דבר המיסיון
דוגמיות קטנות מתוך דברים שאני כותב במסגרת לימודיי (ימימה).
פוסטים פופולאריים
-
יהירות
19/6/07 | 7897 צפיות
-
הבהרות
10/7/07 | 2574 צפיות
-
תחייך
28/8/08 | 9484 צפיות
-
אושר
4/10/07 | 10920 צפיות
-
הבסטה סגורה
7/12/08 | 5075 צפיות
-
אני מורכב. מאד.
14/7/08 | 11195 צפיות
פוסטים אחרונים
- הבסטה סגורה 7/12/08
- תחייך 28/8/08
- אני מורכב. מאד. 14/7/08
- סדר 15/6/08
- לאכול בריא. פרסומת למשהו טוב. 10/6/08
- נוסטלגיה 10/5/08
נוסטלגיה
איזה גל עכור ומתוק של נוסטלגיה הביאו איתן חגיגות השישים, והשבר הפוליטי-חברתי הנמשך. איך היינו תמימים פעם, איך בישלנו בפרימוס, איך ראינו את קישקשתא, השתזפנו עם שמן אגוזים. אהה...אלה היו הימים.
נוסטלגיה זה כיף, פה ושם, אבל יש להפריד בין שימוש בה כתבלין מזדמן, נדיר, לבין הפיכתה למנה העיקרית של החיים.
מכירים את האנשים האלה שכל שיחם הוא נוסטלגיה, והם רק בני 35 ? מכירים את הזקנים שאין להם שניה לדבר על מה שהיה כי הם בעשייה ? מי צעיר ? מי זקן ?
להיות בנוסטלגיה זה להיות בזיקנה. בלי קשר לגיל. להיות בנוסטליגיה זה לומר- המציאות כפי שהיא, אינה מתאימה לי עוד, רק מה שהיה - היה מתאים. חלף הזמן. עכשיו מעבירים אותה איכשהו תוך האחזות בקרעי דימיון על מה שהיה פעם. ואגב, הרגע הזה, ממש עכשיו, הרגע הזה שבו אני חי ומעדיף לוותר על נוכחותי בו כי אני חולם על העבר המפואר, הדמיוני, מה איתו ? אליו אני אתגעגע פעם. פעם הוא יהיה הנוסטלגיה. אבל למה אתגעגע אם אני לא נמצא עכשיו ? לצורה החיצונית של מה שיש עכשיו. של העבודה שלי, הבילויים שלי, החברה שלי, הקטעים. נוסטלגיה תמיד מקדשת את החיצוני, לא את השמחה הפנימית, הרווחה האישית הנפשית. זאת אפשרית תמיד, בכל מצב חיצוני... לעולם אין מצב שעבר הזמן לשמוח מעצם הקיום. עד השניה האחרונה ממש.
אתם מבינים ? זה מנגנון מרושע. תחת הרושם של מתיקות והתרפקות וחום, נוסטלגיה היא דרך נוספת של השכל לא לאפשר לנו לחיות את חיינו עכשיו, לראות מה יש עכשיו ולא מה היה אז. ואגב, הדבר הזה שאני מתגעגע אליו, ההאובייקט הנוטלגי, לא רק שהוא דמיון כי אינו קיים כרגע, הוא דמיון גם כי מהמציאות של פעם, יצרתי נרטיב, קו סיפורי שאני משכתי מתוך האריג המורכב שהיה אז. מה שנוח לי, מה שמשרת את המקום שלי היום היונק תירוצים. הצטדקויות, לגיטימציה, זה מה שנזכר והפך לנוסטלגיה. רק זה. בערבי נוסטלגיה, באתרי נוסטלגיה, בדיבורי נוסטלגיה לא מדברים על מה שהיה מכוער, מיותר, או כל מה שלא משרת את התיזה של קיומי כפי שאני רוצה להיראות.
נוסטלגיה זה רעל, רעל מתוק, אבל רעל. כמו חלק הרעלים, טיפה לא תהרוג אותך, כוס יכולה להרדים מדינה.
(אגב נוסטלגיה, יש אתר מקסים, "העולם המופלא" שמו ובו קלפי העולם המופלא שהיינו אוספים כילדים בשנות ה- 70. מומלץ . אחחח.....איזו תמימות היתה אז.....) |
- Technology by
- מדורים
- העמוד הראשון
- הייטק
- שוק ההון
- וול סטריט
- חברות השמה לבכירים
- חיסכון לכל ילד
- קריירה
- דין וחשבון
- צרכנות
- עורך דין תכנון ובנייה
- מדיה ופרסום
- החזרי מס לשכירים
- אלי סאסי קידום אתרים
- כלים שימושיים
- התראות RSS
- כל הפרשנויות
- האימייל האדום
- כיתבו אלינו
- תקנון האתר
תגובות (76)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נשאלתי בהזדמנויות חברתיות אם אני "טיפוס נוסטלגי" , מתברר שאנחנו נמדדים גם על רמת הנוסטלגיה שלנו, כמו על המראה שלנו, האינטליגנציה, כושר הבישול וכו...
אז אולי אני לא מקשיבה כל יום לשירי שנות השישים, שבעים - אבל אלה השירים שמציפים בי רגשות עמוקים, אולי אני לא קוראת כל יום את סידהרתא, הנסיך הקטן, אוליבר טוויסט או את מכתבי אהבה - אבל כל דף הוא אבן דרך במרכיבי אישיותי .
נוסטלגיה יכולה להעיק , נכון! תלוי במינון... האין זה נכון כמעט בכל תחום בחיינו.
תודה על הנושא, הוא בהחלט סיפק לי הזדמנות לחשוב
הדיסק המרובע של עבודה עיברית 2 הוא כמובן חלק מפסטיבל הנוסטלגיה. אבל אני נהנה ממנו במצפון נקי-רב הזמן אני צרכן כבד ומעודכן של מוזיקה מקורית שמקורה בישראל.
