כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
הקפה בראי החיים
המפגש הנעים והמעניין אצל אורית גפני עורר בי מחשבות רבות על החיים בקפה, מה משמעות הוירטואליה, האם היא מסך שאנשים מתחבאים מאחוריו או מראה של הדרך בה הם מתנהלים בעולם האמיתי.
משול הדבר בעיני, למשחק וירטואלי שטל היה משחק במחשב עם חברים וירטואלים וביחד הם היו מנהלים את העולם. בזמנו כשדאגתי, הסביר לי טל איך הדבר עובד והבנתי שזה על עיקרון WIN-WIN אתה לומד לשתף פעולה בקרב על מנת לנצח. נרגעתי.
כל אחד שיהיה רגע אחד אמיתי עם עצמו ויהרהר עם עצמו פנימה - אין נכון ולא נכון יש רק התבוננות:
מהו סגנון יצירת הקשר שלי - האם אני מזמין חברים חדשים? או שאני מחכה שיזמינו אותי? האם אני מאשר חברים אוטומטית ואם יש סיבה אני מבטל או ההיפך? אני קודם בודק, מבקש הסבר לחברות, עורך ראיון קבלה ורק אחר כך מחליט?
איך אני מתחזק קשר - האם אני אכנס לקרוא בלוגים של חברים לשאול מה שלומם? או שאחכה שהם יתקשרו אלי? האם אני אבוא אליהם או שאעדיף שהם יבואו אלי? האם אני רוצה שישלחו לי קישור? או שאני מעדיף שלא. על מי האחריות? מה המשמעות של חבר ברשימה עבורי?
רגשות בקשר - האם כשמישהו לא מגיב לי יותר מפעם אחת אני אשלח לו הזמנה? או אנתק איתו את הקשר? האם אני נפגע? מתרחק? האם אשאל אותו מדוע נעלם? האם אעלם? האם אגיב אצלו ואחכה לראות? האם אככב אותו ואחכה לראות? או כל וריאציה אחרת?
כוכבים - נושא רגיש כוכבים. חלקנו היינו מוותרים עליהם לגמרי, אבל הם קימים והם חלק מהמשחק, הירוקים והאדומים. בהנחה שכך: האם יש לי חברים שאוטומטית וללא תנאי אני אככב אותם? האם אני מככב רק כשאני אוהב גם את הטקסט? האם אני מודיע כשאני מככב? האם אני מודיע כשאני לא מככב? האם אני מככב באדום? האם אני מככב בקלות? או מעדיף שהכוכבים שלי ישארו אצלי?
תגובות - האם אני מככב והולך בלי לכתוב תגובה? האם אני מחפש משהו טוב לומר על הפוסט? האם אני מחפש משהו להתווכח בו בפוסט? האם אני מעדיף לא להגיד את דעתי? האם אני מתחבר אל הכותב מהמקום הרגשי, השכלי? השיפוטי? האם אכפת לי להתחבר לקורא? מה סגנון ההקשבה שלי? האם אני מגיב מהמקום של הכותב או מהמקום שלי? האם אני באמת קורא או מגיב רק כדי שידעו שהייתי.
אלה רק מקצת המחשבות שעלו לי והבדיקות שבדקתי את עצמי. הבנתי שכמו שאני בחיים, כך אני גם בקפה ושלכל אחד יש את הדרך שלו. יש את אלה שיושבים ביציע ומקטרים, יש את הפאסיביים שיושבים על הגדר ומתבוננים ויש את אלה שעל המגרש.
כמו בחיים גם פה, אני על המגרש, משחקת את המשחק על כל כלליו, לומדת תוך כדי עשייה וכשאסיים את השיעור שיש לי ללמוד פה, סביר להניח שאגיע לשיעור הבא.
הקפה נתן לי הזדמנות להסתכל על החיים בפרספקטיבה רחבה הרבה יותר.
שאלה אותי חברה השבוע - מה זה נותן לך כשמככבים אותך? למה זה בכלל חשוב לך? והתשובה - מה זה נותן לך כשמחמיאים לך על האוכל שאת מבשלת?
