היא לגמה מהיין, מפריחה טבעות עשן כמו היתה בת עשרה מסלסלת את עשן הסיגריות, מנסה לאצור רגעים רגעים בטבעות העשן למסגר את הזכרונות.
אשה נאה, 48 שנותיה לא ניכרות עליה, חזותה נערית שובבה משהו בתספורתה הקצוצה משוכים פסים בורוד וצמה דקיקה משתלשלת מעורפה לאורך גבה. __________________________________________________
בשנות ה-30 לחיי הייתי, אשה תמירה חטובה ונאה. חבקתי אז 2 ילדים רכים בשנים שהכניסו הרבה אושר לחיי שהיו מרוקנים מחום ואהבה. לילותי הפכו ללילות לבנים, בשיחות ביני לעצמי על פרוק הנישואין. נבולה הרגשתי אז, כמו פרח שקמל טרם זמנו. לא נאהבת ולא מאהבת. מזמן שכחתי איך מרגיש לו הגוף שנוגעים בו באהבה את רטט הגוף והנשמה, כמהה לשכרון החושים, למשמע מילות אהבה ומליון נשיקות קטנטנות. וכך כאשר אישי לידי, הפלגתי אני בדמיוני והייתי בזרועותיו של אחר. מדמיינת, מפנטזת את האחר שיגיח משום מקום וימריא אתי לגבהים. ואז הוא הגיע, כמו מתנה משמיים, כמו כוכב להאיר את הליל. האדרנלין של חיי. תמיר וחטוב, תכול עיניים, מבט של פיקחות ניבט מעיניו השובבות. הרגשתי נמסה לתוך עיניו. כך זכרה היא את המבט הראשון ששינה את חייה לעד. ............ כמו שני ילדים היינו, גונבים מידי פעם כמה שעות של אהבה. הצלצולים העלומים הבלתי מוסברים של הטלפון, 3 ציצולים וניתוק כך היינו מסמנים זה לזה...אז הפלאפונים הסלולריים לא היו נפוצים כמו היום אם היו אז המכשירים הקטנים הללו, אז החיים היו יותר קלים...או שלא...הרהרה. כל צלצול טלפון היה מאיץ את פעימות הלב, ואז כשהגיע הסימן הייתי נכנסת לחדר השינה ומתחברת אליו דרך הטלפון. הרגשנו כמו בני 15 , הרגשה נפלאה, תום הנעורים. והפגישות...אחחח....הפגישות הגנובות, אצלו במשרד, בבית מלון בדירת חבר שנסע לחו"ל, בחוף הים מול הגלים עם פיצוחים ועילוסים לאור ירח וכוכבים ושיחת אוהבים. את הגיחות ללקק יחדיו גלידה, לחטוף משהו קטן לאכול, אך תמיד העיניים בגב שמא נפגוש במכר, פן ניתפס בקלקלתנו. היה בזה ריגוש, ריגוש שאינו מוסבר, אך יותר מכל היה שם חום. ___________________________________________________
היא הפסיקה משטף דיבורה, הציתה סיגריה ובהתה בשמיים. דמעה בצבצה בזוית עיניה. שכבנו פרקדן בחצר ביתי, מיליון כוכבים ממעל, הירח זרח בזהוב.
נכנסתי למטבח להכין קפה קר. ___________________________________________________
.....הציתה סיגריה נוספת והמשיכה לגולל את סיפורה.
ואז יום בהיר, הוא הודיעני כי עזב את הבית, ביקש גם אותי לעזוב את משפחתי. "עזבי גם את...נהיה ביחד...חיים רק פעם אחת" כך הוא אמר. זוכרת, כי באותם הדקות העולם עמד מלכת, ליבי החסיר פעימה אחת לפחות. נבהלתי הפחד שיתק אותי, נאלמו לי מילותיי, פרצתי בבכי. הוא, הוא לא הוסיף מילה, רק חיבק אותי וליטף את ראשי, כמו הייתי תינוקת בזרועותיו....איך אהבתי את התחושה הזו, את החום שהרעיף עליי את נפשו היוצאת אליי, בשתיקותיו המדברות. מיליון מחשבות התרוצצו לי בראש, מוחי קדח ללא הרף. נפשי וגופי זעקו אליו בכאב תהומי. _____________________________________________________
כעת הגיע תורי להאיץ דופק, זה הרגע להצית סיגריה, אמרתי לעצמי והיצתתי אחת לעצמי. היא הפסיקה משטף דיבורה, הרגשתי שרגשות מעורבים מציפים אותה לא דחקתי בה, כל הלילה לפנינו, השמיים זרועים כוכבים אנו, הסיגריות ואלוהים. הבאתי בקבוק יין ושתי כוסות. מזגתי לנו מהיין. ____________________________________________________
וזהו, כאן זה נגמר. אינני מבינה, אמרתי לה....מה נגמר ??? נגמר, נגמר...היום יש לי 3 ילדים מקסימים וכולם מבעלי.... וחייכה חיוך גדול.
.
|