הילרי קלינטון שינתה בתוך יומיים תפקיד: עד שלשום היתה קשוחה, עיקשת, מועמדת המסרבת להפסיד. הבוקר היא כבר דובון לא-לא של הפוליטיקה האמריקאית. פוליטיקאית ילדותית המסרבת להכיר במציאות – כלומר, המציאות שמציירים לה הפרשנים והמומחים. אם הייתי עושה מה שהם אומרים, היא מזכירה, הייתי צריכה לפרוש אחרי ההצבעה באיווה.

זה נכון, כמובן, ובכל זאת, קשה להבין מה קלינטון מחפשת במירוץ בשלב הזה. האם היא באמת מאמינה שיש איזה קלף מסתורי שעוד תוכל לשלוף, האם היא בונה על התמוטטות פתאומית של ברק אובמה, אולי היא חותרת לאלץ אותו לבחור בה לסגניתו. ואולי – גם זה אפשרי – פשוט קשה לה לוותר. התרגלה להתעקש. 

המפלגה הדמוקרטית מתחילה להתרגל לרעיון של אובמה, בחרדה קלה, גם בהתרגשות. כמה צירי-על עברו שלשום למחנה הגדל שלו, מועמד המפלגה ב-1972, ג'ורג' מקגוורן, שהיה תומך מוקדם של קלינטון, הציע לה לפרוש. מקגוורן הוא מה שרואים מול עיניהם חוזי השחורות של המפלגה: מועמד שסחף המוני צעירים, כבש את המועמדות, והובס על ידי ריצ'רד ניקסון משום שנתפס בידי רוב הציבור כליברל, שמאלי, נאיוי, מסוכן מכדי להיות נשיא.  

הנה, בוחריה של הילרי קלינטון בשתי המדינות שהצביעו השבוע – צפון קרוליינה שבה הפסידה בפער ניכר ואינדיאנה שבה הצליחה להשיג ניצחון דחוק מאוד – רחוקים עדיין מהשלמה עם נצחונו הצפוי של אובמה. פחות ממחציתם אמרו לסוקרים שאם אובמה ייבחר יצביעו עבורו, רובם אמרו שיצביעו למועמד הרפובליקני, ג'ון מקיין, או שישבו בבית. זה כמובן לא אומר שכך באמת ינהגו בנובמבר, אך סיבה לדאגה ודאי אפשר למצוא בנתון הזה.

ועוד: סקר "גאלופ" מצא שגם בקרב הבוחרים היהודים עשויה להיות לאובמה בעיה. במירוץ מול מקיין עדיין יקבל את רוב הקולות – היהודים הם מצביעים דמוקרטים נאמנים – אך באחוז נמוך מן הרגיל, רק 61%. 32% אמרו שיצביעו למקיין: זה 7-8 אחוזים יותר גבוה מאחוז היהודים שהצביעו לבוש ב-2004. רוב היהודים מתגוררים במדינות שבהן השפעתם איננה מכרעת, אך בפלורידה יכולים קולותיהם להפוך את התוצאה. אם 40% מהיהודים בפלורידה יצביעו למקיין (זה המספר שעליו חולמים אנשי מקיין), מדובר באובדן של כ-150 אלף קולות לאובמה. פלורידה, למי שהספיק לשכוח – דרמת טלוויזיה חדשה של אייצ'.בי.או. תזכיר לו בקרוב - הכריעה את בחירות 2000 במעט יותר מ-500 קולות. 

מה יקרה לצירים הדחויים של פלורידה עדיין לא ידוע. זו אחת הסוגיות שקלינטון מציגה כעת כסיבה להישאר במירוץ: היא לא תוותר עד שלא תדאג "להושיב" את הצירים בועידה. גם הצירים של מישיגן בחוץ בינתיים, אך שם מי שדוחה את הצעת הפשרה – להושיב את הצירים על פי חלוקה קבועה מראש של 69 צירים לקלינטון, 59 לאובמה – היא קלינטון עצמה. עשרה צירים יותר לא יקרבו אותה מספיק לעמדת ניצחון. גם ציריהן של ווסט וירג'יניה וקנטקי, מדינות שבהן תנצח מן הסתם בשבוע הבא ובזה שאחריו, לא יועילו הרבה. שלשום, בווסט וירג'יניה, אמרה קלינטון לאוהדיה כי תישאר במירוץ "עד שיהיה מועמד". זה מחייב לא מעט הקרבה מצידה – של זמן, אך גם כסף. השבוע התברר כי שוב נאלצה להלוות כסף לקמפיין מהונה הפרטי: 6.4 מיליון דולר. סימן נוסף להידלדלות מאגר התומכים. 

סבלנותו של אובמה מתקצרת, אך הוא איננו מעוניין להיראות כמי שזמנו דוחק. קלינטון תחליט בעצמה מתי הגיע הזמן לפרוש – זו העמדה הרשמית במציע הקמפיין של המועמד המוביל. התאריך שנרשם ביומן: 20 במאי. או אז, נרמז, יודיע אובמה רשמית על ניצחונו – מייד אחרי שקלינטון תנצח בקנטקי ואובמה ינצח באורגון. לא ברור אם עד אז יהיה לו מספר הצירים הדרוש. כנראה שלא. מה שיהיה לו הוא רוב ברור במספר הצירים הנבחרים – לא כולל צירי-על – 1627. וממילא, על מספר הצירים הכולל הדרוש לניצחון יש ויכוח. המפלגה, גם אובמה, טוענים ש-2025 הוא מספר הקסם: רוב הצירים. קלינטון מתעקשת על מספר אחר: 2209 – המספר הכולל לפי תחשיב שגם פלורידה ומישיגן כלולות בו.