למדתי דרך הקפה למחוק אנשים מהרשימה, לוותר על שכבר לא שייך, לחפש את מי שמבין את השפה שלי, את אלה שנוח לי לידם. לככב באהבה ידעתי גם קודם, השעור שלי היה ללמוד לקבל כוכבים באהבה, למצוא את הטוב ידעתי, לנקוט עמדה ולומר אותה בקול רם ובלי פחד שילכו לי - למדתי. חשוב גם היה השעור של מתי לומר ומתי - לא. למדתי שכמו בחיים, מי שנותן את הכוכבים שלו באהבה, יקבל גם יותר כוכבים באהבה. מה שאתה נותן חוזר אליך ובעיני זו בהחלט נתינה למי שמתלבט בסוגייה. היום גם למדתי שכוכבים שלא נותנים אותם, הולכים לאיבוד. למדתי לזהות סגנונות של אנשים אחרים, למדתי לומר - תגידו לי אם לא הגעתי - אבוא בשמחה. תניחו שפיספסתי כי זה אף פעם לא בכוונה. למדתי שרוב האנשים קוראים אותי בדיוק כמו שאני מה שאומר עלי שאני אותנטית. עוברת מסך. למדתי שחשוב לי להגיע להרבה אנשים, שיקראו אותי, חשוב לי להגיב תשובות רציניות, חשוב לי הדיאלוג. חשוב לי שהבלוג שלי יהיה מקום שלאנשים יהיה כייף לבוא אליו. כמו בית חם. למדתי לומר שמי שלא קורא את מה שיש לי לומר - מפסיד, כי יש מה ללמוד ממני כמו שלי יש מה ללמוד מאחרים. למדתי שכוכב אדום הוא לא אופציה בשבילי, התעלמות היא גם נקיטת עמדה - הכוח של פוסט שנועד לעצבן, הוא במתעצבנים. לא יהיו תגובות, הפוסט חסר ערך. למדתי שאני אוהבת לקבל כוכבים ואפילו יותר מכוכבים אני אוהבת שמגיבים לי, שמחמיאים על הכתיבה, אפילו שלא מסכימים לפעמים - זה נעים לי, זה מחמם לי את הלב וזה ממש בסדר !
ובקצור - מי שאוהב אותי שישאר - מי שלא מתאים לו - שילך - הכל בסדר - אני פה, לומדת את השיעורים שלי ולא מפחדת יותר מכלום. מצאתי פה אנשים נפלאים, כי יש פה אנשים נפלאים אני בינתיים עוד אוהבת קפה ושותה את הקפה שלי עם עוגיות שוקולדצ'יפס.
שיהיה שבוע קסום, גילה
|
תגובות (65)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גילוש,
הפוסט הזה היה מאוד אקטואלי עבורי השבוע, נגעת בדיוק למחשבות שלי על הקשר בין המציאות של הקפה למציאות האמיתית. שאלה לא פשוטה עם תשובות לא קלות...
אני רק רוצה לומר, שלפחות במקרה שלי, אני מרגישה שהמציאות של הקפה מעמידה במבחן רציני את התנהלותי במציאות ואת התפיסות שלי על כל מיני דברים בחיים האמיתיים.
החיבורים שנוצרים עם אנשים בקפה הם שונים מאשר בחיים, שואבים פנימה...
הבלוג שלך מדבר אליי באמת כי את אולי בין היחידים שעוברת מסך כמו בחיים. אותנטית.
ואת נוגעת לנושאים שקרובים לליבם של כולנו, בלי התחסדות, בלי משוא פנים ובגובה העיניים.
כייף לקרוא אותך,
שיהיה לך שבוע נפלא
תודה חומד,
לא בגלל שאני אוהבת כוכבים,
בגלל שאת מפרגנת...
כתבת יפה כמו תמיד. ואני עדיין ספקנית לגבי משמעותו של העולם הוירטואלי והיחסים הוירטואליים. נדמה לי שיש אנשים שבורחים לשם כתחליף לעולם האמיתי. קל מאד ללחוץ על כוכב ירוק או אדום, הרבה יותר קשה להביע את הדברים פנים מול פנים בחיים.
אני מכירה אנשים ונוער שביושבם לייד המקלדת יש להם עשרות חברים, אבל הם לא מעזים להפגש אתם בחיים האמיתיים.
העולם הזה הוירטואלי יכול למכר ומקריאה של פוסטים פה ושם בקפה, נראעה לי שיש לא מעט מכורים לתשומת הלב, לכוכבים
בעיני חוקי המשחק שונים לגמרי בחייים האמיתיים, שם צריך לקחת הרבה יותר אחריות על כל כוכב
ועדיין נהנית לקרא, בעיקר את מה שאת כותבת ,כי את כותבת יפה ומעניין וגם וכניראה בגלל שאת לא וירטואלית לגבי, אלא מהבית שמעבר לפינה :-)
הקפה נתן לי הזדמנות להסתכל על החיים בפרספקטיבה רחבה הרבה יותר.
כתבת כל כך יפה
אהבתי לקרוא אותך
תדה גילוש.
פוסט חכם גילה
תודה!
תמיד אני שמחה לבואך...
גם כשבאת עם הכוכב ההוא:)))
מצחיקה אחת...
גילוש',
באתי להחמיא על המטעמים הערבים לחיכי :)
זאת הזדמנות וכייף לשמוע שלקחת אותה...
כאשר אדם מנצל הזדמנויות על מנת לעשות שינוי בעצמו -
הוא מרויח בענק... כל אחד נותן את מה שהוא יכול ולוקח
את מה שהוא צריך...
תודה לך מיכאל...
על הפירגון ועל התגובה...
היא שווה מליון כוכבים..:)))
מחשבות מחשבות מחשבות...
אי אפשר קצת לעצור את המוח ופשוט להנות???
תודה רחלה...
גילה, בשבילי הקפה הוא בית ספר. לימוד מזורז.
כמו שאמרת "לעלות על המגרש", קודם כל.
מה אני רוצה לכתוב? אישי? סיפורי? דמיוני?
אני נכנסתי כדי לדחוף את האיורים שלי.
אז קודם היה איור ואח"כ טקסט.
מאוחר יותר זה התהפך.
חשוב לי לשים לב לפרטים ולסאב-טקסט אצל אחרים, אבל שגם אצלי יעמיקו.
הכתיבה פה חייבה אותי להתאפס על עצמי מכיוונים שונים.
על סגנון כתיבה, על דעות, על יחסים.
ועדיין לומדת.
גילוש היי,
כתבת פוסט ממש מ ד ה י ם ! ! !
קראתי והתענגתי על ראייתך את הדברים.
חבל שנגמרו לי הכוכבים.
יש כאן אנשים נפלאים.
המון תודה על מילותייך !
שלך
מיכאל
עוגיות? בטח יש...
שאלות כאלה ואחרות... ולפי התשובות נדע
איפה אנחנו, כמה גדלנו, לאן פנינו מועדות הלאה...
זאת דרכי, יהיו כאלה שיגידו שזה סתם מסבך
ואולי הם צודקים...:)))
תודה לך נסיכתי
שהגעת וקראת ושיתפת...
והפכת לחלק מהפוסט הזה:)))
בהחלט - גם אני אוהבת את שלב התגובות....
מענין לדעת מה הקורא לקח... הבין... נתרם...
הדיאלוג מביא לצמיחה.. תודה חומד:))
תודה לך חומד...
אומרים שמי שמוכן לשאול את השאלות -
מוכן לראות את התשובות....:))
כן היה כיף
אולי ההתקררות מהרוח ?...
תודה שושי, זה הדדי..
איזה לימון, ראית שכמעט לא נשארו לי על העץ...
צריך להוריד את האחרונים מלמעלה
בהזדמנות כשאתה באזור:)))
תודה חומד, על הפירגון,
היה כייף אתמול...
ובלבד שנשמור על הערכים שלנו -
ועל מי שאנחנו - בכל עולם שבו נהיה -
גם בוירטואלי -
תודה ריקי..
תודה פנינה,
את אכן אבן חן...:))
זה מדהים!!!
ממש הוצאת לי את המילים מהפה כמו שאומרים.
בהיותי חדשה כאן (רק שבועות מספר)
אט אט מתחוורים לי חוקי המשחק כאן.
דבר המעורר אצלי שאלות מסוג אלה ששאלת באופן רטורי.
ראי יכולתי כמובן לפטור אותן בתשובות המתחרזות עם גילגול עיניים לשמיים.
אבל, לא היא. אני בהחלט מתלבטת.
תודה שהוצאת את מחשבותי מן הכח אל ה"פועל"
כוכב.
y
מניתי... אני ממש בטוחה שצריך להוסיף את האפשרות
לככב תגובות -
לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר - מדוייק יותר...
היה איזה שיר שליווה אותי בתקופות חיי שמדבר על סדר
בארון הבגדים כאנלוגיה לסגר בחיים - חיפשתי -
אבל בבלאגן שלי - לא מצאתי... תודה חומד...
תודה איריס,
שמחה על המחשבות שעולות,
הן רלוונטיות לכולנו...
אני אחראית על המילים
שנכתבו בשורות ואלו הם הרהורים ומחשבות,
מה שכל אחד קולט בין השורות כבר
לא קשור אלי...:)))
חלית? אז ממך נדבקתי???
חבל, היה נחמד לפגוש אותך
סוף סוף...
אני פה בשביל שאלה...
יש עוד עוגיות?
.
.
שאלת שאלות טובות ונכונות...
מניסיון למדתי שככל שעובר הזמן הוירטואליות
הולכת ונמסה...
מעבר לפוסטים והתגובות לפוסטים, והתגובות
לתגובות בפוסטים..., ישנו גם הצ'ט והמייל הפרטי,
ושם לומדים להכיר יותר לעומק...
הסינון המתמיד של רשימת החברים, היא סוג
של אבולוציה..., נשמע לא טוב. אני יודע...
אבל זה ממש כך!!!
עלינו לשאול עצמנו אחת לתקופה את השאלות
שהעלית, וחשוב מכך לענות לעצמנו בכנות...
הנה לך כוכב - מכל הלב!
הפוסט הזה - מדוייק להפליא, ולא פיספסת אף נקודה.
ריכזת יפה יפה את כל המחשבות והתהיות שמתרוצצות גם בראשי
מחשבות רוויות קפאין שכאלה :-)
תודה על עוד פוסט מלא מתיקות.
אני גם אוהבת את הדיאלוג שנוצר
והרבה פעמים מעמיקה בקריאת תגובות
כי שם אני לומדת להכיר את האנשים על דיוקם
שיעורים טובים היו לך:-)
תודה מיכל על דבריך הכנים,
אני בתהליך של בדיקה בנושא החברות,
מקווה שבסוף הבדיקות אוכל להגיע
למצב אותו את מתארת...
תודה אורית ששיתפת בהירהורייך,
אכן, זכותנו לשנות דעתנו מרגע לרגע...
מה שמתאים לנו עכשיו מותר שלא יתאים לנו אחר כך -
בכל נושא...
ובלבד שנקשיב לעצמנו ונהיה מוכנים לקחת אחריות
על התוצאות של המעשים שעשינו והמילים שאמרנו.
תודה לך על מפגש מרתק, על אומנות לשמה
ועל אירוח חם ולבבי של הזוג המלכותי...:)))
נ.ב.
*
לגילה,
וואו , כל כך הרבה שאלות, כל כך הרבה תובנות,
היום אני מאותגרת שפע זמן = חסרת זמן
(ראי רחל נפרסטק http://cafe.themarker.com/view.php?t=424913)
ולכן אומר בקצרה שכיף היה לפגוש אותך, את אורית את אבנר, את נוגה ובכלל.
תודה!
שושי
כוכבים זה לא הכל, אני שמחה שהגבת והבאת את
דעותיך ורגשותיך...
שכל אחד יקח מהקפה את מה שטוב לו וכולם יהיו
מאושרים... המטרה היא לעולם טוב יותר...
תודה לימור וברוכה הבאה,
העיקר להמשיך ולחשוב על הדברים...
שמחה שנהנית..
גילה
זה מה שנקרא להפוך את הלימון ללימונדה
הבאת אותה בהפוכה, סחתיין עליך כפרה.
ובמיוחד אם את אופה עוגיות...
תמיד מתפעלת מחדש איך זה שלא נגמרות לך המילים..
איך זה שלא נגמרו לך הנושאים לכתיבה
טובבבב בסדר שוכנעתי שזה לא יקרה
ושתמיד כנראה יהיה גם מעניין לקרוא
וכיף לפרגן
יפה כתבת
ואמרת את הכל
אנשים הם אנשים
כמו בכל מקום
בכל אופן אני משתדלת
להיות כמו שאני.
ואפשר ללמוד הרבה גם מפה.
