כותרות TheMarker >
    ';

    איזו מדינה...

    מבט רענן ועוקצני על מה שקורה אצלנו: פוליטיקה, תקשורת, ביטחון, תרבות, שפה, ספורט ובכלל.

    0

    על פחד טיסה

    20 תגובות   יום שבת, 10/5/08, 12:00

    לפני שנים טסתי בטיסת-פנים בהודו. מבומביי דרומה, שעה וארבעים-וחמש דקות בלבד. שלהי עונת הגשמים והשמיים היו מעוננים כתמיד. עשר דקות לאחר ההמראה החלה טלטלת אימים. פעם היינו בתוך עננים אפורים, פעם בין גושי עננות גדולים, פעם מעט מעליהם ופעם מתחת. אבל הטלטלה לא פסקה לרגע. פנים המטוס היה כמו מערבל בטון או בלנדר שאנחנו, הנוסעים, הפירות הנטחנים בו לעיסה. בתא הנוסעים דבר לא נותר במקום. דיילת מעדה ונפלה, חברתה, שאחזה בקנקן מלא בקפה חם, עפה קדימה כשהנוזל החום מושלך ממנה והלאה אל כל סביבתה. הנוסעים בקושי נותרו יושבים במושביהם, והמטוס השמיע קולות חריקה ומאמץ, כמו מאיים להישבר בשמיים. אימה.

    ואיש לא אמר דבר. אף-אחד מהנוסעים או מאנשי הצוות לא נראה מודאג. הייתי הזר היחיד במטוס הסילון הקטן למדי. בתוך המערבולת הנמשכת, כל אחד עסק בשלו. הנוסעים לא שאלו מה קורה, אפילו לא הביטו החוצה. מנהגו של עולם. יותר מכל החריד אותי איש-העסקים בחליפה האפורה ובנעליים יקרות בצבע חום-בורדו. הוא ישב, נכון לומר שהיה מוטל, על מושבו, רגליו כבר כמעט מעל לראשו, גבו קמור על המושב, שיערו סתור ובידיו פתוח לרווחה גליון של ה"Wall Street Journal”, דפיו הוורודים מספרים על שערי המניות בבורסות העולם. והאיש קרא בשלווה מוחלטת.

    המטוס נחבט פעם ועוד פעם. אני כבר אמרתי "שמע ישראל", מבין שככל הנראה מותי קרב. בתוך המערבולות והחבטות, המטוס החל לאבד גובה, להסתובב אט-אט בספירלה גדולה, עד שראיתי את מסלול הנחיתה הרטוב ורגע לאחר מכן הרגשתי את המכה באספלט. נחתנו. הדלת נפתחה והתנודדתי במורד גרם המדרגות, מריח את האוויר הלח והסמיך ומולי מנצנצות שלוליות שמנוניות. צמחייה טרופית הדיפה ריחות עזים.

    הייתי משוכנע שמתתי במטוס והגעתי לגן-עדן. רגליי נשאו אותי כבדות ואט-אט עלתה בי ההשערה שאולי בכל זאת, אני חי. אם כך, אמרתי לעצמי, נידונת לא לצאת מכאן לעולם. כמה מוזר, הרהרתי, כל החיים והתוכניות והמחשבות והדמיונות, והנה נגזר עליך לבלות את שארית ימיך במקום הזה.


    החוויה הזאת הותירה אותי מצולק. טסתי הרבה בחיי, עשרים וחמש שנה לפני הטיסה בהודו וחמש-עשרה שנה אחריה, עד היום. פה ושם היו לי רגעים לא נוחים, לעתים גם חשש, ולא כל טיסה נעימה. אבל מאז אותה טיסה מבומביי ב-1993, משהו בי נשבר וטיסה במטוס מעוררת בי פחד. אני כובש אותו, אני אפילו מושל בו, אבל אני פוחד.

    כאדם רציונלי אני מטפל בפחד על-ידי כך שאני עוקב אחר מהלך הטיסה. בסך-הכל אני מבין היטב כיצד פועל מטוס, מהמנועים ועד לאווירודינמיקה ולמבנה הכללי של המכשירים. אני עוקב אחר המתרחש ומרגיע את עצמי שלב אחר שלב, מגייס את הידיעות שלי ומסביר לעצמי מה קורה במטוס ובסביבתו.

    והנה, בשבוע האחרון הזדמן לי לטוס רחוק. טיסה טרנס-אטלנטית ועוד. ושום דבר מכל המשקעים מ-1993 לא בא לידי ביטוי. שום פחד. שום דאגה. כלום. ללא טיפול במהלך הטיסה, ללא שיחה עם עצמי. שום דבר.


    ידעתי מיד מה הגורם לכך. לפני חודשים אחדים התוודעתי לעולם המופלא של סימולטורי הטיסה באינטרנט. ראשית, דרך הסימולטור המופלא של חברי אילן פפיני, Micro Flight, ולאחר מכן דרך FSX, הגרסה המתקדמת של סימולטור הטיסה של Microsoft. היתרון הגדול של Micro Flight הוא בסימולציה הדקדקנית של תנאי מזג-אוויר. אינני מומחה לנושא, אבל שיחקתי לא מעט עם הפרמטרים בתוכנה ולא רק שלמדתי הרבה על מזג-האוויר אלא שהתנסיתי בטיסה בתנאים שכמוהם לא חוויתי בכמעט ארבעים שנות טיסה מסחרית ברחבי העולם. כשהמשכתי להתנסות, הפעם ב-FSX, הגעתי למצב שכבר לימדתי את עצמי להטיס כלי-טיס מסוגים שונים בתנאים שונים (יום ולילה, מזגי-אוויר שונים, מסלולי נחיתה שונים, אזורים הרריים ואפילו נחיתה על מים ועוד ועוד). ההטסה בסימולטורים העניקה לי תחושה מיידית יותר של הטסה, אפשרות להתמודד עם תקלות (שריפה במנוע, דלק נוזל, איבוד שמן ומה לא...), ובעיקר להרגיש מה זה מטוס באוויר ומה גבולות המעטפת שלו, ושלי.


    הנה לכם תרפיה. תרפיה מהנה וגם יעילה מאוד. הפעם, בכשלושים שעות באוויר ומעל האוקיינוס האטלנטי והים הקריבי, ידעתי בכל רגע מה הטייס רואה, מה הוא עושה ומה עובר על המטוס עצמו. לא חשבתי על הדברים. נהניתי מהטיסה, כמעט כמו בסימולטור.

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/9/09 23:52:


      וואללה רעיון:))

      *

      }{שטוטית

        21/8/09 13:24:

      תודה!!

      אולי זה יציל אותי. 12 שנים עברו מהטיסה האיומה שלי, מניו יורק לארץ בדצמבר בסערה, ומאז אותה טיסה הכל השתנה. שנים של טיסות נינוחות נעלמו כלא היו.

      עברתי את כל הסדנאות אבל כלום לא עוזר. טסתי גם על וליומים, אבל זה לא סימפטי.

      אז כבר 6 שנים אני בארץ, כלואה פה.

      אולי הסימולטור יעזור...

        21/5/08 23:45:

       

      צטט: נעמה ש 2008-05-10 12:32:54

      יופי של שיטה מצאת לך!!! שווה להפיץ לרבים שמפספסים את ההנאה שבבילוי במרומים.....

      עכשיו החשש היחיד שתתחיל לפרנס ברצינות את חברות התעופה.....

      (ואז בכלל לא יהיה לך זמן לשתות איתי קפה.....) 

      מחייך

      טוב אצלך זה לא חוכמה, את ואוירונים חברים מלידה...  

        14/5/08 14:12:

      רעיון מעולה, כל הכבוד.

      לאחרוה טסתי מספרד לישראל ובעת רעידות המטוס ושמיעת שמע ישראל ברקע לא מצאתי שום דרך הגיונית להרגע, טוב שיש פתרונות כאלו.

       

      בכל אופן אני מקוה שיושב לו אי שם איש היחסי ציבור של חברות הסימולטורים האלו ולומד ממך עבודת יחסי ציבור מה היא, אפילו אם לא כיוונת לכך!

       

      איתי

        13/5/08 22:53:

      הטיסה הראשונה בחיי היתה "טיסת טרמפ" מבסיס חיל האויר בצפון לתל אביב עם מטוס קל.

      היה צורך להירשם לטיסה, ואחר כך להתייצב במועד ליד המטוס הקל בין 8 המקומות.

      כחיילת טרייה עוד לא הכרתי לא את הנוהלים, ובוודאי שלא את אנשי הטיס.

