כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים שלי עם פיברומיאלגיה

    אני כותבת כאן כבר כמעט שלוש שנים ולאחרונה גם מפרסמת סרטונים. הגורם שהניע אותי לכתוב היה כאב. הרבה כאב לפני כמה שנים עברתי תקופה של כמה חודשים שכללו אשפוז של 8 ימים עד שאובחנתי כחולת פיברומיאלגיה. כמו שהראומטולוג שלי הסביר לי במשפט אחד מה זה פיברו': "ירידה בסף הכאב" אצלי זה מתבטא בעיקר בכאבים במפרקים (מרפקים, מפרק כף היד, מפרקי הירך והברכיים). לאחרונה הבנתי שאני חושבת הרבה על פיברו' ואיך היא משפיעה לי החיים ואיך אני לומדת לחיות איתה. לכן, בלוג זה הומר לסיפור החיים שלי עם פיברומיאלגיה. אני תמיד שמחה לשמוע תגובות ולצרף חברים חדשים.

    עוד זכרונות ילדות (יום העצמאות)

    1 תגובות   יום שבת, 10/5/08, 18:51

    בילדותי גדלתי וגרתי בבית הכרם. למי שלא מכיר זו שכונה בתחתית הר הרצל.

     

    כל שנה היינו רואים את טקס הדלקת המשואות אבל רק עד המשואה ה8 בערך.

     

    אז היינו יוצאים לכיוון הר הרצל ולכיוון הבמה שהוקמה בבי"ס זיו ששם היו החגיגות של השכונה.

     

    היינו ממש מתחת לזיקוקים.

     

    כך יצא שלא זכור לי אי פעם שראיתי את כל הטקס עד סופו עם הדגלנים והרקדנים.

     

    הפעם יצא לי, הייתי לבד בבית עם החתולים וראיתי את הטקס.

     

    אפילו מאוד התרגשתי.

     

    היה יפה מאוד לראות את הדגלנים ובכלל.

     

    בנעוריי יצא לי להיות הרבה בהר הרצל ויד ושם עם טיולים של שורשים.

    שורשים עושים טיולים לאמריקאים יהודים וישראלים ביחד. עכשיו עושים גם טיולים לתגלית /BIRTHRIGHT. יש הרבה ארגונים כאלה אבל היופי בשורשים הוא שהמשתתפים הישראלים מקבלים חלק שווה כמו האמריקאים ולא באים רק למפגש קצר שהאמריקאים יראו מה זו החיה הישראלית קצת.

     

    יש בזה הרבה יופי, כך התאהבתי מחדש בארץ בצעירותי אחרי חזרתי משנה בארה"ב. יצא לי לראות את הארץ דרך עיניים חדשות וזרות. להם יצא לראות את הארץ דרך עינינו המקומיות.

     

    ותמיד הפתיע אותי כשביקרנו בקיברו של הרצל, (שברחבתו מתקיים הטקס כל שנה למי שלא יודע) כמה המקום הזה נראה קטן יחסית לטלויזיה כשיש את הטקס עם כל האורחים והציוד והבמות...

     

    ועוד זיכרון קטן. באחת השנים היה שלג מטורף וחזק בירושלים.

    אני ואבא שלי יצאנו למסע להצלת עצי בית הכרם והר הרצל. העצים הצעירים התכופפו תחת כובד השלג שנערם עליהם. אני ואבי ניערנו אותם נמרצות ונתנו להם הזדמנות להתאושש עד לשלג הבא...

     

    כיף להיות ישראלית , וירושלמית עוד יותר צוחק

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/5/08 23:58:

      נשיקהחיבוק גדול ונשיקה לאחותי

      כייף של זכרונות משותפים...

      ארכיון

      פרופיל

      שירה_דנין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין