבל דזמונד בוחר להישאר על הספינה ולחכות לפני, וכך סעיד הגיבור יוצא לו למשימה לבדו.
לילה יורד על הג'ונגל. שלוש דמויות מהלכות להן בחושך, הקוסם הגדול קרוב יותר מתמיד. בן מתחיל להכין את ג'ון למפגש הגורלי. הוא אומר לו שגם עליו פעם אמרו שהוא הנבחר, ושהוא מיוחד. אבל כמו שג'ון יודע היטב, לכל דבר יש סיבה ותוצאה, ולפי בן - גם לבחירתו של ג'ון על-ידי האי יהיו השפעות מרחיקות לכת, לאו דווקא לטובה. מסתבר שבן מאוווווד מריר כלפי הגורל שלו. בדיוק כמו שג'ון היה רוב חייו. אבל עכשיו ג'ון עומד לקראת נקודת המפנה.
בן לינוס / מגנטו. הארכי-נבל שעבר צד לשתף פעולה עם "הטובים".
פלאשבק לא רחוק כל-כך, יחסית - לג'ון לוק בזמן אימוני הליכה בבית החולים. ג'ון מיואש לגמרי מהמצב שלו. הוא כבר לא מאמין בניסים שיגרמו לו ללכת שוב. אבל הנה מגיע אח חדש כדי ללוות אותו לחדר שלו, וזה... היי!!! גם הוא מוכר לנו!!! זה מת'יו אבאדון!!! האיש שבא לבקר את הארלי במוסד לחולי הנפש, וזה ששלח את המשלחת בראשות נעמי אל האי... אבאדון הוא זה שנוטע מחדש את זיק התקווה בעיניו של ג'ון, ומספר לו לראשונה על ה-walkabout, אותו מסע לגילוי עצמי אליו נחשפנו כבר בפרק 104. הוא שב ומזכיר לג'ון שהוא מישהו מיוחד, שלא סתם שרד נפילה משמונה קומות. אבל יחד עם זאת, הוא משמיע אזהרה בסוף: כשג'ון ואבאדון ייפגשו שוב - ג'ון יהיה חייב לו. מעניין.....
חוזרים לספינה, וקימי והחברים שלו אוגרים כמות נשק שתספיק לכבוש את כל הגדה והרצועה מחדש. פרנק מתחיל לשחק ב"דווקא" ולא מסכים להטיס אותם בחזרה לאי, ובתגובה לכך, קימי שוחט את הדוקטור. ואז הוא גם יורה בקפטן. דזמונד כבר מתחיל להצטער שהוא לא ברח מהספינה הזאת ביחד עם סעיד. ולפרנק אין ברירה אלא לחזור עם המסוק. כשהוא טס מעל לחוף, הוא עוד מספיק לזרוק לג'ק ולחברים את מכשיר הקשר שלו, כדיי שג'ק יידע בדיוק איפה הם נמצאים. הווקי טוקי נוחת ישר על האוהל של קלייר, ומפיל לה את הגג. לא נורא, היא כבר הפסיקה למצוא לה בינתיים בית אחר (רגע עם זה! עוד מעט!.. ). אבל ג'ק, כנראה עדיין מסומם מחומרי ההרדמה שנתנו לו בזמן הניתוח, מחליט שהאנשים על המסוק רוצים שהם יעקבו אחריהם - היישר למקום הטבח העתידי!!!
קייט / וונדר וומן. אההה... סתם שתי כוסיות. אין ממש קשר.
לפני שג'ון נכנס אל הביקתה, בן נושא בפניו את הנאום המסכם, ומודיע לו חגיגית ורשמית שעידנו שלו תם, ושמעכשיו - זהו עידן הלוק. ג'ון נכנס אל הבית ורואה על הכיסא את... כן כן!!! כריסטיאן שפרד... נראה לי שעכשיו רק חסר שכריסטיאן יפגוש את סאן וג'ין, ואז הוא יוכל להגיד שהוא באמת פגש את כל האבודים באשר הם... בכל אופן, כריסטיאן שואל את ג'ון אם הוא יודע למה הוא כאן, וג'ון עונה לו : "כי אני נבחרתי להיות כאן". ואז, סוף סוף, בפעם הראשונה, אחרי כל כך הרבה דחיות, כשלונות, אכזבות ומפלות, ג'ון מקבל אישור חיצוני על כך שהוא באמת - הנבחר. האחד והיחיד. האיש שינהיג את כולם. המשיח. סופרמן. ג'ון לא מספיק לעכל את הבשורה, כשפתאום הוא קולט מישהו זז בפינת החדר. זוהי.... קלייר!!!!! מה היא עושה פה?! ועוד מרגישה שם כל כך נוח, כאילו היא נמצאת באשראם במדבר. אבל לג'ון אין זמן לבזבז שאלות מיותרות עליה. יש רק שאלה אחת שצריכה לעמוד לנגד עיניו, והיא: "איך אני מציל את האי"?
מחוץ לביקתה, באחת הסצינות המקסימות בסדרה, הארלי ובן חולקים ביניהם חטיף "אפולו". לפתע ג'ון מגיח ויוצא אליהם. "מה ג'ייקוב אמר לך?" הם שואלים אותו. ואז ג'ון אומר את אחד המשפטים המוזרים ביותר שנשמעו. "הוא רוצה שנזיז את האי."
להזיז את האי?!
מצד שני,
אם סופרמן הצליח לשנות את מסלול כדור הארץ,
להזיז את האי זה משהו שבאמת קטן על ג'ון לוק.
שבוע מעולה לכולם!!! |
תגובות אחרונות
-
שלמה צחוקסדנת צחוק
בתגובה על מצחיק...
-
.רות המואביה
בתגובה על לה פמיליה
-
Reututi
בתגובה על רגע לפני שזה נגמר...
-
.רות המואביה
בתגובה על סימפסלוסט
-
moonlightshadow
בתגובה על הספירה לאחור חוזרת!!!
-
moonlightshadow
בתגובה על הסעודה האחרונה
תגובות (53)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ברוכה הבאה!
(מסתבר שאף פעם לא מאוחר מדיי להצטרף...)
וואוו!
מזל שמצאתי את הבלוג הזה!
אתה שם לב לפרטים שממש לא יחסתי להם חשיבות
ומעלה דרכים חדשות לחשוב על הכל
מעכשיו אעבור אחרי כל פרק (שנותר)
תודה!
לא פשוט יותר לקרוא למפלצת העשן שתסגור חשבון עם ג'ולס וזהו?...
תודה על התגובה!
פוסט מושקע. אגב ,קייט לא וונדר וומן.וונדר וומן הייתה יודעת לזהות גבר טוב.