תודה.
גילוש
ואני לא אכביר במילים בתגובתי.
כתבת פוסט לעניין !!!
אהבתי את הכנות היושר והישירות !
* פנינה
העיקר שעושה לחשוב...
זה כל העניין...
ועוגיות? תגידי מתי את באה ואני אכין:))
נשארו עוגיות גם אצלי בבית
וגם אצל אורית... את יכולה לבחור לאן להגיע..:)))
בהחלט. בדרך זו או אחרת.
תודה מרי ושמחה שהיה לך טעים ונעים..:)))
תודה עדינה. היה מפגש מרתק, פגשתי אנשים מהקפה שלא הכרתי מקודם,
היה חם ונעים. עורר בי מחשבות...
מסכימה אופיר
עם כל מילה. בעיקר במערכת היחסים
שכל אחד מנהל עם עצמו.
תודה
מותק...
דיברנו על זה קצת אתמול,
ואילו אני... את הפוסט שהתחלתי לכתוב
גנזתי, ואפילו לא שמרתי ליום אחר...
אז הנה בקצרה,
חלק מהמחשבות שזה עורר בי:
הבלוג שלנו זה כמו ארון בגדים.
אנחנו מוציאים הכל החוצה
ומתחילים לקפל חזרה.
חלק מהדברים מחבקים באהבה,
חלק נפרדים מהם לשלום.
תוך כדי עשיית סדר בארון,
אנחנו בעצם עושים סדר בתוך הראש שלנו,
לומדים להכיר אנשים חדשים,
ובראש ובראשונה את עצמנו.
הכתיבה היא תראפיה נהדרת.
היא אמצעי ומטרה כאחד,
וכך הם גם האנשים שאנו מכירים.
דרכם אנו מגלים על עצמנו דברים רבים,
הן מתוך הפרגון, והן מתוך הביקורת השלילית.
וכן... כיף לבקר אצלך.
בלוג בגובה העיניים,
שנוגע לפעמים בבטן,
לפעמים בלב....
פוסט מעניין ומעורר מחשבה גם על חשיבות הרשתות החברתיות והצורך בהן.
הגדרת ה"חברים" במציאות ובקפה דומה ושונה לדעתי. יש צדדים מקבילים אך ההתנהגות וההתייחסות שלנו אליהם דומה, מאחר והציפיות שלנו דומות.
במשך השנים הגדרת הציפיות שלי השתנתה ואני מקבלת את רוב מכרי, חברי, ועמיתי כמו שהם.
מיכל
איריס, כל החיים זה בית ספר
וצריך להתנסות ולנסות -
בלי פחד -
מה שיקרה - יקרה - והכל לטובה.
הפחד לאבד עוצר אותנו כמו
עוד פחדים אחרים.
קופצת אליך עוד מעט...:)))
נטע, אני אגלה לך בסוד... שאני שותה רק קפה אחד -
בבקר - שאר היום זה בכל תה...:)))
אנשים הם אנשים הם אנשים
זה נכון
ובכל אחד אפשר למצוא את היופי שבו.
תודה לך.
גילוש יקירתי - אלפי תודות לך על הביקור בביתי - לכבוד לי !
הגיעו עשרות אנשים מהקפה - הכיבוד כמעט נגמר - אבל את הבאת כמות ענקית של עוגיות משובחות שנמסות בפה - ועדיין נשאר מהן ! כך שמי שעוד רוצה לטעום - מוזמן לביתי ויקבל גם כוס קפה מוקצף ! :-)
גילוש - אני חושבת שראית בצורה נפלאה - איך הוירטואליה ברגע אחד הופכת למפגש חוויתי ומרגש - ממש מהחיים !
אני הרגשתי נפלא - ונראה לי שכך גם הרגישו כולם !
לגבי המחשבות על הקפה שלך....
אני חושבת שאין חוקים - מפני שדעתי משתנה הרבה פעמים כאן - ומתהפכת לכל הכיוונים !
למשל - חברים ! עד היום לא מחקתי חברים - מפני שלא הפריע לי להיות חברה של מישהו ולקשט לו את הדף... תארי לך מישהו בלי חברים.... לא נראה לי שזה נעים... ואולי הוא חושב שהוא לא יודע לכתוב ומתבייש להגיב..? ואולי הוא אוהב לקרוא אותי... ואני מצליחה להועיל לו... ואם אמחק אותו... הוא גם יעלב וגם לא ימצא אותי בין המון הכותבים...?
