תקשיב להם מספרים לך על איך אתה.

ותתקלח לפני שתכנס למיטה שלי.

מקורצף בריחות של סבונים מגורדים,

כמו קליפות תפוז קלויים כשחורף,

ויש תנור אחד של נפט שמחמם בחלקים.

עכשיו תור האביב.

ואתה בשל לשמש ושונא את הבקרים. 

תיתן את ידך,

היא מחבקת ושורטת.

גם האצבעות,

שהציפורניים שלהם ארוכות

ומלכלכות לי את העור.

בצבע זוהר כמו טושים של מנתח פלסטי.

הנגיעות שלנו לא נוגעות בדבר,

והלב שלך מתפוצץ

בכל פעם שנוגע בו דם מהווריד.

מחייך אליי. 

החיוך שלך מטורף ושוקולדה.

אסור לי מתוק.

לך אסור לשכוח,

אז אתה מחשב הכל

ומתייק תחת תיקיות סגלגלות

עם פסים חומים,

מתוחים אל הלב שלי. 

איכשהוא

משאיר את הריחות המקולחים שלך אצלי.

אני שומרת אותם באצבעות,

מקרבת לאף והעיניים עצומות.

הבטן שרה בקרקורים

שירים שהמוח לא מעז להלחין.

אתה קם לשמור את עצמך.

מקשיב לאנשים שלך

מסבירים על מותר ואסור,

על איך אתה.

איש של פחד.