שניים מהשירים שאהובים עלי באוסף עוסקים בנוסטלגיה. הראשון-"אתם זוכרים את השירים", כולו געגועים לשירים מימים רחוקים ויפים כשכולם היו כמובן חברות וחברים. עבורי, הוא זכרון ילדות - מאבי המנוח אותו שאלתי למה אליהו אומר מילים נורא גסים ולא גסות? כששמעתי את החידוש לראשונה נהנתי מהמחשבה שהחידוש הוא כתוצאה מגעגוע לשיר שמדבר על געגוע. לא יודע עם אני מדבר בגנות הנוסטלגיה או בשיבחה אבל געגוע יכול להיות כואב אך מנחם ולא רק מתוק סכריני.
השיר השני הוא חידוש מסלסל של שלומי שבת ל"ניגונה של השכונה" (לא שיר השכונה "חברה חברה רגע רגע", אלה "כך היינו בשכונה כך היה כל השנה, חשבנו שלשיר זה לבלות היו ימים היו לילות").
מה שגרם לי עונג מדגדג היתה ההכרה שמדובר בשיר שתמיד צייר לי זכרונות של ייפי בלורית מזרח ארופאים והוא במקור זכור לי מימים מאוד אשכנזיים, שנות שיבעימיים אני חושב. ואין זה משנה שהזמר הוא תמני וכותב הוא גיבור חצי סודי של המוזיקה המיזרחית. והביצוע ה"מיזרחי" של שבת משתלב בשיר כל כך בטיבעיות כאילו לא היה פרוייקט שיקום שכונות.
זאת לא חוכמה להיסתכל אחרי על מה שהיה ...
אתה כבר בא ממקום אחר לגמרי שהרי אם לא ??היית ממשיך המצב הקיים אז....
נוסטלגייה זה משהו שמישהו מרגיש חייב להחיות את העבר על מנת להצדיק את ההווה והעתיד שבגללו הוא כאן..
ובעצם היותך משחזר/חושב על העבר-הינך נותן לו מקום מקום וחדש לחיות בהווה שלך
משהו ממש לא רצוי .
לא אוהבת את נוסטלגיה כי מאמינה באמת שאם הייתי כבר שם -ועברתי את המקום פעם?? הרי שעולם ומלואו פתוח לי אחרי זה.וכל דבר שגוי וכל דבר מוצלח שנעשה בעבר??הרי היה לו תפקיד חשוב מאוד -להביא אותי למקום שבו אני נמצאת כיום .
ולא יעזור לי להתרפק על הטוב שבעבר שלי- ולא לכאוב שוב את הרע-(מה עוד שבמשך השנים אנחנו עושים אידיאליזציה..) כי זה בטוח?לא יקדם אותי לשום מקום.
אהבתי אברי את הניסוח . שוב----שאפו!!!
אברי..אתה היחיד המניע את המוח...
אתה בעצמך במלוא הכוח...
נוסטלגיה..טוב/רע...
מי ידע?...
בכל דבר בחיים יש טוב...
העיקר בחיים זה את עצמך לאהוב...
ללמוד מניסיון העבר...
לא לחשוב על עצמך כמבוגר...
אבי בן 60 מרגיש כבן עשרים...
הכל מתחיל בראיית העולם והחיים...
בימים בו אתה משדר בבוקר ומשמיע את קולך...
יודעת שיש משהו הרבה מעבר בך...
אתה שנון ופיקח אפילו בתוך המסך...
אינך מתבייש מידיי פעם להאנח...
יש בך החוצפה והיהירות שאופיינית לי...
וואלה אתה גם מצחיק אותי...
אתה מיני מאוד קל מאוד לראות...
אך..בך..יש הרבה מלטעות...
מקווה שתאשר את חברותי אליך...
אני חדשה דנדשה..פה במיוחד להכירך...
אמת
אברי יקירי,
הקטעים שלך מזכירים לי משום מה את סבתא חיה עליה השלום, שהיתה מאוד חיה (עד שמתה...). תמיד כשהיו שואלים אותה איזו תקופה בחייה הייתה הכי טובה, היא היתה עונה: "היום" (גם בגיל 96, ערב מותה, היא אמרה את זה).
נדמה לי שכשאנחנו לוקים ב"התקף נוסטלגיה", אנחנו מתגעגעים בעיקר לעצמנו - למי שהיינו פעם, למיטב/מירע זכרוננו. ובייחוד לזה שאז עמד לפנינו ים של מרחב פנטוז על העתיד - מה יקרה לנו כשנהיה גדולים, כל האפשרויות שיזדמנו לפנינו, כל התרחישים והתסריטים והשבילים שייפתחו לפנינו. לא כמו עכשיו, כשאנחנו כבר "גדולים" והעתיד מצטמצם. כי זמן זה המשאב הכי חשוב שאובד עם הזמן, מן הסתם.
אבל אני פחות מחמירה ממך - אפשר להתבוסס מדי פעם בשלולית דביקה של נוסטלגיה, בייחוד כשהעתיד לא ברור (כמו שקורה למדינה הזאת), ובמקרה הטוב גם לשאוב משם כוחות וקו מנחה להמשך העלילה. כמו שאמרת - נרטיב. כמובן לא טוב לשקוע שם לגמרי, כי זה כמו להיתקע באותו עמוד בספר בלי להמציא את ההמשך... מה שנקרא, "בלוק חיים". יותר עדיף להשתמש בה כך: לגעת בקרקעית כדי לקחת משם תנופה חזקה למעלה. ובבניין ציון ננוחם.
עדיף לראות הכל בפרופורציה . גם את "הכל בפרופורציה"
ואני שואלת "בפרופורציה למה? ונותרת עם :עדיף לראות . זאת נקודת השקפה . הבט אחורה (בזעם:) הבט אל האופק , הבט אל בהונותיך דרך כוונת קצה אפך ..
עכשיו תבחר! ותזכור, אתה חפשי, תודה לאל אנחנו לא קתולים :)
בבוטום ליין- אהבתי
אכן
רובנו עסוקים ב: "אח...אם הייתי לפני 10 שנים הייתי עושה כך וכך..הייתי מחליט כך וכך...הייתי יותר חכם..."
אבל: "אחרי שאתחתן...כשאתגרש...כשאסיים ללמוד..כשאצא לפנסיה... כש... כש... כש... - אז אוכל לעשות את כל מה שאני אוהב...
זה לא רק בודהיזם- זה רבי נחמן מפורש
שנזכה לחיות את ההווה בכל רגע ורגע, לנצל כל רגע שעבר ללימוד
ולא לשייך לעצמנו שום רגע מיותר מהעבר
איפה הימים שהפוסטים היו זועמים, שוחטי פרות קדושות, לא מתחשבים בפוליטיקלי קורקט..אח..כמה טוב היה אז..
יש לנו נטייה לזכור רק דברים טובים בד"כ,
כשאין על מה לדבר אחד עם השני מתרפקים על אז,
(כמו לדבר על מזג אויר?) וכמה פה וכמה שם
ואיך הכל היה אחרת...
זה לא היה אחרת. אבל משום מה נעים לנו לחשוב שכן
לפעמים, מישהו, אומר או כותב בדיוק אבל בדיוק את מה שצריך לראות לקרוא ולהפנים, והמילים שלו, /ה זה ה - הדבר שמעיר אותך לחיים .
אברי שוב תודה, הרבה פעמים אני קוראת ולא מודעת לזה שאני קוראת את המילים שלך, וקמה מהר .האם אתה מודע שאתה ממש עוזר לאנשים ושם להם את האמאמא של המראה בפרצוף. אני קראתי וחשבתי שאני ממש חוצפנית כשאני מבזבזת כל כך הרבה זמן, בלחשוב על כמה היה לי עבר טוב, תקופות מדהימות , והיו, נכון אבל אינעל הם היו והיום יש תקופה אחרת ואני באמת באמת לא מרגישה שאני מודה לאל שאני כאן....אז לפעמים צריך לקרוא מילים של האחר כדי להבין , ...אז הבנתי, ותודה
שלום אברי,
השאלה למה זה חשוב במה עוסקים אחרים ובמה עוסקת המדינה? איך זה משפיע
עלי ועל איזה חלק בתוכי זה משפיע? על איזה חולשה בתוכי זה מצביע?
כי זיהוי רעלים במערכת התודעה שלי ושל אחרים, נותן לי את האשליה של כוח כדי
שלא אחוש בחולשה פנימית גדולה. בכך מגן עלי אבל גם מרחיק אותי מעצמי.
העבודה האמיתית היא לגלות ולקבל את החולשות האלה שכולן קשורות ברצון הקמאי
"לקבל לעצמי" ורק אז להמשיך הלאה לעבר האפשרות לגדול לדרגת "הרצון להשפיע"
(מלשון להעביר שפע).
"הנוסטלגיה היא הקוסמטיקאית של הזכרון"
(שלי)
יפה. ונכון.
רק די עם המילה "תמיד".
לפעמים ההווה מתעצם בזכות הדמיון. רגע טוב זה דבר סובייקטיבי. ובד"כ כשהו ה"רגע הטוב בחיי" הוא כזה בגלל העבר. לא כולם (כמו המדינה) מחפשים לברוח :)
פוסט קצר חד וממצה
אני עובדת כבר מספר שנים עם אישה בת 82 שלא מפסיקה לעשות ולפעול ולתרום ולבלות, ממש אישה מעוררת השראה. אישה צעירה
ולעומת זאת קרוב משפחה אחר בן 58, שסגור על זה שהוא כבר זקן. קצת עובד, הרבה יושב על הכורסה, לא משקיע בעצמו כי "חבל..". איש זקן
כל רגע מחיינו הופך רגע לאחר מכן לנוסטלגייה...
היא חלק מאיתנו...
חלק בלתי נפרד מאיתנו...
היא עשתה אותנו למה שאנחנו היום...
היא מובילה אותנו למה שנהיה בעתיד...
לא רעל...
לעיתים היא סם ממכר...
כמו כל דבר אחר זוהי שאלה של פורפורציות.
אתה לא מוותר על מה שאתה כאן ועכשו וזה בהחלט לא לחיות בזיקנה.
אתה לקחת את הצד הקיצוני. ומי שלא משלה את עצמו גם זוכר
את הצד המכוער.
ולמרות שיש נטייה לעשות אידיאליזציה בזכרונות, מעצם היותם זכרונות,
אין רע בלהתרפק כל עוד מתייחסים לזה כשבריר זיכרון
ולתחושה שזה מעלה, לא כאמת צרופה.
בארץ, הנוסטלגיה מעלה את תחושת הראשוניות שאבדה
לעומת תחושת המיחזור שישנה עכשו.
ולמרות שגם "אז" לא המציאו את הגלגל, עדיין זו הייתה
התחלה של משהו שאנחנו ממשיכים וחווים היום בצורה קצת שונה.
ישנם דברים שעדיין מאוד אקטואליים ולא בגלל שאנו "תקועים" בעבר
אלא בגלל שהבסיס אינו משתנה כפי שהיינו רוצים לחשוב.
מה שמשתנה אלו הנפשות הפועלות, המיקום או הצורה שבה
זה מתבטא.
בסך הכל הטבע האנושי לא השתנה, הוא רק נחשף יותר.
לפעמים צריך ואפילו רצוי להביט לאחור :)
היי אברי , יש לך את הכשרון להעביר גם שגיאות בצורה משכנעת ביותר.
אולם הפעם אני נאלץ לחשוב אחרת . מי שלא יודע לכבד את העבר שלו אין לו תקומה בעתיד.
ומה לעשות אם צריך לבחור בין החבובות וקשקשתא להשרדות וצלצול הכסף
אז אני בוחר במה שהיה כאן פעם .
ונכון שצריך לחיות בהווה ולקדש את ההווה יחד עם זאת זה לא אחד נגד השני ואין צורך לבחור צד
ניתן גם לחיות ולחיות טוב בהווה וגם לזכור שפעם היינו תמימים יותר טהורים יותר התרגשנו מדברים קטנים וסף הגירוי שלנו לא היה מפלצתי כמו היום .
אם אתה מרוצה ממראה החברה שיצרנו פה אז צר לי אתה כנראה בוחר לא להסתכל על כל התמונה כי יצרנו פה חברה שעושקת את זקניה דופקת את ילדיה ומקדשת את כל מה ששטוח וריק .
ונכון שנזכרים בשינוי השמות של עולים חדשים שנזכרים וביחס של המדינה לעולים ויצירת המעמדות אז גם פעם לא היה פה פיקניק וגם אז היו פה הרבה דברים רקובים
ועדיין אין שום רע בלהזכר מידי פעם שהיה פה עולם אחר
כרגיל שנון ומקסים..
ואכן נוסטלגיה יכולה להיות רעל ממכר ומתוק אם כי מקפיא ומשתק
אם נחכים לעשות וללמוד מן העבר נגדל ונתעצם ואולי גם לא נטעה?!
היו זמנים ולעיתים טוב שהיו מה חבל שלרוב ההיסטוריה חוזרת והמיוחדים
והאמיתיים שבאנשים (הרי הם הבנאים) אינם עוד איתנו.
אברי יקר, מה כרגע יותר מתאים מזה...
http://www.youtube.com/watch?v=UfbW4JI4JAk
הזכרת לי מאמר שלמדנו בתיכון - לא יודעת אם עדיין לומדים היום (מין קטע נוסטלגי שכזה).. המאמר הוא של אחד הם קראו לו עבר ועתיד - הוא דיבר בדיוק על זה - רק שאז היינו צעירים מכדי להבין את כוונתו עד הסוף...
מי שנתקע בעבר - תקוע וזה עבורו רעל כי הוא סופר את הרגעים אל הסוף...
מי שרואה עתיד לפניו - לא משנה באיזה גיל הוא - הכל פתוח עבורו....
דע מי אתה, מאיפה באת ולאן אתה הולך....
*
הכל במידה,
"עבר הווה עתיד" כמאמרו של אחד העם
מה נעשה בלי נוסטלגיה?על מה נתרפק?
טוב שיש אותה, ובכלל מה רע לחשוב שפעם היה הכל טוב תמים ...
זה מחמם את הלב ומנחם את הנשמה לעיתים.
רק לא להסחף יותר מידי כי אז זה נהיה לי קיטשי.
נוסטלגיה זה כיף (לי לפחות).
החכמה לא להישאב. פרופורציה, כמו בכל דבר בחיים.
שי
באז לוהרמן אמר בשירו -
(הוא דיבר על עצה, אבל הקביל א תזה לנוסטלגיה)
נוסטלגיה -
painting over the ugly parts and recycling it for more than it’s worth.
נוסטלגיה...
מה עדיף?
להגיע למפגש נוסטלגי, עם החברה המדליקים מהתיכון/אוניברסיטה...
ודרך מצבם הגופני
להבין כמה אתה הזדקנת?
או להפגש עם ההיא מהאוניברסיטה
ודרך מצבה הגופני
להרגיש צעיר?
נוסטלגיה...
זה דרך טובה לפנטז על העבר, בהווה
יש דרך טובה יותר
לחיות את הפנטזיה, בהווה
נוסטלגיה ...
זה דרך טובה לשכתב מחדש, את העבר
יש דרך טובה יותר...
לשכתב בהווה, את העתיד
נוסטלגיה...
נו טוב... אי אפשר בלעדייה
כן, התמונה ההיא בשחור לבן, יפה מאוד
אבל החיים היום הרבה יותר צבעוניים ועם הרבה יותר גוונים
:-)
כיצורים אנושיים אנחנו עושים השוואות.
זוכרת שכילדה, כשהייתי מביאה תעודה הביתה, אמא שלי תמיד היתה שואלת אותי: אבל כמה שאר הילדים קיבלו....
אי אפשר להימנע מהשוואה.
היות ובטבע הכל עובד באותו הצורה, נכון הדבר גם לגבי נוסטלגיה.
נכון שאנחנו חיים מציאות עכשיווית והיא הנכונה והיחידה אבל אנחנו צריכים ממשות. וכדי לקבל את הממשות הזו אנחנו עושים השוואה. אנחנו יצורים שזקוקים לביטחון ואיך יוצרים את הביטחון על ידי כך שעושים השוואה. גם הטוב הרי הוא סובייקטיבי.
מבלי לשפוט או לבקר אף אדם (כל אחד עם הטוב שלו), אנחנו עוד רחוקים אלפי שנות אור ממציאות כאן ועכשיו תוך ניטרול העבר.
יש אמת בדברייך, כמובן שמסוכן לקדש את העבר ולא לצאת מהעצבות ולהנות מעצם היותנו כאן ועכשיו ,אך לעיתים אנו נמצאים ברגע נפלא המתחבר לזמן בעברנו המזכיר רגע דומה ואף מעלה אותנו לדרגה גבוהה יותר מה טוב מזה? רק יותר שמייח לנו.
דבר נוסף הוא שמה לעשות שלפעמים כשעצוב ואדם מרגיש אפסות ,העבר מהווה מראה לרגעים יפים ולחוזקות שבנפש ,וזה מטעין את האנרגיה לחיות שוב בהווה .
ואגב- חלק מכתיבת פוסט היא לפנות זמן לתגובות
לא אהבת את הראיון עם קישקשתא ביום העצמאות, אה?
מסכימה וכיכבתי לך בשמחה. הנטיה לשקוע בזכרונות, אם הם מתוקים ואם הם כואבים אכן מונעת מאיתנו לחיות את ההווה כפי שהוא.
כי כבר נאמר ש"לקבל זה לא זיכרון" - ועל זה כתבתי את הפוסט הבא
http://cafe.themarker.com/view.php?t=421622
שלטונות אוהבים להסתיר, אזרחים אוהבים לא לראות.
לא המצאנו את זה. הרייך השלישי היה מלך הקיטש המתוק והנוסטלגיה הנשפכת. יש סרט דוקומנטרי "מצעד הפזמונים של היטלר". לא להאמין מה הוא אהב להשמיע ולשמוע. צוקר פושקה.
למה הנוסטלגיה אשמה בזה?
בסוף בגללך יוציאו להורג את קישקשתא ואת כל הצוות של פרפר נחמד. :/
מי שאשם בלא לחיות את הרגע הוא האדם הבודד.
