| ברעש גדול ערמה של מילים זרקור מכוון כמו כולם מחכים בתעוב מחייכת לא כואבת דבר הבפנים כבר הושלך לא נותר שם דבר יודעת כולי מקורו של הכל עוד אז כשהלכתי בחרתי בלי קול ויצעק העולם יזעמו נביאים הבה נעלה על נס את האמת נחרוז לה בשקרים __________________________________________________________ תיבת המסרים שלי מלאה בהודעות. אנשים תובעים לדעת. לא מבקשים. לא שואלים. תובעים את תשובותיהם. טובעים בתוך ים של רכילות זולה, בתוך גבב של מילים שעפות מאחד לשני, מבלי להישען ולו על אמת אחת. אבל את מי באמת מעניינת האמת בימינו. "את צריכה להיות נאמנה לאמת שלך" אמר לי האידיוט האחרון שחדר לחיי בטעות האחרונה שעשיתי. "תחפשי את האמת שלך" חוזר ועולה המשפט המגוחך הזה, בכל פינה, ואני? אני בכלל לא זוכרת שאיבדתי אותה אי פעם. אמת. כל נביאי הזעם של האתר החלו סוגדים פתאום לאיזו שהיא אמת עלומה, תוך שהם חורזים לה במילים גבוהות, מותירים מאחור שובל של מעריצים, הולכי רכיל, צמאי דם. אנשים שכל קשר בינם לבין אמת כלשהי הוא מקרי כמו הקשר בין שחור ולבן. חיי האישיים, היו ויהיו, לנצח חיי האישיים. מה שבחרתי ואבחר לשתף בו, לנצח יישאר בחירתי האישית. איני חייבת הסבר לאיש. לא על בני זוגי לחיים, לא על הרגלי המין שלי ולא על חשבון הבנק שלי. עברי הפלילי והמוסרי נקיים הינם וללא רבב. ללא רבב. זה כל מה שצריך לעניין את מי שבודק אותי מבחינה עסקית. מעולם לא התיימרתי להיות הבעלים של מה שאני לא. אבל איש לא ייקח לי את מה שחלמתי. היה לי חלום והלכתי איתו עד הסוף. מה שרבים לא מעיזים לעשות. למזלי היה לי גם מי שהאמין בי כלכלית ונתן לי את היכולת להגשים את החלום הזה. על כך אני חייבת לו תודה גדולה ואעשה הכל, על מנת להוכיח לו שהוא לא טעה בי. והוא לא טעה בי. את הנשמה נתתי להגשמת החלום הזה ועוד לא התחלתי. חמש דקות לפני שנכנסו האורחים בדלת, בשמלת ערב ועקבים, עוד הייתי על ארבע, מקרצפת כתמים של צבע. כי ככה זה בחלומות. הכל צריך להראות בדיוק, אבל בדיוק, כמו שראית את זה, אז, כשחלמת את זה לראשונה. החלום שלי נולד, ממש כאן, לעיניהם הרואות של אלפי אנשים. רבים מהם עטפו אותי באהבה גדולה משידעתי אי פעם. על כך אודה להם, כנראה, לנצח. מעטים, לא יכולים, כנראה, לשאת אושר, של מישהי אחרת. ודאי לא את שלי הספציפית. שניים מהם אני מכירה אישית. אפרופו אמת ושקרים. האחד, סוגד לעצמו ולאמת שטרם נבראה כנראה. מקיף עצמו בערמת שקרים אינטלקטואלית להפליא, יחד עם עדת מעריצות מריירת, ההולכת שבי אחר מילותיו. יורק פעמיים ביום, באותה שעה בדיוק לבאר ממנה הוא שותה, מקפיד לשתות יחד עם מי הבאר העכורים האלה ערמה קטנה של כדורים פסיכיאטרים. חייבת להתוודות, גם אני הולכתי שולל. סוג של מטומטמת לרגע. חובבת חרוזים ומילים גבוהות. בסוף הקאתי מכמות היוהרה והשקרים, שנדפו מהאיש, כמו גם מכמות האמירות הפאתטית, שנאמרה, מסתבר לכל בחורה שהייתה שם לפני. בארבע מילים: זיון אחד יותר מידי (בשבילי). השני, בקושי פגישה וחצי. בחיי. אמנם אני לא בררנית בענייני מראה חיצוני, ויש לי עבר שלם שיעיד על כך. אני יותר בעניין של אופי, אבל גם לי יש גבולות. ככל הנראה היצור הכי דוחה שפגשתי בימי חיי. קצה קצהו של המין הגברי, כהרגלי. אבל גם מכוער. קורה. הוא נשבע שאני אתאהב בו עד כלות. לצערו, זה לא קרה לי. לצערי, הוא איבד את העשתונות עלי. ממש כאן. באתר. אמא שלי תמיד אומרת שיש לי את היכולת לבחור אותם בפינצטה מיוחדת. אני מתחילה להאמין, שהיא יודעת על מה היא מדברת. בארבע מילים: זיון אחד פחות מידי (בשבילו). חוץ מזה, על כל השאר אין לי כל כוונה לענות. הדבר היחד שחורה לי הוא ההשוואה התמוהה למקרה מלי שחם. אני לא מצליחה להבין את האנאלוגיה הדפוקה הזו, תסלחו לי. מעולם לא ביקשנו תרומות מאיש. איש לא הכריח אף אחד להגיע אלינו, למיטב זכרוני וזכרוני במיטבו. ה"לופט" הנו מקום בילוי. נקודה. הונאה? תרמית? שקרים? מישהו שומע את עצמו כאן? מישהו גזל כאן משהו ממישהו? מישהו הכריח מישהו לעשות משהו בניגוד לרצונו? ה"לופט" עבורי הוא בית שני. חלום שהתגשם. יבוא רק מי שרוצה לבוא בו. ממש כך. אין אחד שבא ולא התקבל במלוא האהבה ויעיד על כך כל מי שהיה בו. לא נשדד איש בכניסה. רבים מכם היו מוזמנים אישיים שלי. רבים אף לא שילמו כלל בכניסה. האירוח היה מכל הלב. כי ככה. גם מי ששילם, ידע מראש מה המחיר וקיבל תמורה לכספו. מי שלא רוצה לבוא, שלא יבוא. כזה פשוט. מיקומו של המועדון מעל מועדון אחר, הנו כמיקומו מאחורי מערכת עיתון "הארץ", או מאחורי בתי המשפט. ועדיין, הפעילות בו לא קשורה לאף אחד מהמוזכרים לעיל. שייקח מכאן כל אחד מה שיבחר לקחת. את חיי האישיים עזבו נא בשקט. עשו נא איש איש את החלטתו האישית, ממש כשם שאתם מחליטים לצאת לכל מקום אחר. רצונכם כבודכם. כך היה תמיד. אני לא זוכרת, שאי-פעם, בתהליך כולו, נלקח ממישהו רצונו החופשי. תודה גדולה, לכל החברים, לכל מי שמחבק, עוטף, תומך. לכל מי שיודע, כמה שווה חיוך, בימים של גשם. אוהבת אתכם. |