      עמדנו כעשרים חבר'ה יותר משעה וחיכינו שהטייס יועיל בטובו להגיע.

       

      פתאום מגיח בחור על אזרחי ועקף את כולם. כיאה לצברית חצופה הטפתי לו מייד, "היי, אתה לא רואה שיש כאן תור?". הנ"ל לא ענה, רק פתח את דלתות המטוס, הוציא את ראשו מקידמת המטוס ואמר, "את", והצביע עליי, "את, שבי לידי".

       

      הו אז, הוא הראה לי את הנוף מכל צד אפשרי, עשה לופים באויר, הראה לי את מקום מגוריי כשהמטוס נוטה חזק על צד שמאל, אחר-כך עבר לצד ימין,  ביצע "בזים" מטורפים יותר מכל רכבת הרים בלונה פארק וצחקק כמו ילד פרוע - עליי ועל שאר החיילים שניסו בקולות תחנונים להפיס את דעתו.

      הטיסה התארכה כ-25 דקות יותר מהזמן הרגיל בגלל גחמותיו הילדותיות...

       

      אח"כ שתינו קפה של פיוס בשדה דוב כשרגליי לא מפסיקות לרעוד. ברבות הימים הפכנו לחברים טובים.

      אך גם בשאר הטיסות הרבות שטסתי בארץ ולחו"ל - הפחד הזה לא נטש אותי, נהפוך הוא, משנה לשנה הוא מתגבר, כשזכר הטיסה היא תמיד תמיד ברקע...

        13/5/08 22:50:

      אהבתי את התיאור כתיבה יפה

      אבל זה באמת מעניין איך זה שלאף אחד חוץ מימך לא היה אכפת

      אתה רוצה לומר שהם רגילים לאיכות כזו כאילו..?

      ודבר שני הגעת לשקט ולשלוה בדמים רבים

      לא יותר פשוט לקחת כדור קטן ולהיתגבר..

        13/5/08 15:28:
      יש עוד רעיון (שעזר לקרובת משפחתי), בשדה התעופה בהרצליה יש בתי ספר לטיסה, אפשר לקחת שיעור טיסה עם מדריך ולהרגיש איך זה לשלוט במטוס, מה שיותר יעיל ויכול לעזור (כאמור מנסיון אישי/משפחתי..) זה לגשת לאחד הסימולטורים שם (ממליץ על ASIM עם המדריך אבנר איש נפלא עם המון נסיון שגרם לי להבין איך העסק הזה בכלל עובד) ולטוס שם קצת, זה גם יותר דומה למטוסים הגדולים בהם אני טס כנוסע וגם הרבה יותר זול, בנוסף, שוכנת בשדה גם אגודת התעופה הכללית (לא זוכר את הטלפון אפשר למצוא ב 144), אפשר להרשם אליהם כחבר או ידיד או משהו כזה ולהנות מהרצאות בנושא תעופה מה שבוודאי מרחיב את הידע ומקטין את הפחד, מי שבכל זאת מתעקש (ובצדק) על רכישת סימוטלור של מיקרוסופט יכול לעשות זאת באגודה, (אני חושב ששם זול יותר). לי ולקרובת משפחתי זה עזר, אני ממליץ על כך (אחר כך זה גם נהיה כיף).
        13/5/08 14:26:
      נשמע מדליק. כתבת מקסים *שלך שרי
        12/5/08 19:55:

      יש מישהי ממבשרת שמומחית לפתרון של פוביות - ביניהן פוביית טיסה, מקומות סגורים, ועוד

      שמה אילת הימן ושמעתי עליה חוות דעת מצוינות.

      לידיעתכם.

       

        11/5/08 14:10:

      אני מוכנה לנסות. אצלי הפחד מתחיל ונגמר בהמראות ובנחיתות. אני עוצמת את העיניים חזק ומחכה שייגמר כבר.

       

        11/5/08 13:15:

      כאשר קראתי את הכתוב עברה בי תחושת פחד עזה מרק לדמיין את מה שעברת .

      אני כאדם הפוחד מטיסות מזה כמה שנים מפסידה המון .

