אני לא מאמינה שאני כותבת פוסט כזה על מיכה.

לחשוב על מיכה זה לחשוב על אדם שאהב לחיות, לטייל, להנות, לעבוד קשה.

איש משפחה, אבא לשלושה ילדים שעוד חודש היה צריך להפוך לסבא לראשונה בחייו ובעל של אשה שהוא הכי הכי אהב בעולם.

אדם שידע לפרגן, ליצור, לנהל ולאהוב. בעיקר לאהוב.

מיכה, הוא בעצם דוקטור מיכה שמר. הוא גם זה שהמציא את הקציצה של טבעול. הוא עומד מאחורי הרבה מאוד מוצרים שאנחנו מכירים בעולם המזון והוא אחד האנשים היצירתיים, החכמים, החדשניים והמבריקים ביותר שאני מכירה.

אבל מיכה בשבילי הוא קודם כל אחד החברים הכי טובים שהיו לי.

אהבתי אותו כמו את אבא שלי ודיברתי איתו על דברים שרק איתו יכולתי לדבר ועבדתי איתו כבר שמונה שנים, אולי יותר. ותמיד למדתי ממנו דברים חדשים. תמיד רציתי עוד.

מיכה נפטר אתמול. כשהוא רוכב על אפנים בהרים בספרד. הוא חטף התקף לב.

אי אפשר להתנחם בזה. אבל אני חושבת שאם היו שואלים את מיכה איך היה רוצה לסיים את חייו. הוא היה בוחר להיות ליד אשתו אהובתו, באחד מהטיולים בעולם שכל כך אהב, נושם את הטבע שאותו העריך וכיבד ורוכב על אפניים.

זה כל כך מיכה. וזה רק מיכה.

יהי זכרו ברוך