החושב(?) שרוצה לחשוב.
למה אתה מעביר את האחריות למשהו גדול יותר?
האחריות ל-"חיות את הרגע" היא שלי. כמו שהיא שלך.
אני מעדיף לא להסתכל עלינו כעדר. גם שאנחנו מתנהגים כך.
סלוואדור דאלי :
(תרגום)
הזכרונות שלנו הם כמו תכשיטים
המזויפים - נוצצים יותר ....
מודה ומתוודה אוהבת נוסטלגיה מאוד
אבל חייה בהווה בפול גז
האחד אינו מבטל את השני
הם חיים טוב ביחד
וגם עם מטרות העתיד הם מסתדרים טוב ...
חג שמח !
תודה לכל מי שקרא/ה ולכל מי שהגיב/ה,
לא יכול לענות אישית, אבל תודה על הקשב ועל הנכונות להעמיק.
נקודה חשובה נוספת היא שנוסטלגיה היא תמיד שלילת ההווה. שלילת ההבנה שהרגע הוא הרגע הטוב ביותר בחיי, כי הוא הרגע היחידי הקיים. לכל המתרפקים והמקדשים את העבר...
איזה כיף לקרוא אותך שוב..התגעגענו..
תודה , כל מילה נכונה
פרק ט'
תנועה רוחנית, פירושה, התחדשות של שינוי צורהלג) עוד נשאר לבאר דבר הזמן והתנועה, שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה הזאת. אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית ממקום למקום, אלא הכונה היא על התחדשות הצורה. שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם "תנועה". כי אותו החידוש, דהיינו שינוי הצורה שנתחדשה ברוחני, במשונה מצורה כללית הקודמתו שבאותו הרוחני, הרי היא נבחנת שנתחלקה ונתרחקה מרוחני ההוא, ויצאה בשם ובשליטה לפי עצמה. שבזה היא דומה לגמרי למהות גשמית, אשר נפרד ממנה איזה חלק, ומתנענע והולך לו ממקום למקום. ולפיכך מכונה החידוש צורה בשם "תנועה". זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושי שינוי צורות, המסובבים זה מזה, קודם ואח"כ, פירושם סבה ומסובבלד) ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של התנועות. כי מוח המדמה שבאדם מצייר ומרקם מספר מסוים של תנועות, שהרגיש בהן זו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסוים. באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום. והנה כן הדבר גם ברוחנים, שסכום מסוים של חידושי הצורות, הנבחנות לתנועות רוחניות, המסובכות זו בזו בדרך סבה ומסובב, מכנים אותן בשם "זמן" ברוחניות. וענין "קודם ואח"כ" פירושו תמיד כמו סבה ומסובב. מאת הרב יהודה הלוי אשלגמתוך תלמוד עשר הספירות חלק א'הסתכלות פנימית ..."רוחניות נקרא מה שלא יתבטל לעולם".... רוחניות היא אחדות זמן תנועה ומקום, וכיון שהרוחניות היא המציאות שמנהלת אותנו ואת כל מציאותנו, אזי שאין באמת זמן...עכשיו השאלה האמיתית שלנו היא מה אנו מצליחים לתפוס מזה באמת.??..איך אנו חווים מצבים בחיינו..??.. מן המצב הקודם בשרשרת המצבים שלי נשאר רק טעם , רושם.... אז איך מגייסים טעמים ורשמים אלו לעתיד לבוא?איך מתעוררים ממצב חוסר ההכרה שלנו אל הפקחון..??..מתפקחים ומתעוררים שלב אחר שלב, מצב אחר מצב, מעכשיו לעכשיו... המצב שעבר הופך להיות עבורי רק נקודת יחס למצב ההתפתחות הנוכחי שלי, שעלי לגלות את "יתרון האור מתוך החושך" ... האם התפתחנו בשישים שנה ? כן! השאלה איפוה אנחנו עומדים מול חשבון הנפש שלנו עם הכונה שבלב שלנו..??..אנחנו מפותחים שכלית ,טכנולוגית וכיוב.. אבל שכחנו את עבודת פיתוח הלב, ש"לב" זהו ה"רצון"- הרצון להשפיע טוב לזולת , להשפיע טוב ואהבה לעולם....עלינו ללמוד להתפתח בכיוון זה, ורק בשביל זה יש לנו "עבר", שלא "נתקע" בו, אלא, שיהווה עבורינו "מקפצה" אל הבאות..!!...
שנזכה להתעורר אל האמת !!המשך שבוע נפלא לכולנו אוריתיש הבדל, יש הבדל בין התרפקות שמותירה חלול ונבוב לבין הכרת העבר כחלק מאיתנו.
הגענו להיונות אנחנו, היום, גם בעזרת מה שהיה פעם.
הפעם עיצב אותנו למה שהיננו היום.
ההתרפקות לא חייבת להיות דביקה וסמיכה - יש בה חלקים טובים, חלקים שמחזקים את ערכינו, את המהות הטובה העכשוית, שמאשררת את מה שנהיינו.
ימים טובים.
" אל נא תאמר לי שלום, אמור רק להתראות..."
איי... הימים ההם, בהם הייתי תינוקת... הו... ימי הינקות המאושרים.
הזקנה באמת מעוררת רגשות נוסטלגיה, זאת אוכל לומר על בשרי
בינגו !
נוסטלגיה מטבעה, היא התרפקות על העבר, על הילדות, כפי שכבר נאמר כאן.
כל עוד נוסטלגיה לא הופכת להיות תפיסה, שגורמת לאסקפיזם - במינון נמוך היא כייפית.
אהבתי.
נוסטלגיה היא סוג של פנטזיה -פנטזיה נעימה מהעבר
מה היינו עושים בחיים האלו אילולא הפנטזיות?
מי שחי כל רגע את הרגע ולא מוצא זמן לפנטז מפסיד :)
נוסטלגיה היא טריק סניקי, מיני רבים, של המיינד למנוע מאיתנו חיים כאן ועכשיו.
פוסט מעולה.
אני נשמרת בחיי שאני נשמרת, אבל לפעמים מפרה, והנה קראתי ושוב מחזירה חלקים למקומם.