אני מאוד את ג'ון לוק. הוא חזק,אסטרטיבי, יודע הכול.אהבתי את המעבר שלו מאנטי גיבור לגיבור ומנהיג.
לעומת זאת בן ליינוס עושה לי צמרמורת. תמיד שאני חושבת שאני יודעת מה הולך לקרות,הוא עושה משהו מפחיד .אדם רגיל חושב צעד אחד קדימה,בן ליינוס חושב 20 צעדים קדימה.
אני בעד להטביע את ג'ולייט. לתת אותה לכרישים,שתעשה עליה ונפיל עליה בזוקה (נאשים את השכנים,מי ידע?).
לא היה הרבה סוייר בפרק.. זה הדבר היחיד הרע שאני יכולה להגיד על הפרק הזה.
טוב, אתה לא יכול לכתוב "סוייר הגדול" סתם ככה בלי לפרט!
יו, אני מחכה כבר בקוצר רוח לפוסט שלך. באמת באמת.
ובכלל, אם יהיו מילים חמות על סוייר...
אני רק אגיב לתגובה שלך שהיא בעצם תגובה לתגובה שלי וכיו"ב, ואומר שבסופו של דבר - בשורה התחתונה - הדמות היחידה מכל הדמויות שעל האי שעדיין לא הרגה מישהו, במזיד או בשוגג, היא הדמות של ג'ק. יכול להיות שכשג'ק ניסה לירות בג'ון ללא הצלחה, הגורל והאי הצילו לא את ג'ון, אלא - דווקא - את ג'ק מלהפוך לרוצח?...
סתם תהייה שאני מפריח לחלל האוויר.
ואגב הנקודה שהעלית על הלהט העיוור של ג'ק לעזוב את האי - את כל כך קלעת פה לדעתם של גדולים בפרק 412 - אבל את זה אני אשאיר לך לקרוא ביום שלישי, או רביעי...
סוייר הגדול. לא מספיילר!!!
ואוו תודה
ובקשר לג'ק. אני מאוד הזדעזעתי מעצם העובדה שהוא הצליח מבחינתו לרצוח את ג'ון. מבחינתי הוא רצח את ג'ון. הוא קירב אקדח לראשו וסחט את הטריגר. נשמע קליק. אני לא יכולה לשכוח דבר כזה. אצלי הוא איבד את האמון. ומדוע הוא רצח את ג'ון? משום שהוא עשה מעשה שבעיני ג'ק הפריע לרדת מהאי.
וגם זה שכמו שראינו בפלאש פורוורדים - ג'ק שקע מרצונו בביצת הרחמים העצמיים, צלל לתוכה, התמכר לסמים (תרופות הרגעה או משהו כזה) והמשיך לעבוד כרופא ובכך לסכן את הפציינטים התלויים בו. סורי. אולי שיפוט מחמיר בעיניך, אבל ממש לא הייתי רוצה שרופאים שמתנהגים כך ימשיכו לעבוד בחדר הניתוחים...
אולי הוא יחזור ובגדול. מאחלת לו (אני כל הזמן מדברת על הדמות, כן?). אבל לא חושבת שאוכל לשכוח לו שהוא רצח את ג'ון. זה כל כך הדהים אותי. מאותו רגע חל מבחינתי מהפך גדול. כמו שדמותו של בן כבר לא כל כך נוראה, פתאום ג'ק מבחינתי נפל לבוץ.
אגב, אם נסתכל במבט-על. זו בדיוק אחת מהסיבות שאני כל כך אוהבת את התוכנית!!! אני בדרך כלל לא צופה בסאיינס פיקשן ולא מעניין אותי תוכניות הישרדות למיניהן - לא פיקטיביות ולא יענו "ריאליטי". אחת מהסיבות שאני אוהבת את הסדרה היא שהתסריטאים פשוט עובדים מעולה! אין דמויות שטחיות, אין קריקטורות. כל דמות עברה כל כך הרבה מהפכים, עליות ומורדות. כמו שאבדון הסביר אתמול לגבי המסע ההוא לאוסטרליה: כל הדמויות המרכזיות עברו כזה טריפ אדיר - פנימי וחיצוני - ועברו מהפכים כאלה רציניים. זה מעניין וכתוב טוב! נראה לי שחלק ניכר מהקסם של הסדרה מתחיל ומסתיים בתסריט. וכמובן, חלק אחר הוא בביצוע - בכל הפרטים השונים של ההפקה ובעיקר: במשחק! איזה שחקנים ושחקניות!!! ושוב, לשחקנים/יות ניתנו דמויות "עם בשר", דמויות מרתקות שעוברות שינויים מפליגים ומרתקים.
ובקשר ל"אותו גורל בוחר דווקא בג'ק ליצור קשר עם הספינה מאוחר יותר" - לא בטוחה שזה גורל טהור. לדעתי, יש כאן גם בחירה חופשית. יש אימרה: " האופי הוא הגורל". אז מהבחינה הזו ג'ק היה כל כך להוט לעזוב את האי, כל כך נעול על הקונספט של עזיבת האי, כל כך שבו בתדמית העצמית שלו כגואל האבודים ומושיעם, זה שיביא אותם לארץ המובטחת - שהוא לא היה מוכן להקשיב ולראות את הסימנים הרבים שמשהו רע בא לאי. וגם עכשיו, לאחר שהתברר לו שהם משקרים - מה הוא בעצם עושה? אה, הוא מתמוטט. אתה יכול לומר שזה לא בדיוק באשמתו, אבל כמו שרוז אמרה: מאוד מעניין שהוא חלה בדיוק לפני שאמורים לעזוב את האי.
וזה לא שג'ון מעורר בי חשק מהסוג הזה :-) הדמות שלו פשוט עכשיו יותר אמינה בעיניי. למרות כל הדכאונות והנסיגות והבעיות והכל. ואני שמה הכל על נקודה אחת: ג'ון לא הצליח לירות בג'ק. ג'ק ירה בג'ון. זה כל ההבדל וזה אומר הכל. ברגע האמת, ג'ון לא רוצח. ג'ק כן יכול לרצוח, ומטווח מאוד קצר, מי שעד לפני דקה היה החבר שלו או לפחות בן בריתו.
אגב, נראה לי שהאגו של ג'ק נפגע כל הזמן מג'ון - ג'ון האינדיבידואליסט לא היה מוכן ללכת ככבשה אחרי ההנהגה של ג'ק. וייתכן שבירייה הזו היתה איזו התפרצות זעם מהסוג הילדותי וההרסני והרצחני: תעשה מה שאני אומר לך או שאני אראה לך מה זה!
ובקשר לרוסו וכו': או שדרמה ורוסו ואנשיה היו באותו זמן ומקום על האי, ופשוט לא ידעו זה על קיומו של זה (זה לא סביר, הרי היא שמה את האות בתחנה של דרמה), או שהכל מוסבר בענייני סודות הזמן והמקום של האי: הם לא היו באותו זמן או אולי אפילו לא בדיוק באותו מקום. אולי האי נודד ממקום למקום? תזכור שפעם הוא היה כנראה די קרוב לאפריקה - המטוס של מבריחי הסמים הרי נפל שם.
איך אני מקנאה בך שראית כבר את הפרק ה-12! מצד שני, תקנא אתה בי: אני עוד לא ראיתי את פרק 12! הכיף הזה עוד לפניי :-)
לפני שאני מגיב על הדברים שלך, טקסטואלית, גילוי נאות: בדיוק לפני חמש דקות סיימתי לראות את החלק הראשון של הפינאלה של העונה הרביעית של "אבודים" (להלן: פרק 412), כך שאני עדיין המום/נרגש/נרעש (כמובן שסיכום מלא של הפרק יופיע מתישהו במהלך הלילה)...
ועכשיו לתגובתי:
"טוב, כבר כתבתי פוסט ארוך בעצמי כאן :-) אם זה מפריע לך מחוק אותו ואעתיק אותו לבלוג שלי" - כך כתבה לי הגברת. אההה, סליחה?! למחוק את זה?! הלוואי שיכולתי לחשוב על זה ולכתוב את זה בעצמי!!! אילו תובנות! אילו מסקנות! פשוט מדהים. נראה לי שאת הפוסטים על העונה החמישית, שנינו צריכים לכתוב ביחד. ורק שתדעי לך, שאני כל כך מעריך כל מילה שנכתבת פה בתגובות, של כל אחד שמגיב. וככל שהתגובה היא מפורטת יותר, ככה זה עושה אותי מאושר יותר - משתי סיבות: האחת, היא שאני יודע שאני לא המשוגע היחיד שעוקב אחרי הסדרה הזאת באובססיביות מעט-חולנית-אם-כי-בלתי-מזיקה; והשניה, כי ככה אני יודע שהדברים שאני כותב פה בפוסטים שלי באמת מגיעים אליכם, נוגעים בכם וגורמים לכם לרצות להשיב לי, וזה באמת משהו שעושה לי את היום.
אז בנימה רגשנית זו, אני רק אוסיף קמצוץ תובנות משלי לדברים הנפלאים שנכתבו כאן ממעל:
בקשר לריצ'ארד ולזיכרון של ג'ון לוק, חשבתי על זה גם וזה באמת די הגיוני שגבר בן 50 לא יזכור מאורע שקרה לו בגיל 5.
בקשר לג'ון ולג'ק, אני כידוע מעריץ גדול של ג'ון לוק, אבל משום מה נראה לי, טקסטואלית, שקצת "ויתרת" מהר מדיי על ג'ק שפרד. אז נכון, היו לו בעונה הזאת כמה נפילות מנהיגותיות, שגרמו לנו לראות אותו באור הרבה פחות מחמיא מאשר בעונות הקודמות. אבל מצד שני, צריך לזכור שאחרי הכל, כולנו בני אדם וכולנו עושים טעויות. אפילו ג'ק שפרד (אגב, גם ג'ון לוק). ודווקא מהבחינה הזאת הדמות של ג'ק כן מצליחה לדבר אליי. כי זוהי דמות טראגית, שבסך הכל רוצה שלכולם יהיה טוב, אבל מה לעשות שהגורל - אותו גורל שג'ק מתנכר אליו בצורה עקבית כל כך - מתעקש אחרת. בפרק "ארנב לבן" ג'ון לוק טען בפני ג'ק שהגורל בחר בו - בג'ק - להיות המנהיג של כולם. ג'ק יכול לא לאהוב את זה ולא לרצות את זה, אבל זה הייעוד שלו. אותו גורל בוחר דווקא בג'ק ליצור קשר עם הספינה מאוחר יותר, ואת התוצאות של הפעולה הזאת כולנו כבר מכירים. מה שאני בא לומר בסיכומו של דבר זה - אל תתייאשי עדיין מג'ק. לא כל מה שקורה לו ולשאר האבודים נעשה באשמתו. והוא עוד ישוב, ובגדול, לעמוד בראש כולם (כמובן שזה יקרה רק בעונה הבאה).
בקשר לעניין הבריאות וההנהגה - מילים כדורבנות. אין לי מה להוסיף. האי הזה כבר הראה לנו כמה פעמים שכשאתה מתחיל ללכת בדרך הלא נכונה - אתה תחלה (רק להזכיר: ג'ון מאבד את התחושה ברגליים רגע לפני שבון נופל עם המטוס הניגרי בעונה הראשונה, סוייר נפצע מהכדור שירו עליו האחרים וכמעט מת בזמן שהוא מנסה לברוח מהאי על הרפסודה בעונה השניה, וכמובן בן והגידול בעמוד השדרה).
בקשר לחשק שג'ון מעורר בך - שיהיה לך לבריאות...
(חוץ מזה שקרחת אמורה להיות דבר סקסי, לא?)
בקשר לכוכב - תודה, כמובן...
ובקשר לכל העניין של האות של רוסו - טוב, אני כבר התבלבלתי פה לגמרי, אז נראה לי שאני פשוט אפתור את זה ב"עניין של זמן" - הזמן הוא מושג יחסי, כך טענו שני הפיזיקאים האהובים עליי - אלברט איינשטיין ודניאל פראדיי. לכן אנחנו ניקח את דבריהם כמו שהם, לפחות עד שיוצרי הסדרה יועילו בטובם לפתור לנו את הסוגייה הזאת בעצמם (ואגב, לפי מה שהם חוזרים ומבטיחים, יהיה מתישהו פלאשבק על דניאל רוסו. בתקווה שזה מה שיסביר לנו הרבה דברים).
סופ"ש נפלא שיהיה לך, ואני רוצה תגובה כזאת גם בשביל הפינאלה!!!
"בקשר לאות של רוסו - האות שודר לפני 16 שנה, והטיהור נערך לפני 12 שנה"
אני יכולה להוסיף עוד כמה קושיות בנושא:
* איך זה שאנשי דרמה לא שמעו את האות ששידרה רוסו בלופ בלתי פוסק?
* איך זה שרוסו בכלל יכלה לשדר את האות? אנשי דרמה איפשרו את זה?
* מדוע רוסו הדגישה שוב ושוב שהיא נשארה לבד על האי? היא לא ראתה את אנשי דרמה?
* איך בן הצליח לקחת את אלכס מרוסו 4 שנים לפני השמדת דרמה, כלומר כשדרמה עדיין שלטו?
זהו, שנראה לי שבסדרה הזו אין טעם לעשות שום חישובים רציונליים של זמן. הרי יש כאן 2 נושאים מאוד מרכזיים:
א) עניין הזמן, שהוא שונה באי לעומת מחוצה לו.
ב) עכשיו מתברר שאפשר גם להזיז את האי (שאלה: במקום או בזמן או בשניהם?)
מכל מקום, הזמן הוא אחד מהגיבורים הראשיים של הסדרה, ואחד מהסודות הגדולים שלה. נראה לי שהוא המפתח המרכזי או אחד מהמפתחות המרכזיים.
אז לפני 12 שנה, לפני 16 שנה - לפי איזה חישוב? מדובר בשני אנשים שונים משתי קבוצות שונות:
* האיש מדרמה אמר בחלום לג'ון שזה היה לפני 12 שנה (הוא אמר שהוא מת כבר 12 שנה) - ואפשר גם לומר שזה חלום, אז בחלום לא חייבים לדייק. אבל נאמר שזה מדויק מבחינת הזמן של דרמה
* רוסו הגיעה באוניה עם צוות מדענים - לפי החישוב שלה, לפי הזמן שלה - לפני 16 שנה.
אז לפי 2 הסודות שכתבתי
א) או שמדובר בחישובי זמן שונים, בלופים שונים של זמן - זה לא אותו זמן ולכן אין מה לשאול איך זה 16 שנים ו-12 שנים, משום שאלו 12 שנים של דרמה ו-16 שנים של רוסו
ב) או שהאי הוזז בינתיים... (במקום או בזמן או בשניהם)
יששששש
הצלחתי לככב!
ועכשיו צריכה להתאזר בסבלנות של גיבורת על כדי לא לקרוא מה קורה בפרק 12 ולהתאפק עד יום ג' בלילה או יום ד' בלילה - לפעמים לא מספיקה לראות ביום השידור וצופה בVOD
שבת שלום
ווה ווה ווי ווה איזה פרק!!!!!!!
איזה פרק!!!!
ועוד פעם: איזה פרק!!!
ואיזה פוסט נפלא, כולל כל הפוטושופ וכולל - כדרכך - כל ההשוואות, והפעם לקומיקס
(אגב, אמנם הרלי מאוד אוביס ולובש חולצה ירקרקה אבל הוא די עדין ומופנם, ממש לא הענק הירוק. והענק הירוק מלא שרירים, לא שומן. אבל באמת פינטס)
באחת מהתגובות שאלו את השאלה הזו:
"גם אני חשבתי על איך זה שג'ון לא זיהה את ריצ'ארד על האי, כשהוא פגש אותו עוד בפרק 313. אולי בכל זאת יוצרי הסדרה לא חשבו לטווח כל כך ארוך, ולא תיכננו את זה"
* ריצ'רד ראה את ג'ון מייד לאחר הלידה - את זה ג'ון לא יכול לזכור (בכל אופן, לא בלי היפנוזה)
* ג'ון הילד ישב ושיחק בריכוז ופתאום ילדה רעה באה והפריעה לו וגם היה מתח עם האישה שגידלה אותו ופתאום הופיע ריצ'רד ועשה לו מבחן ולא היה מרוצה והאישה כעסה. נראה לי שהילד ג'ון פשוט שכח, הדחיק וכו'. אתם/ן זוכרים/ות כל מבוגר זר שראיתם/ן בגיל 5 לכמה דקות? מה גם, שמבחינה הגיונית זה לא יסתדר לו שריצ'רד שהוא פגש באי הוא אותו אדם שפגש לפני כ-50 שנה: כאמור, קרוב לוודאי שהוא לא זכר אותו, ואם היה זוכר זה היה נראה לו לא הגיוני שהוא לא השתנה בכלל והיה חושב מקסימום שהוא קרוב משפחה שלו או משהו כזה. כלומר, לי זה נראה טבעי מאוד שג'ון המבוגר לא זכר את ריצ'רד שאותו ראה לפני כ-50 שנה במשך כמה דקות שהיו אפופות מתח לפני בזמן ואחרי הפגישה.
ג'ון, ג'ק ובן - על מנהיגות
------------------------------
בעונות הראשונות נעתי בין ג'ון לג'ק: מהרבה בחינות הייתי בעד ג'ון (האמונה וכו' ההרגשה שהאי הזה הוא לא סתם, שיש משמעות לכל זה וכו') ומהרבה בחינות בעד ג'ק. הייתי בעד ג'ון משום שהוא תמיד היה אינדיבידואליסט, ולא הלך אחרי כל העדר שאותו ניסה להנהיג ג'ק. ג'ק התחיל להתדרדר לאט לאט, ואצלי הוא גמר לגמרי את הקריירה כמנהיג כשמבחינתו הוא רצח את ג'ון: כזכור, הוא ירה בג'ון מטווח מאוד קצר (האקדח השמיע קליק). אז יופי, האי לא נתן לו להרוג את ג'ון, אבל מבחינת ג'ק הוא לחץ על הטריגר. וג'ון לעומתו, לא הצליח לירות בג'ק.
מאותו רגע, הכרעתי עבור ג'ון. מה גם שכאמור גם קודם לכן הרגשתי שאצל ג'ק יש איזו קדחנות, שלא לומר אובססיה, לרדת מהאי. והתחיל להסתמן לאט לאט שהוא לא בהכרח חושב על טובת הכלל, אלא שהוא עצמו ג'ק מרגיש שהוא חייב לרדת מהאי ויהי מה. ואכן הרי זה מה שהוא עשה בסוף: ירד מהאי והשאיר את רוב הניצולים על האי - למרות הבטחותיו.
בקיצור, ג'ק ירד מכהונתו כמנהיג, ודווקא ג'ון האינדיבידואליסט, הבודד, הדחוי, האומלל, שיש לו ביוגרפיה כל כך קשה מכל כך הרבה בחינות - בפרק הזה קיבלנו את החותמת הסופית: הוא הנבחר, הוא האחד, הוא המנהיג האמיתי.
ובסוגריים אוסיף גם לגבי השינויים שחלו בדמויות ג'ק-סוייר: תחילה ג'ק הוצג כמנהיג שחושב על הכלל, וסוייר היה זה שחשב רק על עצמו ועל ההישרדות שלו. ובפרק הקודם סוייר דאג לזולת וחירף את נפשו להציל את קלייר ואת אהרון.
מנהיגות - בריאות ומחלה
-------------------------------
כבר מזמן למדנו שמצב הבריאות קשור למה שהאי "עושה" וגם משקף את רצון האי.
* בן חלה - וזה הסימן לסיום תפקידו כמנהיג ולבא כוחו של ג'ייקוב. ובפרק הזה בן עצמו אמר את זה והוסיף גם את רצח בתו: הוא ראה בכך סימן נוסף. וכבר מזמן הוא ידע שג'ון בא להחליף אותו ולכן רצה לרצוח אותו (בפרק הזה הוא אמר שהבין שזה היה בלתי אפשרי לרצוח את ג'ון).