ואילו בימים האחרונים - באמת נראה לי שכל כך הרבה חברים - מקשה עלי למצוא את הבלוגים של החברים שגם מגיבים אצלי.
ופתאום אני נזכרת עכשיו בבלוגר מסויים שחבר שלי כבר 8 חודשים - אף פעם לא הגבנו אחד אצל השני - והנה פתאום זה קורה - והתחלנו להגיב ! אני חושבת שזה עקב תהליכים מסויימים של התפתחות אישית שלנו - לדעת לקבל את האחר והשונה מאתנו !
והנה שוב שיניתי דעתי - ולא אמחק חברים - נכון להיום :-)
כך לגבי כל נושא שהעלית - וברור שאחרי 9 חודשים פה - יש לי דעה כל דבר - ואולי קצת יותר מידי - ואכן הגיע הזמן שאוריד מינון ואחזור יותר ליצירה.
וואו גילוש.... המילים נשפכו לדף... יאלללה...שולחת בלי לקרוא שוב... אחרת...
ושוב - המון תודה לך - לחברה שהבאת ולאירית - ולכל ההמונים שהגיעו !
תודה, אורית
גילוש
אני חושבת שאת מביעה כאן תחושות של רבים מאיתנו, מילה אחר מילה, לרבים זה הוסיף לאגו הפרטים , ואחרים לימד על שינויים ותיקונים, במקרה כמו שלי על ציוריי,
המקום מלמד לכבד עבודות ודברי אחרים,
אבל נכון יש ים את הצד השני הלא מפרגן, אנשים שבעצם כאן אבל לא כאן מציצים לא כותבים מילה...רק להיות כאן.
כוכבי להיום הסתיימו אז...לי אין היום כוכב
היי גילה
זו הפעם הראשונה שאני בעצם קוראת
משהו שכתבת . ואני חייבת לציין שנגעת לי במשהו.
כל מה שהעלית כל כך נכון וכל כך אמיתי ומבפנים.
ממש הרגשתי אותך בדברים. ודימינתי את עצמי שם
בתיאורים שלך, מה אני הייתי עושה, מה אני הייתי בוחרת וכו'
אהבתי והתרגשתי.
לימור
גילגוש -
תיארת את כל המצבים - ואין מה להוסיף כי נגעת בכולם
ולכל אחד הרהורים כאלו ואחרים.
הקפה נתן לי הזדמנות להסתכל על החיים בפרספקטיבה רחבה הרבה יותר.
נ כ ו ן!
ואגב,
נשארו עוד....שוקולדצ'יפס?:))
יפה כתבת -
יום יפה
מסתבר שבחיים הוירטואלים, רובנו מתנהגים כמו בחיים האמיתיים...
ו - העוגיות שלך מאוד טעימות....
גילוש יקרה,
טוב שהלכת למפגש אצל אורית גפני ... שזה נתן לך חומר למחשבה ... שכתבת פוסט כזה מקסים.
היטבת לתאר את הרגשתי, הופססס סליחה, את הרגשתך בקפה.
היי גילה
סיכום יפה ורגיש
כמו במערכות יחסים שבהן יש את שלב ההתאהבות והאידיאליזציה
אחר כך האכזבה ואז מתחילה המציאות שאותה אנחנו יכולים ליצור ולהוביל
אופיר
וגם אני פה, בדיוק מאותן הסיבות,
לומדת בדרכי שלי
את השיעורים שלי, שלך,
ומחייכת לי למקרא הכתוב...
כל כך יפה.
בואי גם אלי, לפוסט האחרון
בדיוק על כך כתבתי. שלך.
הגיגי קפה ריחניים,
ואני בכלל שותה נטול
*
היטבת לתאר את המצבים
השונים המתרגשים ובאים
ובאמת אין הבדל בין וירטואליה למציאות
אלא רק בנוקדה אחת בשינויי השמות
והדמוית. אבל מעבר לכך
בני אדם הם בני אדם
על כל מרכיבי תכונותיהם בין
שהם במציאות בין שהם
בוירטואליה. וטובים ונעימים
יש במציאות וגם בוירטואליה