פוסט אנטי ויראלי תודה,
סליחה :)
לא הבנתי מה מפריע לך.
קישקתא זה רעל?
אולי אתה מדבר על הוריי שלא הפסיקו לדבר על מה שהיה או לא היה להם..
ואף פעם לא השיגו באמת את מה שרצו?
הרעל לא נוטף מהנוסטלגיה.
הוא נוטף מכל מה שהוא מזויף,מועתק,חסר איכות או חשיבה,חסר עמוד שידרה,
חסר חיבור תוכני או ערכי וכיוצא וכיוצא.
הרעל, נוטף שהנוסטלגיה
היא לא בסיס השראתי, אלא בסיס של קבע.
דבר על מחשבה חופשית,דמיון חופשי, מה רעל.מה.
דור שלם נזכר בערגה שחונך על ברכיה של בובת קקטוס עם סוודר...
מסע אל העבר...זה מחלה...כמה טוב להעלות זכרונות טובים(רק את הטובים), לסנן את הלא נעימים להוסיף עוד כמה חוויות משעשעות, לערבב היטב ו..אופס...יצרנו תודעת עבר ש"מגנה" עלינו מפני ההווה (והעתיד).
אבל מי מאיתנו לא מתגעגע? אפילו לדברים שלא בעצמנו עברנו ,אלא לסיפורים של אמא ואבא, של סבתא וסבא... הנוסטלגיה הבנוייה הזו היא כמו ניתוק מהכל, ריחוף לכוכב אחר שאנו בונים לעצמנו לפי החומרים שלנו ובעיקר בתקופה כ"כ מבולבלת שאנו חיים בה היום מי לא רוצה לנסוע במחשבתו ל"ארץ העבר" לרגעים הקסומים, ארגז חול של זכרונות בלתי נשכחים... אבל אתה צודק אולי זה רעל מסויים..הייתי אומרת אפילו סם ממכר- התנתקות מהווה ריחוף לחיים "מושלמים", אבל עם כל הצער והכאב האמת היא שהחיים לא נעשים בעקבות המסע הזה טובים יותר, אולי אפילו משהו השתבש בדרך. בחברה של היום כולם רוצים כ"כ להרגיש שייכים-החיים עוברים דרכינו ולא לידנו וברגע שאנו מרגישים קצת מנותקים הנוסטלגיה נכנסת לפעולה וכך אנו מגדירים את חיינו בהווה באמצעות זיכרון העבר ובסופו של דבר זיכרון זה מסייע לנו לכוון את עצמינו לעתיד.
בקיצור כמו שהגדרת -"רעל מתוק"- כשמו כן הוא...נוסטלגיה זה דבר טוב ואפילו מדהים אך אל לנו לשכוח שאנו חיים את ההווה ושנורא קל ופשוט לקחת ולאסוף את כל הדברים הטובים ולבנות מהם גן עדן..רק חבל שזה לא מציאותי.. חשוב להמשיך להעלות זכרונות ילדות כי הרבה פעמים זה עוזר לנו לפתור בעיות מסויימות בהווה ובעתיד אך אסור לשכוח שעיקר החיים הם כאן ועכשיו ומה שלא יקרה אם נרצה ואם לא...יקרה כי מה שצריך לקרות תמיד קורה ומה שלא צריך לקרות לא קורה (לפעמים להייפך...
) אבל מה שבטוח אם הכל היה כל כך טוב והולך בקו ישר בלי עליות ירידות פיתולים ובורות...זה היה מתחיל לשעמם אותנו ואז..שוב היו תלונות...
לסיכום: מרוב עצים לא רואים את היער ומרוב עצות לא רואים את היעד.... שכל אחד יעשה מה בראש שלו כי חיים פעם אחת (אלא אם יש כאלה שמאמינים בגלגול נשמות-אבל לך תדע מה תהיה בעולם הבא..) צריך לחיות את הרגע ולנצל כל מאית השנייה עם נוסטלגיה ובלעדיה מה שעושה לך טוב..תעשה!!!!!
הבלתי אפשרי יאומן והבלתי יאומן אפשרי....
LOVE&KISS
נ.ב.
אני חולת נוסטלגיות....
אברי,
"למידה היא כאשר אתה פתאום מבין משהו שהבנת כל חייך, רק בדרך אחרת" (דורית לסינג). הבנתי והזדהתי תמיד עם הפתגם "דע מאין באת ולאן אתה הולך", ובטעות חיברתי את הנוסטלגיה למקום של ידיעת העבר. (מה שהיה טעות מוחלטת) אך יחד עם זאת, לדוגמה, מאוד לא נוח לי עם ערבי שירה, כל תרבות שירה סביב המדורה אלק היא לי לזרה, חברי מרימים גבה, איך את שאוהבת לשיר, לא אוהבת ערבי שירה? לא באמת ידעתי להסביר את זה.
מילותיך סידרו לי את העיניינים באופן שאני מתחברת ומסכימה לחלוטין. אם כי ההבדל בין הידיעה לבין האדרת העבר קרי נוסטלגיה, הוא כמובן המינון. וטרנד של חלקים הולכים וגדלים בקרב מכרי להאדיר את העבר מעוררת בי לעיתים חשיבה שזו בריחה.
כי כמו שאמרת ממה נפשך, העבר הינו הסטוריה שלא תשוב, כל עיסוק מוגזם ואידאליזציה שלו גורם לחידלון בהווה שהופך עתיד לעבר עגום ביותר.
אוהבת מאוד ומסכימה וסליחה על התשובה הארוכה
כוכב
ומלא נשיקות
y
היאך לנוסטלגיה
אתה תשאל למה היאך.. אז כך אני מרחמת על הדור הצעיר הזה
שלא יהיה לו בעוד עשור או שניים על מה להתרפק (מחשב,טלוויזיה,פלאפון)
שיעמום פחד,לא יוצאים לשכונה לא משחקים קלס,תופסת ,מחבואים המקסימום שלהם זה הצ'ט במחשב או ה icq פייר מסכנים.... דור שלא מסוגל ללכת שני מטר מבלי לקטר ,ללכת לצבא ולהביא את ההורים ...
אברי,אני לא יודעת אם זה יום העצמאות או סתם משהו באוויר
אבל גם אצלי עבר בחג הזה הבזק של נוסטלגיה.
בתי הקטנה מצאה בבית של סבתא וסבא את אוסף ניירות המכתבים
שהיה לי כשהייתי בגילה,אספנו מכל וכל,מניירות של מסטיקים ועד......
פתאום היא הסתכלה עליי ואמרה "אמא,איזו ילדות מקסימה הייתה לך"
נכון הייתה לי ילדות שלפעמים מעלה בי געגוע ישן.
ילדות של תנועת נוער,להקת המחול היצוגית,חברים אמיתיים ולא וירטואלים,
פגישות כיתה ומסיבות.
כמה טוב לפעמים להביט אחורה ולחייך מתחת לשפם (אפילו שאין לי שפם)
אבל הכי חשוב זה שאני מביטה על מה שיש לי היום ומאושרת בחלקי.
מילים כדורבנות,
ברור ובהיר יותר לראות את הדברים דרך הכתיבה שלך..
קראתי בחיוך ביטר-סוויטי שכזה..
הזכרת.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=177664
אברי,
אהבתי,הבאת את המהות.
פחות התחברתי לכינוי ש"כינית "את הנוסטליה-"רעל".
מסכימה ,בהחלט שהתרגול החשוב ביותר,
הוא תרגול,להיות נוכח ברגע הזה.
ההכרה שסוחבת אותנו למחוזות של תעתוע.....
החיים הם כאן ןעכשיו,
ברגע הזה,
בהקשבה לקול של הנשימה.בלהיות עם כל מילה שאני כותבת.
חיטוט בעבר,הוא "מיותר".
העתיד עדיין לא הגיע,
העבר ,שייך לעבר.
להיות נוכחים ברגע.
שנזכה......
אז ,על מה יכתבו העיתונים?
איך הם ימלאו את כל עיתוני החג?
והטלוויזיה שאמורה לספק לנו זמן איכות,
שנזכה לחולל ,תכנים טובים מפרים יותר,
מזינים שירבו את הנשמה.
שבוע טוב.
אה סליחה ואחד נגד 100 זה נוסטלגיה?
.
מברכת אותך בפרנסה טובה
אברי
אף פעם לא חשבתי על זה כמו שהצגת את זה.
הנוסטלגיה באמת "תוקעת" אותנו ומקבעת אותנו בישן ובמה שהסתיים זה מכבר
במקום שנשאף קדימה ונהנה מההווה והנוכחי.
אהבתי את מה שכתבת. רציתי לככב, אבל נגמרו לי הכובים להיום. אשוב לככב בעתיד.
יעל
נוסטלגיה משרתת מיתוס, או סיפור שאתה רוצה לספר לעצמך על מנת שתאמין שיכול להיות עוד טוב. כל זה במקום לעזוב את הנוסטלגיה ולהתרכז ב-יש ולהתאמץ ולהפוך אותו לטוב.
זה לא כל כך פשוט ולכן רוב האנשים מעל גיל מסויים הם נוסטלגים.
וכשנכנסים אליה זה כמו להכנס אל קן זרדים, בכניסה הם בכיוון הנחיתה אבל ביציאה הם מאוד דוקרים. ומה בדבר הנוסטלגיה המזוייפת ? כל נוסטלגיה או כל דף היסטוריה, אם תרצו, הוא תמיד מבעד לעיניים אישיות שאינן אוביקטיביות. לכל היסטוריון יש את הדילמה הזאת, ולכן תמיד הוא יעדיף לכתוב את ההיסטוריה ממרחק של זמן. א-ב-ל...אליה וקוץ בה- כמה רחוק הוא כבר יכול ללכת ? כמה יצור אנוש חי ביחס לזמן ? כלום ! גם אם הוא יחכה 50 שנה כדי לכתוב היסטוריה/ נוסטלגיה אמינה זה לא יעזור, בגלל זה הינדסו אותנו ל-90 שנה מקסימום כדי שלא נוכל להחזיר את ההיסטוריה ושלא נוכל לשכתב אותה. וצריך ללמוד מזה את השיעור הנכון - אנחנו צריכים לחיות רק את ההווה ואף לשרת אותו- זה הכול, ואז לא יהיה זמן להתבכיינות ולא יהיה זמן לראית שחורות...כי 60 שנה בראי ההיסטוריה זה כמעט גרגרון של אבק שיכול להתעופף בכל רגע.
הכל כמובן היה שונה אם ה-הוא מבראשית היה נוגס מעץ החיים....
פוסט נפלא, אברי, אפשר להתפלסף עליו ימים כלילות,
תודה, רונה.
אברי,
אני מבינה מה אתה אומר ויש בזה משהו אלא שהוא גורף מידי .
לדעתי חלק מהקיום שלנו, מבניית הזהות שלנו היה ויהיה מושתת על כמיהה לעבר.
נוסטלגיה יכולה להיות בסיס מצוין לבניתה של מורשת. חלק גדול מהמסורת היהודית מתבסס על הנרטיב שנוסח ממעמקי חיקה החם של הנוסטלגיה והפך למורשת שקיומה אינו רק בליבנו פנימה אלא אנו מצווים לספר אותו, להחיות אותו בליבם של אחרים.ולהחיות את אותה כמיהה וגעגוע. נוסטלגיה בבחינת "והגדת לבנך". אלא שהתפיסה שעומדת מאחורי זה היא לדעת כדי להמשיך.ואם לא מהמקורות שלנו קח את אמרתו של צ'רצ'יל " ככל שתביטו יותר אחורה כך תראו יותר קדימה".
ועוד, לא בכדי אנחנו מתוכנתים לזכור את הטוב. התכנות הזה הוא לא מזימה להרחיק אותנו מעצמינו אלא עוד נדבך גאוני במבנה הנפשי שלנו, כלי שקיבלנו לעשות בו שימוש כשאנחנו מסתכלים קדימה ויכולים להגיד: "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר". מה שיכול להיות זדוני ומקולקל הוא מה שאנחנו עושים עם הזיכרונות, הנוסטלגיה והמיתוסים (שהם ענין לדיון בפני עצמו)וזדוני ורעיל בעיני לא פחות הוא המבט הציני על הרגש והשייכות שמעוררת בנו ההתרפקות עליה. נוסטלגיה מעוררת בנו יכולת וחיבור רגשי מאין כמוהו ואני בעדה.
נוסטלגיה יכולה להיות משתקת למיואשים ולפסימים אבל גם יכולה להיות בסיס , אבן דרך ואבן פינה לחלום הבא.
זה באמת דו כוויני ..דו פרצופי ..ודו תחליתי העינין הזה של ..נוסטלגיה ....
.....ואולי לא צריך להתיחס אילה כרע בלבד ...
אומרים שאדם יכול לבנות את חייב באושר קדימה רק אם יש לו זכרונות טובים ..אחורה ..
אם יש לך תבנית של סיפור טוב בראש יש לך למה להתגעגע .....ותרצה כזה שוב
אבל אם תודעתך מלאה עצב וסבל ואין לך תמונת עבר טובה להאחז בא ..גם אם יבוא משהוא טוב לחייך אתה לא תראה ..כי אין דבר כזה בשבילך ..כי זה לא דומה לשום דבר שהכרת קודם .......
לדוגמה בצניעות ..אני ..שאת דלת חיי הקודמים סגרתי מזמן ..ופני קדימה ..
בתוך האפור בהיר עד השחור כההההה של חיי ..הקודמים ..בהחלט יש כמה נקודות מנצנצות
זיקוקין דינור ירוקים ....לשם נעים לי לחזור ולהתגעגע ..וכזה אני רוצה עוד פעם .....
בלבוש חדש ..מתאים לתקופה ..בוגר ..ויודע שאף פעם זה לא יכול להיות בדיוק וגם לא צריך שיהיה . אבל משהו טוב קרה לי זאת אומרת שיכול להיות טוב ....אז יבוא לי הטוב שאני מבקשת עוד פעם ...
חבר אהוב אמר לי ..שהוא ואני ..אני והוא ..אנחנו לא יכולים להיות יחד ...
כי מבחינתו אני חלק מהתוכנית הזדונית של היקום כלפיו ..
אני שם טובה ויפה מושלמת בשבילו . בדיוק מה שהוא צריך ורוצה ..
אבל אני "לראותם בלבד"
זה שלו רק לראות ולא לגעת ....מבחינתו היקום אומר ...הינה תראה יש טוב בעולם ..אבל לא בשבילך ..
ואני טוב ..וכאן ובמרחק נגיעה בשבילו ..והוא לא מוכן לקחת ....
כי אני לא מתאימה בראש שלו לשום דבר טוב שהוא מכיר ....
שאלת על אלו בני ה 35 המתרפקים על הנוסטלגיה...
אני ממרום שנותי יכולה רק לחזק את אלו שכן נאחזים בעבר.
התמימות, התמימות היא הדבר אליו כולנו מאוד מתגעגעים אליה. נראה כי זה בשל העובדה שבימים האחרונים או נכון יותר בחודשים האחרונים פרשיה רודפת פרשיה ונמאס, פשוט נמאס !!!
אז תן לנו לפחות את ההזדמנות אפילו לכמה רגעים להתרפק על העבר התמים, אז אבא לא "הקפיץ" לחבר'ה היינו הולכים קילומטרים ברגל וחוזרים, הימים בהםבנינו את העגלות מקרשים וגלגלי לאגרים, הימים בהם קטפנו סברס עם מקל בו בקצהו היתה קופסאת שימורים ועוד...
תראה נוסטלגיה = עבר. ולפעמים צריך להתסכל על העבר השאלה באיזה גישה.
לי לא היה עבר טוב לצערי, וכשאני ראיתי את כל הנוסטלגיה בטלויזיה זה באמת הביא אותי להרגשה שתקעו לי סכין בלב. ובכלל מי אמר שצריך לעשות חגיגות שנות השישים כדבר מפואר מילא חמישים מאה שנים לפי דעתי ביזבוז ברמות. אבל המדינה שלנו מומחית בביזבוזים לדעתי כל החגיגות היו מיותרות כנראה למדינה משעמם אז הם שמו את כל הנוסטלגיה כגימיק עלוב. הייתי נותנת את כל הכספים לאנשים מסכנים, חולים, וגם לחיות. ואיך סרג'יו אמר בגבעת חלפון - תחיי מדינת ישראל. חחח.
השאלה כמה עתיד ותקווה יש לה, לבת השישים.
שהרי במקום החסר תקווה ועתיד, מתרפקים על העבר.
יפה כתבת
יש תרגיל מחשבתי שאני עושה כשאני שוקע בגל געגועים דביק מדי לתקופה כלשהי בעבר - מנסה להזכר גם בכמה זכרונות פחות סימפטיים מאותה תקופה... (ותמיד יש בשפע!). לא יותר מדי, רק בשביל האיזון והפיכחון.
ותודה על ההפניה לאתר "העולם המופלא"! שימחת אותי מאוד. אוי איזו תקופה נפלאה...
מה שאתה כותב מתקשר מאוד לשיטות בודהיסטיות, שבהן מאוד מדגישים את ה"כאן ועכשיו". למעשה, מבחינה פילוסופית זה אפילו נכון - העבר אין העתיד עדיין, ההווה כהרף עין". א ב ל - מה שקרה בעבר מאורגן בתוכנו כדי להעצים את ההווה, לא כדי להתרפק עליו ולקטר על כך שכעת הוא איננו... אם הצלחתי להסביר את עצמי.
שבוע טוב !!
הנוסטלגיה היא מותר האדם מן הבהמה.
היא אמנות החיזור אחרי מה שהיה.
ואולי לא. אולי זה כלי הישרדותי בעזרתו אדם מודד את העכשיו.
אולי אני טועה, אבל נשמע לי הגיוני שרוב סופרי המדע הבדיוני העתידניים היו מתרפקי נוסטלגיה כבדים.
תגובות אחרונות
ארכיון
תגיות
פרופיל