* ג'ק חלה - וזה סימן לסיום תפקידו כמנהיג האבודים (לא כמנהיג מבחינת האי! כמנהיג האבודים. האם את מקומו יתפוס סוייר שנשאר מבחירתו???)
* על ג'ון עברו משברים בריאותיים דרמטיים רבים - עלה על דעתי שכל עוד הוא לא מילא את תפקידו ואת ייעודו, הוא היה חולה ונכה ואומלל ובודד. כילד הוא בחר בחירה לא נכונה, שאינה תואמת את ייעודו, שמראה שאינו מכיר את ייעודו ומי הוא באמת ומה שייך לו באמת. כשהיה נער הוא סירב ללכת לקייטנה של ריצ'רד והעדיף להעמיד פנים שהוא יענו "אחד מהחבר'ה" (וכך הוא נשאר קירח מכאן ומכאן: אחד מהחבר'ה הוא לא יכול להיות, כפי שאמר המנהל. וגם את ייעודו הוא לא הגשים).מרגע שהגיע לאי הוא הבריא באופן פלאי (כמו שלידתו היתה פלאית).
גם בן אמר לו שעצם זה שהוא החלים מראה שהאי רוצה בכך ובמנהיגותו.
* עלה על דעתי שגם מצבו הנפשי של הרלי יכול להיות קשור לכך בדרך כלשהי.
טוב, כבר כתבתי פוסט ארוך בעצמי כאן :-) אם זה מפריע לך מחוק אותו ואעתיק אותו לבלוג שלי.
בקיצור, לאחר המוווווווווון נפתולים ותחנות ונסיגות וקפיצות ובחירות מוטעות וכו' וכו' וכו' - מתברר סופית: הגיבור האמיתי שלנו הוא ג'ון. איזה יופי! ובניגוד למה שמישהי כתבה כאן, אני דווקא מוצאת את ג'ון מעניין כדמות ולכן גם כגבר. וג'ק אמנם צעיר וחתיך ממנו, אבל כל מה שלמדתי עליו דוחה אותי. גם הוא עבר מסע שלאחריו הוא גילה מי הוא וממה הוא קורץ. מקווה שהוא ישתנה (אני כמובן מתייחסת לדמויות, לא לשחקנים).
טוף זהו לבינתיים. והנה אתה בוודאי כבר צפית בפרק 12!
שבת שלום
וכמובן כוכב (כשהתחלתי את ההודעה עוד לא היו לי כוכבים. אבל כשיהיו - אככב)
אין לי מה לומר - הצלחת להפיל אפילו אותי.
אבל לפחות בקשר לאות של רוסו - האות שודר לפני 16 שנה, והטיהור נערך לפני 12 שנה.
בקשר לחפצים שהוצגו בפני הילד ג'ון לוק - קראתי שהמבחן הזה זהה למבחן שעושים לדלאי לאמה החדש, לפני שהוא נבחר. מניחים לפניו מספר חפצים, ואם הוא בוחר בחפץ ה"נכון" - סימן שהוא הדלאי לאמה.
ברור לי שהאות של דניאל בא אחרי שבן כבש את כפר הדארמות בסערה. למה ? אינטואיציה. לא נראה לי שהדארמה הרגו את כל הצוות שלה, משום מה...
זה לא היה תנ"ך אלא
book of laws
מה זה אומר ???
ומה יש במבחנה ? חול מהאי ?
לי היה נראה טבעי שיבחר בסכין
אבל אולי היה צריך לבחור בקומיקס ? (זוכר את הילד של מייקל שקרא את הקומיקס ואז פתאום היו שם דובי קוטב ??)
ואני יודעת שהדוקטור שמע לע מותו לפני מותו- דא- אבל-
אם הדוקטור מת
אחרי שסעיד יצא לדרך
והגופה שלו כבר מזמן באי
אז למה סעיד לא הגיע לאי
אפילו לפני הגופה ???
הא ? הא ??
לפחות אלו לא תחושות "זיקפה" :-)
וכאן סיכמנו את הנושא....
חזרה לאבודים!
תחושותייך מדוייקות
זה הולך ונעשה מפחיד
אינני מעוניין לדעת
או אולי תוצאה מבהיה ממושכת בתמונה של קייט/וונדר וומן?
או אולי בתמונה של הארלי והענק?
(אלוהים יודע, על טעם ועל ריח יו קנואו....)
אולי זאת התוצאה מהקריאה בפוסט? :S
איזה תגובה נפלאה ומושקעת!!!
למות עלייך!!!
תיאוריה מאוד מעניינת יש לך על האי שיכול לזוז לכל מקום...
ובקשר לג'ייקוב ולכריסטיאן - אני דווקא כן מאמין שכריסטיאן דיבר בשליחותו של הבוס הגדול. אני אפילו חושב שזה בכלל לא כריסטיאן שהיה בביקתה, אלא שזאת המפלצת - שהתגלתה לג'ון לוק כמו שוולט התגלה אליו בשעתו בזמן שהוא שכב חצי מת בקבר של הדארמה.
ולגבי קלייר - סוף סוף יוצרים קצת מסתורין בדמות המעט-שטחית שלה!...
הנה הפרומו לפרק הבא, וגם אני לא יכול לחכות לתגובה הבאה שלך...
בוקר טוב לציפור ולדוב
איזה פרק איזה פרק!!!!
בהחלט הפרק הטוב ביותר מאז דזמונד,
ויותר מזה?
אחד הפרקים הטובים ביותר אי פעם, אם תשאל אותי.
נתחיל מהעובדה שמדובר בפרק של לוק. פרקים של לוק באופן כללי יש להם נטיה להיות מעניינים. ובכלל, כל האזכורים האלו לקומיקס גורמים לי לאהוב את הסדרה אפילו יותר (לא חשבתי שזה אפשרי!!).
אפשר לבנות פרופיל של גיבור על משני הנבחרים של ג'ייקוב.
בן כגיבור על שמונע ע"י נקמה, כזה שחשוב לו תמיד להישאר בשליטה. (ניקח לדוגמא את באטמן אהובי משכבר הימים)
לוק כגיבור שמונע ע"י הגילוי של הפוטנציאל שטמון בו, כזה שלאט לאט צועד אל עבר גורלו. (ניקח לדוגמא את סופרמן, שלא מודע לכוחותיו עד הרגע שבו מגלה אותם, שנאבק בהם אפילו בתחילה, ברצון להיות "רגיל", כמו שלוק "מתעניין בספורט ובנות" ולא מעוניין ללכת לקייטנה של ריצ'ארד...).
יש כמה דברים שנרמזו לנו כבר מזמן, שהפעם קיבלו משמעות אמיתית.
למשל...
האי ניתן להזזה.
קיבלנו כמה רמזים.
הראשון לפני שתי עונות בדיוק,
סוף עונה שניה,
רגל של פסל החירות נמצאת על האי משום מה.
המשוואה הזו של זמן ומקום
אם תשאל אותי (וגם אם לא תשאל...)
המשחק הזה בין לחשוף את האי ל"לכסות" אותו, משחק בזמן ובמקום.
אם נזיז את האי X בזמן ו-X בקורדינטות, במקום.
אני לא חושבת שמדובר ביקום מקביל
כמו שמדובר ביכולת של המדע לשכפל (את העולם? את האנשים? עוד לא ברור לי) ולמקם אותם במעין הכבשה דולי של כדור הארץ. נניח. אם עכשיו האי נמצא על הקורדינטות של ניו יורק, בהוראה של ג'ייקוב או כריסטיאן שפרד, יזיזו אותו למקום אחר, ואולי פעם הבאה נראה שריד של הכותל המערבי בעיר. מי יודע?
וכריסטיאן שפרד.
מה העניין איתו?
אני לא קונה את זה שהוא יכול לדבר בשמו של ג'ייקוב.
יש לי תחושה שג'ייקוב ושפרד הם כמו בן וצ'ארלס ווידמור של העולם העליון, או אין לי מושג איך לקרא לזה.
וקלייר?
הווווווו..... לא הפתיע אותי האמת.
רק מה, משהו היה נראה לי מוזר.
היא נראתה לי קצת.... מעונגת? מדושנת? מבושמת? בהשפעה של משהו...
ו-כן. היא החליפה מיליון תסרוקות על האי. והשיער שלה תמיד נראה מושלם. &^$*$^&!!!
וראית את הפרומו לפרק הבא?
*ניסיתי לשים לינק של הפרומו... המחשב לא מאפשר לי... *
"הם ייחסו לכם את הכינוי "אושיאניק סיקס"..."
אני לא יכולה לחכות!!!!!!!!!!!!
כוכב על פוסט נפלא!!!!
אנא עארף, אולי זאת עוד איזו דרך חדשה לומר: "נהניתי מהפוסט שלך"...
הדבר הזה שקורה שמגורים מינית או שקמים בבוקר...
הכל אני צריכה להסביר לך?!
אההה... מה?!
אני מודה
גדול:)
(תודה שזו התגובה הכי מושקעת שקיבלת אי פעם)
באמת יש לך כוחות על אנושיים.
כל הכבוד על יכולת האיפוק!!!
אל תדאגי, אני אחכה לך פה...
איייזו שאלה!
יש עוד 2 עונות.
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף
בקושי הספקתי לראות את פרק 10
וכבר יש 11?
אתאפק בכוחות על אנושיים ולא אקרא
ראיתי רק את התמונה מהקוסם וגם שהפרק עוסק בג'ון לוק
אז זה בוודאי פרק אדיר! אני מאוד אוהבת את ג'ון לוק!
טוב, בורחחחחחחחת מכאן ונכנסת עוד מעט לפוסט הקודם שלך על פרק 10
בתור המאסטר ספלינטר של אבודים, יש לך מושג כמה עונות לפנינו?
פרק מעולה, תגובה מעולה, לא צריך יותר מזה.
וואו איזה פרק מעולה. ללא ספק הפרק האהוב עלי מאז הקונסטנט.
הסצינה האחרונה, זאת שהתחילה בשוט המקסים (ומאוד סמלי) של הארלי ובן והסתיימה במשפט הכי לא צפוי בעולם, היתה פשוט דגולה בעיני.
אין על הפלאשבקים של לוק. לא מאכזבים. כל כך הרבה שאלות, אפילו כמה תשובות. פרק לעניין. כמו שאני אוהבת. בלי סצינות מיותרות שמיועדות לקדם דמויות שונות. רק אקשן אמיתי.
מריחים את הסוף באוויר.... יאבה!
ריצ'ארד לא מזדקן אף פעם, זה פשוט ה"קטע" שלו...
אמא של ג'ון כן מזכירה קצת את קלייר. מצד שני, שמתם לב שהאמא המאמצת שלו דומה קצת להלן, אהובתו לשעבר (AKA פגי באנדי)?...
אולי הנפיחות בפנים שיש לקלייר זה מאלרגיה לביקתה. Cabin fever, אתה יודע.
כריסטיאן שפרד בעל את כל בנות האי?! אתה בטוח שאתה לא מתבלבל עם סוייר?...
ואל דאגה, בגלל שפרק 12 יחולק לשני חלקים, אפשר לומר שפרק 13 יהיה הפרק האחרון לעונה
...
הפרק הקודם, העשירי במספרו לעונה הנוכחית היה פשוט מצוין. הפרק הנוכחי היה הזוי ברמות על.
*. איך ריצ'רד פוגש את ג'ון לוק הילד, בזמן שג'ון לוק מבוגר ממנו בכמה שנים טובות?
*. זה רק אני, או שבחרו שחקנית שממש דומה לקלייר שמשחקת את אמילי? מבולבלים? גם
אנחנו.
*. שמתם לב שקלייר השמינה בפנים? נו, כשהיא ישבה לה בסבבה שלה בבקתה.
*. בסוף עוד נגלה שכריסטיאן שפרד הזה בעל את כל בנות האי.
כל השאלות האלה זניחות בהתחשב בעובדה שפרק 12 הוא האחרון לעונה. לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
למה????
את יודעת שיש תיאוריה (אמיתית!) שטוענת שמי שבכלל עומד מאחוריי הכל הוא בכלל וינסנט - הכלב? וינסנט הוא מפלצת העשן, וינסנט הוא ג'ייקוב, וינסנט הוא האי.
הכל יכול להיות.
אחלה תגובה, וברוכה הבאה!!!
בכל היקר לי- אני לא חושבת שאי פעם אני אבין מה קורה בסדרה הזאת.
לפי דעתי, בסופו של דבר נראה את לוק מתעורר וכל הסדרה הייתה חלום בלהות.
הבחור עם החליפה והגבה חשוד. חשוד מאוד... לא הייתי מעבירה אותו מחסום.
קלייר, מצאה את הפסלונים של מריה הקדושה והחליטה לזרוק את אהרון ולהתאבל על מותו בטרם עת של צ'ארלי, בצורה שתתאים לו. "זה מה שהוא היה רוצה שתעשי קלייר... קדימה... סדרי את השורות וגלגלי את השטר של העשרים שקל מפלסטיק...." .
ואז כריסטיאן, או ג'ייקוב, בעצם זה לא ג'ייקוב. אז זה כריסטיאן. אבל כריסטיאן מת. לא משנה, בכל אופן האיש שקלייר קוראת לו אבא לוקח אותה לכלוב- בקתה- הוסטל בהודו- מאורת סמים שלו.
נראה לי בכלל שהארלי הוא המפתח להכל. אם נסתכל אחורה, נראה שכל הדמויות שיקרו לנו (חוץ מרוז וברנרד אבל למי איכפת) אבל הארלי ניסה להגיד את האמת ולא האמינו לו אף פעם. נראה לי שהוא אומר לנו את האמת. וכשהוא אומר שכולם מתים- אז הם מתים.
ועוד דבר אחרון.
תמסרו ללוק שאי אפשר להזיז את האי כי מתחילים הצילומים של הישרדות 2 בשבוע הבא.
זה עוד כלום בהשוואה לשאלה: איך זה שבתוך 100 ימים בלבד על האי, הבחורה הספיקה כבר להחליף 3 תסרוקות שונות (כולל: פונינט!!!)...
שאלות יפות, אלית!!!
אז ככה:
1. אנחנו לא ממש ידענו עד עכשיו מתי בדיוק נערך הטבח ההמוני באנשי הדארמה. האות של דניאל לא ממש קשור לעניין, כי היא דיברה דווקא על אנשי הצוות שלה שהגיעו לאי וחלו במחלה המסתורית, ולא על אנשי יוזמת דארמה. מצד שני - את כבר יודעת שכל קונספט הזמן על האי הוא מאוד מאוד גמיש...
2. גם אני חשבתי על איך זה שג'ון לא זיהה את ריצ'ארד על האי, כשהוא פגש אותו עוד בפרק 313. אולי בכל זאת יוצרי הסדרה לא חשבו לטווח כל כך ארוך, ולא תיכננו את זה.
כנראה שריצ'ארד ציפה שג'ון יבחר בתנ"ך או משהו כזה, ולכן הוא קצת כעס כשג'ון הלך על הסכין. לפי דעתי ריצ'ארד בא לבקר את ג'ון הקטן כל כך הרבה פעמים, כי הוא רצה לגייס את ג'ון להיות המנהיג של האחרים על האי. כשריצ'ארד "התאכזב" מג'ון, הגיע אליו בן הקטן בריצה מהג'ונגל, והשאר כבר היסטוריה.
והאישה שצעקה על ג'ון היתה האמא המאמצת שלו, ולא הסבתא.
3. שיבושים ברצף הזמן והחלל. זה מה שמסביר(?!) את הכל.
4. מי זה מת'יו? שאלה מצויינת.
5. שוב משחקים לנו עם הזמן. הרופא שומע על זה שהוא כבר מת, לפני שבכלל חושבים להרוג אותו.
6. נראה לי שבדרך לביקתה, כריסטיאן פיטם את קלייר בקצת יותר מדיי אגוזי קוקוס ובננות...
האם היא מתה? האם יוצרי הסדרה יעזו להרוג ככה פתאום דמות של אמא צעירה וחמודה, ולהשאיר את התינוק הקטן שלה יתום (תכל'ס - אמממ... כן)?
יופי של קושיות!!!
א. הבשורות הרעות - כן כן, בשבוע הבא הפינאלה.
הבשורות הטובות - הפינאלה תימשך על פני שני חלקים, כשהחלק השני מביניהם יהיה בן שעתיים! (זאת אומרת: פינאלה של שלוש שעות!!!)
הבשורות הרעות - החלק השני ישודר רק בעוד שלושה שבועות (תהיה הפסקה של שבועיים בין החלק הראשון לשני).
לא נורא! קצת מתח לא הרג אף אחד!
ב. טוב, ראינו שאבא של ג'ק דווקא משתמש בביקתה של ג'ייקוב בתור מעון הקיץ הרשמי שלו (בפרק 401), אבל מה קלייר עושה שם - זאת באמת שאלה טובה.
וכריסטיאן אכן מת. מת יותר מלוח המשדרים של הערוץ הראשון ליום העצמאות.
ג. חן חן, אודיניאן! גם לך לא חסר!!!
למה הולכת לאיבוד, נשמה?
נראה לי שאת מזדהה קצת יותר מדיי עם ג'ון בפרק שלנו.
אבל כמו שהוא מצא בסוף את הדרך - אני בטוח שגם את תמצאי.
את משו משו!!!
או-אה!!!
איזו השקעה בתגובה...
ואיזה שנינויות!!! חדות כמו הסכין שג'ון לוק בחר!!!
סחתיין עלייך!!!
טוב, אז הנה התגובות שלי:
1. סוף סוף יש לנו פרק "אבודים" קלאסי, בלי פלאשפורוורדים, בלי משחקים בזמן - פלאשבק ישן וטוב שהולך הכי אחורה שאפשר ומסביר לנו איך ולמה ג'ון לוק הפך להיות ג'ון לוק. ייפי!!!
2. לא יודע מה נתנו להן לאכול שם בפיפטיז. אבל סוגיית הבטן היא אכן סוגייה מעניינת.
3. רוצה עוד הקבלות בין ג'ון לבן? בבקשה. לאמא של שניהם קראו "אמילי", שניהם נולדו טרם הזמן בלידה טראומטית, ומשניהם נלקחה האמא בשלב די ראשוני בחיים שלהם. צירוף מקרים? לא נראה לי.
4. מתי גילו את מייקל? בסוף פרק 8, כמובן! (סעיד הלשין עליו לקפטן). לי דווקא יש הרגשה שסעיד, ולא פרנק, יובילו את האושיאניק סיקס אל מחוץ לאי - בעזרת סירת החילוץ.
5. אני באמת זוכר ה-כ-ל. גם בפרק 320 שבו ראו את הוראס מת מהגז הקטלני שה"עויינים" פיזרו ב-barracks, ראו אותו יושב על ספסל כשדם נוזל לו מהאף. ככה שזאת היתה סגירת מעגל די יפה עם הדמות שלו...
6. כמו הענק הירוק, גם במקרה של הארלי אתם לא רוצים להיות בסביבה כשהוא מתעצבן.
7. ומה אם ג'ון של היום ישים על הראש את הפיאה הסקסית שהוא נהג לחבוש בפלאשבקים שלו מדיי פעם?...
8. היי היי! עד כאן!!! אל תהרגי לי את ג'ון לוק כל כך מהר. ואם נסתכל על זה ברצינות - אם תשימי לב, רק לדמויות שאנחנו יודעים שהצליחו לצאת מן האי היו פלאשפורוורדים, בזמן שאצל כל השאר העתיד לוט בערפל. שזה יפה, כי אנחנו אוהבים שיוצרי הסדרה מותחים אותנו ככה. נכון?
9. אוקיי, אז אני אתן לך "נקודת אור" בקשר לקלייר: כשכריסטיאן אמר ללוק ש"קלייר איתו", יכול להיות שהוא התכוון לכך שגם קלייר מתה עכשיו?... גילוי נאות: כותב הפוסט דווקא ממש לא מעוניין שקלייר תמות.
10. השאלה היא מי ישפוט בתחרות הריקודים בין קייט לג'ולייט, וכמה בשר יתנו להארלי לאכול בסתר.
את גדולה את.
תודה!!!
או קי.
למה- הוראס מת רק 12 שנה
כשאנחנו יודעים שבן הרג את כל הדארמות כבר לפני 16 שנה ויותר ? (האות של הצרפתיה מסתובב שם כבר 16 שנה, וזה גם הגיל של ביתה זצל)
למה- ריצ'ארד מבקר את לוק בילדותו- ולוק לא זוכר אותו בבגרותו ? ולמה הוא כועס כל כך על הקטע עם הסכין ? מה זה אומר ? ולמה הוא נראה תמיד אותו הדבר ?
והאם זו אמו המאמצת או הסבתא העצבנית ?
ולמה- אם הדוקטור המת- הגיע כבר לפני יומיים לחוף
סעיד שיצא עוד לפני שהדוקטור מת- עדיין לא הגיע לאי ? הא ? הא ???
ומי זה המתיו הזה ? הלנו הוא או לצרינו ?<??
ושכחת לספר את הקטע הכי מגניב- לפני ששוחטים את הדוקטור- אחד החיילים- נידש אליו ואמר לו- " תשמע קטע מצחיק- מהחוף שלחו לנו שאלה למה אתה שטוח צוואר במיים..."
ולמה קלייר שמנה ולא אכפת לה מהצינוק בכלל ? היא מתה גם ?
א. מה פינאלה מה?? שבוע הבא פרק אחרון?!? מה נעשה???
ב. מה קלייר עושה שם?!?? ומה אבא של ג'ק עושה שם לעזאזל?!?!? הוא לא מת בכלל?!?!?!?
ג. אתה מבריק, ירוניניאן.
אוף... ירון...
אני כבר הולכת לאיבוד לגמרי בסדרה הזאת. כל הפרטים והדמויות מהעבר שמגיחות בעתיד. ומשלחות החיפוש של פרק 11...
נראה לי שאני צריכה להתחיל לצפות בה מחדש. אין בררה.
אבל אתה... אתה משו, אתה! עוד פוסט מצוין מבית מדרשו של ירון.
מסקנות מפרק 11 (וכן, התעוררתי מוקדם במיוחד לראות את הפרק! אני לא מכורה):
1. פרק שלם של ג'ון לוק הוא פרק הארדקור ויש לשים אזהרת Viewer discretion is advised כמו בהאוס... כי זה היה פרק קשה. לראות את לידת המשיח, לידת האחד, לידת הנבחר ואת ההתבגרות הקשה שלו.
2. אמילי לוק זו#ה בת שר#$טה. מה זה הרזון הלא הגיוני הזה בזמן שפתאום אני מגלים שהבחורה בחודש שישי! ובאיזו קלות היא משריצה את הפלא שקוראים לו ג'ון לוק.
3. ריצ'רד הוא פיטר פן (מסכימה איתך ב100% ירון) של שנות ה2000, הוא תמיד יראה לטיני, צעיר וחתיכי. גם כשג'ון תינוק, ילדון, בוגר, בכסא גלגלים, באי. וכמובן פה שמתי לב להקבלה שכותב הפוסט לא שם לב אליה (נה עליך!) בהתגלויות ריצ'רד לג'ון כפי שנגלה לבן על האי במהלך התבגרותו (בתחילה כילד ואז כמבוגר) וריצ'רד, תמיד נראה אותו הדבר (אני רוצה את המה שהוא מעשן).
4. הכאוס על הספינה לא מוצא חן בעיניי. מתי בדיוק גילו את מייקל? פיספסתי משהו? איך הדוקטור לא חשב לשמור על גרונו היפיפה אחרי שגילו לו מה הייתה ההודעה מהאי? האם הקפטן הוא חתיכת סיסי מחורבן? אז קימי אמר! ביג פאקין דיל! זו רק אני או שקימי והקפטן דומים בצורה הזויה ונראים כמו אחים? וסתם לידעתכם, במקומו של פרנק אני הייתי פשוט בורחת עם המסוק לא, לוקחת איזה 6 ניצולים וחוזרת לארה"ב. אבל זו רק אני.
5. הוראס - איך לעזאזל זכרת שזה הבנאדם שהביא את בן ואבא שלו לאי? אני לא זכרתי ואני זוכרת הכל כמעט. הוראס המשיך לכרות את אותו עץ במשך כמה דקות ולדמם מהאף. אתם חושבים שזה נערך ככה כי היו להם כמה טייקים לא מוצלחים או לזה התכוון התסריטאי?
אותי יותר שיעשע שבן אמר ללוק "גם אני חלמתי פעם". אווווו, ממחטה מישהו?
6. הוגו דומה בצורה מטרידה לענק הירוק בתמונות ששמת. אמא!
7. ג'ון לוק חנון בתיכון שרוצה להיות מקובל ע"י הבנות והבנים. נשגב מבינתי איך הוא לא מצליח עם השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות. אני הייתי עושה את ג'ון לוק תלמיד התיכון (אבל לא נוגעת עם מקל של מטאטא בג'ון לוק של היום).
8. האם ג'ון לוק לא יחייה בעתיד ולכן ראינו פלאשבקים רק מהעבר בפרק הזה בניגוד לשאר העונה? טאם טאם טאם.
9. סוף הפרק הייתה צפויה לי אכזבה ושמחה. שמחה כי ראינו מישהו חוץ מלוק-בן-הוגו ואנשים מתים וזכינו להציץ שוב על ג'ק המחלים, קייט החרמנית ושאר תושבי האי שלא אכפת לנו מהם כי בעתיד הם לא חשובים. אכזבה כי קלייר חיה. סעמק. חשבתי נפתרנו מהבלונדינית המעצבנת. אבל לאאאא, היא יושבת לה רגל על רגל בזמן שאנשים אחרים דואגים לתינוק המסכן שלה ומשלימה פערים עם האבא המת מאוד שלה.
10. יאללה, מי בא להזיז אי? יש לי את ההפקה המושלמת בשביל לוק. ערוץ 10. נשלח לו את "7 ימים" עם הכתבת תחקיר על הישרדות 10 ואני בטוחה שהוא ישתכנע לקחת אותם למשימה.
זהו. פיספסתי משהו? אני מקווה שלא. כי זה היה פרק מתיש ואני צריכה לחזור לישון עכשיו.
תפורגן בכוכב מכל הלבלב ברגע שיתחדש מלאי הכוכבים שלי.