חדר המדרגות, אצלי בבניין, שעת בין ערביים, בין הקומה הראשונה לשנייה, נתקלת חזיתית בשכן הבטחוניסט שלי , א', שחזר בדיוק מסיבוב ריצה.

"היי שכנה, מה שלומך? יוצאת עם הכלבה? "

"כן", אני עונה בביישנות

ל- א' ישנה נטייה להרטיט את ליבי. הוא גבוה, שזוף, שרירי, לסת מרובעת ומדבר כמו מ"פ בסיירת מטכ"ל.

(אפילו אלון אומר שהוא שווה)

"אז מה נשמע?" הוא שואל, "ניסיתי להשיג אותך השבוע ולא היית בבית, איפה את מסתובבת?"

"פה ושם, אתה יודע.." אני עונה

"תגידי", הוא אומר, "אין לך חבר, נכון?"

כולי בפרכוסים והתרגשויות עונה, "נכון" ובדמיוני אני מפליגה במחשבות על שנינו בטיול בשקיעה, כשאני בשמלה פרחונית וזר לראשי... אוחזים יד ביד...

"אז אולי אני אכיר לך את אח שלי.....?

"טוב אמרתי"