      כל הכבוד על ההתמודדות שלך עם הפחד ועל הדרך , חלק גדול מלהתמודד עם פחדים זה פשוט לחוות אותם .... הלוואי ויכולתי לקחת את השיטה שלך ומחר בבוקר לקנות כבר כרטיס :)

        11/5/08 10:01:

      אפרופו מזרח - אחת הטיסות האיומות שהו לי בחיים היתה באייר בורמה - מרנגון לקטמנדו.

      גם אני הרגשתי כמו שק חבוט. היתה עוד טיסה נוראית מתל-אביב לאילת - בעונות המעבר יכול להיות רע מאד. זוכרת שחשבתי שאם היתה לי אפשרות לקפוץ - הייתי שמחה לעשות זאת - רק שייגמר הסבל הזה...

      יחד עם זאת, זה לא פגע לרגע בהנאה שלי מטיסות או יותר נכון בהנאה הכרוכה בעובדה שטיסות מביאות אותי ליעדים אטקרקטיביים בעולם...

        11/5/08 00:43:

      היי יורם

      עד להודו לא הרחקתי לכת

      (עדיין....) אבל לפני כמה שנים

      טסתי במשך חצי שנה

      3 פעמים בשבוע ל...

      קריית שמונה.

      מי שמכיר את המסלול הוא נוח מאוד

      (מעל הים עד לחדרה ומשם שוברים לעבר התבור)

      אבל יש קטע אחד הופך מעיים ממחניים (אפילו יצא חרוז...)

      עד המנחת בקריית שמונה

      במיוחד בבריזה של אחרי הצהריים -

      איפה היה הסימולטור כשצריך אותו :-)

      ראש פינה! הנה אני בא!

       

        10/5/08 22:28:

      וואלה. הייתי צריכה לחשוב על זה.

      כל הויכוחים האלה עם ההורים על השעות שבזבזתי על דונקי-קונג כשהייתי ילדה.

      כל מה שהייתי צריכה לומר זה שיש לי חרדות מגורילות (או לחלופין מנפילה בשבי? מתאמנת על סיטואציות בהן אנשים זורקים עלי חביות?)

        10/5/08 18:44:

       

      כמי שטיסה למעלה מחמש שעות (גג..) גורמת לה להתחיל לדחוף את קירות המטוס, וגם לשם כך היא זקוקה לאספקה שוטפת של יין אדום ולבן לסרוגין, אחת שטיסה לארה"ב אפשרית עבורה רק בהרדמה כללית עם רופא מרדים צמוד (לכן תהיה שם רק בגלגול הבא או כשיצליחו להעתיק אותה כמו ב'מסע בין כוכבים') אהבתי מאוד את הפוסט הזה.

      הבעיה היחידה היא שהפתרון שלך לא ישים לגבי. הכשרון הטכני העלוב שלי לא מאפשר שום הנאה מסימולציה של הטסת מטוס. אללי... 

        10/5/08 16:12:

       

       

      מצער ממש  שאני לא סובלת מפחד טיסות, זה נראה כמו משחק שהייתי שמחה לתירוץ לשחק בו ... אולי כשאצא לפנסיה ויהייה די זמן פנוי למשחקים (:

       

       

        10/5/08 13:31:

      היה לי פחד גבהים וטיסה, שהתעצם כאשר ב1990, מנוע של מטוס ג'מבו 747 של TAW ז"ל התפוצץ בהמראה מלוס אנג'לס לניו יורק. המטוס היה לפני נקודת אל-חזור והצליח לנחות. פרט לשאיפת עשן וכוויות מחיכוך הידים במגלשת החילוץ לא קרה דבר לי או לנוסעים האחרים (להוציא היחס המזלזל של החברה).

      במקצועי , אני נאלץ לטוס המון,  השתחררתי מהחרדה, כאשר דימיתי במעין סימולציה במוחי שאני מטיס את המטוס בהמראה ובנחיתה.

        10/5/08 12:44:

      אתה חושב שזה יכול להחליף את הדבר האמיתי?

      4 שנים לא טסתי ואני מתחילה להתגעגע לריח המטוסים. כן עד כדי כך חמור המצבמתלבט

        10/5/08 12:32:

      יופי של שיטה מצאת לך!!! שווה להפיץ לרבים שמפספסים את ההנאה שבבילוי במרומים.....

      עכשיו החשש היחיד שתתחיל לפרנס ברצינות את חברות התעופה.....

      (ואז בכלל לא יהיה לך זמן לשתות איתי קפה.....) 

      מחייך

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ioram
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין