שלום אהובתי

אני מניח שאת מופתעת מכך שאני פונה אליך,מופתעת אולי בעיקר מפני שאת לא יודעת שאת היא זו.טוב,גם אני למען האמת לא יודע מי את והדבר היחידי שיכול לומר בבטחון מסויים הוא שכשאפגוש בך אדע שאת היא את.

למה רק בבטחון מסויים ? כי בעבר כבר חשבתי שזהו זה..ואז התברר,לעיתים מעט מאוחר שזה רק זה חלקי,כזה שמספיק רק לכברת דרך מסויימת,רק לאורך נשימה קצר. אני לא מתלונן כי בסופו של עניין נותרו דברים אותם אני מאוד אוהב ושומר עליהם מכל משמר אבל בכל זאת אני מפריד בין האת ואני המאוד ממוקד ואנטימי,זה שמלווה האחד את השני למרות שמסביב חלים שינויים ותזוזות ובין תוצרי האת ואני.

העובדה שהחלטתי לכתוב מעידה על מה ? אולי על כך שמעט (אבל ממש מעט !!) ייאוש מתחיל לחלחל מכך שטרם נפגשנו.בכל זאת אני הולך וצובר זמן וההגיון אומר שמה שנותר קטן ממה שעבר והעניין מתחיל לנקר במוח,לא כל הזמן אבל מספיק כי שלא אוכל להתעלם ממנו.

לא !!! מצטער אבל איני יכול לומר לך מעבר לכך,הייתי שמח אם הייתי יכול,כל מה שכן יכול לומר הוא שבא בראש פתוח ונפש חפצה אבל עם המון שריטות וזה בודאי לא יהיה פשוט ולא שלא תעיזי לשאול האם אני שווה את זה כי מיד אומר לך שאולי לא ושלא מכיר מעבדה שיודעת לתת מראש תשובה לשאלה כל כך יחסית.

אסתפק בכך אהובתי לשלב זה.