לילדים יש חיישן רגיש מאוד, כבר מגיל אפס. הם תמיד יודעים מתי חשוב לך להגיע בזמן לפגישה, ומתי אתה יכול לאחר. ותמיד, אבל תמיד, יגרמו לך להגיע לתוצאה ההפוכה.

ביום שבו תקום מוקדם מספיק, ותעיר אותם לפני הזמן, דווקא אז, יקח לילד ממוצע, 20 דקות לבחור בגדים, למדוד אותם, להתחרט, ולבחור בגדים אחרים. תמיד יהיו אלה הבגדים של אחותה, שרק הם יפים, ובכלל פעם שעברה היא הרשתה לי, ואני תמיד מרשה לה, ומה אכפת לך? ואין לי מה ללבוש!! 

עוד רבע שעה יקח עד שהם מחליטים מה לאכול. כל מה שאכלו עד היום, בתענוג, הופך להיות לא טעים. לא משנה מה תציע להם כתחליף, הכל לא מקובל. ניסינו לצייד את הבית ב-18 סוגי דגנים, כדי לקלוע לטעם היומי המתחלף שלהם, אבל הם? הם מחכים בשלווה סטואית ועם פני פוקר עד שתישבר ותציע מילקי. על זה הם מוכנים להתפשר. איומים במיני עונשים, חרמות, ושאר מרעין בישין, יזכו לתגובת בוז. כל ילד יודע שאם יתקע בך עיני עגל ולא ימצמץ אתה זה שתישבר ראשון.

לעומת זאת, בימים שבהם אין שום חשיבות לשעה בה תגיע לעבודה, בלי משים תגלה שאתם מגיעים ראשונים לשער בית הספר ומחכים לשומר.

החלטתי לשבור את מעגל הקסמים הזה, ופעם אחת ולתמיד לצאת בזמן מהבית ביום של פגישה חשובה. הטעות הראשונה היתה ערב קודם. הצעתי בנון שלנטיות שכולם יבחרו את הבגדים מראש, כדי שיחכו להם ליד הכר בבוקר. המבטים שהחליפו ביניהם הילדים פורשו על ידי לא נכון, ולתומי חשבתי שהצלחתי לעבור את המשוכה הראשונה.

בבוקר, אחרי מספר נשימות עמוקות להרגעה, ומדיטציה, הערתי אותם. לאט. בשקט. אני חושב שהם כמעט קנו את ההטעיה, עד שהקטנה הרגישה ברעד קל בקולי והודיעה, שהיה לה חלום רע בלילה והיא מאוד עייפה, והיא צריכה רק עוד חמש דקות של שינה. אחותה, הציצה בחלון וקבעה שהבגדים שבחרה אמש לא תואמים את מזג האוויר, וצריך לבחור הכל מחדש. אצל הגדול גיליתי סימני שבירה ראשונים, ומשכתי ממנו את השמיכה. כמו במשחק קופסא שבו אתה דורך על משבצת 'המתן שני תורות', כך היה גם אפקט השמיכה. "עכשיו אני לא קם" הוא הודיע.

'רק שלא ירגישו' הרגעתי את עצמי וחזרתי לחדר של הבנות, מתעלם ממצב הבגדים בארון. הצלחתי בינתיים להלביש את הקטנה, ולשלוח אותה לאחיה לחדר כדי שתבקש שיעזור לה עם ארוחת הבוקר. עשר דקות אחרי זה, כשסיימתי לבחור בגדים עם אחותה, גיליתי את השניים האחרים שקועים במשחק. לפחות הוא יצא מן המיטה, שזו גם התקדמות...

'אל תצעק' שיננתי לעצמי, והצלחתי לגרור את כולם למטבח.  הם קלטו אותי מציץ בשעון, דבר שמשום מה גרם להם להתחיל לריב. לא משהו רציני. רק רבע שעה. מראש לא שאלתי מה הם רוצים, ומיד הצעתי מילקי, כדי לקצר תהליכים. אני מיצמצתי. הם ניצחו.

כדי שבכל זאת יגיעו לאוטו בזמן סביר, עוד הסכמתי, במשא ומתן ומהיר, לשוחד סביר, ושאר הבטחות. הגעתי רק בשעה שעה איחור, ולא מגולח. מעכשיו אני קובע פגישות רק לצהריים. ככה אני בטוח אגיע בזמן. או שלא.