0

18 תגובות   יום ראשון, 11/5/08, 22:19

כשאני הייתי ילדה שמעתי את המשפט הזה , לא בבית שלנו כל כך

אבל המון בבתים של אחרים. אנחנו.. התרסה אל מולינו הילדים זה היה,

איך זה שתמיד פעם היה כל כך הרבה יותר טוב? כולם היו כל כך מוצלחים,

מחונכים ונפלאים. כל האנחנו שיחקו ברחובות והיה להם כל הזמן רק כיף.

אני מביטה אל ילדי ההולכים וגדלים בעולם חדש, עולם קסום ומופלא מלא ידע זמין

שלאנחנו לא היה. הם חכמים  פי אלף מכפי שאנחנו היינו, הם יודעים כל כך הרבה

מודעים וחושבים, יודעים להפעיל מחשב וגם לשחק בתופסת , גם להישתולל וגם להנות מצעצועי פלסטיק וגם מעץ, אני מבינה שגוגואים ניראה להם משחק מפגר לעומת משחק מחשב מחוכם, אני מבינה שהעולם שלהם הוא שלהם ואין שום סיבה הגיונית שיתלהבו ממה שהתלהבנו אנחנו. אני מניחה שלזה בדיוק קוראים התפתחות  רק ש..

אנחנו לא תמיד מספיק מפותחים להבין שהעולם השתנה ומה שהיה אז היה אז והיום יש עכשיו והוא אחר ושונה אבל מופלא וממש שווה ללמוד אותו, כי זה העכשיו ולמה בכלל לנסות

לחיות עבר , הרי שם כבר היינו והעכשיו זה החדש שדורש למידה .

דרג את התוכן: