רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
זוללת הזכוכית -סיפור מטורף כמו הכותבת
הדבר תקף אותה, כמו תמיד בזמן שצפתה בטלוויזיה. קולו החלקלק והשמנוני של קריין הפרסומת הסביר, מדוע כדאי להשתמש בכוסות הזכוכית של "אל תיגע בי". על המסך הוקרנה תמונה מקסימה של כוס זכוכית חלקה ונוצצת. "ממש תאווה לחיך!", חשבה דרדינה בתענוג. ואז, כמו תמיד, צצה בה התחושה המוכרת. אותה תחושה של תשוקה איומה למנה של זכוכית. מספר כה רב של פעמים ניסתה לרסן את עצמה, ולהפסיק להיות כל כך לקקנית, ובכל זאת... מעולם לא יכלה להיפטר מהלהיטות המגונה אחר אכילת זכוכית צבעונית. "רק הפעם!", נשבעה דרדינה לעצמה, ושמה פעמיה לעבר חנות המכולת. ריח מוכר של זכוכית טרייה הגיע לאפה ברגע בו נכנסה לחנות. הריח התפשט בכל חושיה, וממש הטריף אותם. ואולם בתוכה עדיין התחולל מאבק פנימי עז. בבואתה במראה לא הייתה מרנינה. זאת אומרת, אילו הייתה חיה בתקופה היוונית או הרומית העתיקה הייתה נחשבת למושכת יותר בגלל עגלגלותה השופעת. אך לאסונה, השתייכה דרדינה לתקופת הפלסטיק. אישה שמנה נחשבה אז לנטולת חן. דרדינה ידעה זאת, אך תאוותה הייתה חזקה ממנה. כמה פעמים ניסתה לאכול מפירות הפלסטיק הצומחים על יד ביתה, שהרי הפלסטיק מזין הוא, ואינו משמין. למרות זאת מובן היה מדוע העדיפה דרדינה את טעמה המשגע של הזכוכית הקרירה על פני הפלסטיק הפושר. "מתי כבר ימציאו זכוכית נטולת זכוכין"?, נאנחה, ועקבה אחרי התור בחנות המכולת. "זאת תהיה אמצאה נהדרת – לאכול זכוכית בלי להשמין!"- כן, בבקשה – פנה אליה החנווני בחיוך ידעני. אחרי הכול, לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה באה דרדינה לחנותו.- אה, תן לי בבקשה קופסה קטנה של זכוכית, אתה יודע, של 100 גר'.
דרדינה ידעה בעל פה את שאלתו הבאה של החנווני:- ונציאנית, או תוצרת הארץ? - תוצרת חוץ, בבקשה..... פלטה דרדינה במהירות, כדי שלא יהיה הספיק ביד מצפונה לפתוח את פיו הצדקני ולהטיף לה מוסר.- תוצרת הארץ היא רק חיקוי זול, חסר טעם. בצעדה בשדרת הפלסטיק הצהובה, בחנה דרדינה בפעם האלף את האריזה: "100 גר' זכוכית ונציאנית נקייה. מכיל: זכוכית, פלסטיקון ("התבלין המגעיל הזה נדחף לכל מקום", חשבה דרדינה בסלידה) וצבעי מאכל. הרשרוש המוכר והנעים של רסיסי הזכוכית בתוך הקופסה החיש את צעדיה של הנערה יותר ויותר. מצפונה הקשיש נותר הרחק מאחוריה, אך עובדה זו לא הטרידה במיוחד את דרדינה. נושם ונושף מיהר המצפון להדביקה. המאמץ היה גדול, משום שלא היה עוד צעיר כמו בזמנים הטובים. הרגע המיוחל הגיע. דרדינה פתחה את האריזה. ריח של זכוכית טרייה הציף את כל החדר. "יהיה עלי לפזר קצת תרסיס ליזול כדי להפיג את הריח החריף", הרהרה. "אסור לאימא לדעת ששוב לא התגברתי על יצרי...היא שוב תתחיל בהרצאות שלה...לפעמים היא עוברת אפילו את מצפוני בטרדנותה... שבויה כליל בידי תאוותה הסוחפת, לא טרחה דרדינה לשפוך את תוכן הקופסה לתוך צלחת. היא אכלה את הזכוכית ישר מהקופסה, כשנחיריה מתרחבים בעונג, ושיניה לועסות בתשוקה את רסיסי הזכוכית הירקרקים. מצפונה ישב והתבונן בה בדממה. הדור סבר, כסוף שיער, חליפתו מגוהצת כמו תמיד, ותג הזהב – "מצפון" – מבהיק על חזהו. הוא ידע, כי אין טעם לדבר עם דרדינה בשעה שהיא שקועה בזכוכית. פשוט משום שלא יכלה להקשיב לו. השנים הרבות במחיצתה של בת חסותו לימדו אותו מהו הרגע המתאים להטיף לה מוסר. לכן ישב והמתין עד שרסיס הזכוכית האחרון נעלם מתחת ללשונה הלקקנית של דרדינה. ואז השתעל בדייקנות. שיעולו היה מגוהץ להפליא, ותאם את כל דמותו המושלמת. "דרדינה! שוב אכלת זכוכית!"פתח בקול חמור. דרדינה התבוננה באריזה הריקה ברגשות אשמה."זו הפעם האחרונה!", נשבעה בקול רם ומחתה את שיירי מיץ הזכוכית מפיה."אני מבטיחה, כי זה לא יקרה שנית!"
כל הזכויות שמורות למחברת@
|
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ברוכה הבאה חברתי החדשה, אם כי לא נעים לי לקבל את פניך בבוידעם המאובק, שם שכב לו הפוסט הזה שנה שלמה בשקט,
עד שהפריעו לו...מציעה לך לעבור לסלון, שם מוצג הפוסט העדכני שלי מהשבוע. לא מבטיחה שפחות הזוי, אבל פחות מאובק...
יפה עשית! המשבר הכלכלי העולמי הפחית מאוד את יבוא הזכוכית הוונציאנית החביבה עלי ובהחלט הרוזנטל שלך מתחיל להיות בסכנה, ואולי גם הבלטות...
אתה לא חייב לאכול כל מה שמאכילים אותך...זה עולם של בחירה, אתה יודע...
מעניין, זורם ומצחיק.
אהבתי מאוד..
אני מייד מחביאה את האגרטלים הונציאנים הצבעוניים שלי.
גם את הרוזנטל העתיק, אפילו שהוא עשוי פורצלן- אצלך אי אפשר לדעת.
אני לא יכול לשפוט כל עוד אני אוכל חצץ.
תודה יקירה! כמו שקראת בתגובות שלי, שרי אחראית לחיטוט בבוידעם שלי והעלאת הפוסט למעלה...אני כתבתי לפני שנה ושכחתי מזה...אבל את צודקת, זה הזוי לגמרי...
ניראה לי שסידרת אותי
ניראה לי שאת מאושרת מזה
חכי .....אחכה לך בפינה של הפוסט הבא
תראי איזה יופי, בתגובה שלי "עוררתי מתים"
העליתי את הפוסט שלך "למעלה" ברשימת "פוסטים של חברים"
והנה עוד כמה חברים הרוויחו בזכותי!!!
===
ואת?
את אשת ברזל של משמעת!!!
הילדים שלי צריכים לקחת ממך דוגמא
משיגענע.
בחייםםםם לא הייתי חושבת על דבר כזה.
הולכת ומדרדרת את
ואיזה כיף לנו עם השריטות שלך.
אין עלייך אחותי!!!!
מה קורה לכם, שלושתכם נכנסתם היום, כגוף אחד, כאיש אחד, לפוסט מלפני שנה...כנראה משעמם לכם בחיים...או שזה רמז
לקחת דוגמא מכם?
אמצע השבוע, נכון, אבל לפני שנה...חחחח אז כתבתי מתי שהתחשק לי. היום אני יותר מסודרת...
חחח נברת בבוידעם שלי...שמחה שנהנית! ו...לא, לא מתכוונת להעלות פוסטים ישנים שלי, כי זה עושים העצלנים שלא מתחשק להם לכתוב פוסטים חדשים...אני במשמעת עצמית - כל שבוע סיפור!
חשבתי שהחלטת להפתיע אותנו עם סיפור אמצע שבוע,
ואז גיליתי שהסיפור חוגג יומהולדת שנה!
כבר לפני שנה היה לך את זה...
גם אמצע השבוע......
גם בלי הרבה רומנטיקה......
וגם זכוכית..........
אבל.....יפה ....וקוראים עד הסוף.
אלומה!
===
סיפור מקסים כתבת בדיוק לפני שנה!*
זכוכית או שוקולד???
את רואה, אוהבת אני לנבור לך בכרטיס . . .
---
מי שמחטט יכול למצוא מציאות, לא?
וכמה מצחיק לקרוא היום,
אותך כותבת אז:
נ.ב.מה צריך לעשות באתר הזה כדי לקבל כוכבים? לרקוד בעירום?
אני חושבת שאם תהיה לך איזו שבת עמוסה,
תוכלי לשלוח למרבית חברייך קישור
לאחד מהישנים שלא נס ליחם!!!
===
אוהבת אותך - שרי
הי יוסיניו,
מאיפה זה בא לי?
בדיוק מאותו ממד ששולח לך את הסיפורים שלך...הממד החמישי...
אלומה
לראובן, העין השלישית שלי...
תודה על הפרגונים!
אלומה
אלומה - אלא מה ?
כרגיל
חדה כזכוכית
מבריקה בסגנון כזכוכית
חלקה כזכוכית
אז מה הפלא שאת כותבת על זוללת הזכוכית.
הרעיון נפלא
הביצוע עוד יותר
כוכב וירח נשלחים אלייך
ראובן
יהודית היקרה,
ברוכה הבאה!
לכבוד הוא לי לקבל ביקורת כל כך מפרה ממומחית בתחום.
את צודקת, זה הזוי לחלוטין. אבל האם לא כך נולד הציור הסוריאליסטי של דאלי?
תודה על הכוכב!
אלומה
נילי היקרה,
שמחה שנהנית!
אשמח לראותך שוב הערב, עם או בלי כוכב,
דברייך מאירים בעצמם כמו כוכב!
תודה,
אלומה
כוזרוני חמודוני!
חושב על כל מילה בקפדנות, אה?
ידעת שהמילה "לייט" תקפיץ אותי. ידעת!!!
אז מגיבה כצפוי:.
אני מטורפת כבדה עם קבלות!!!
אלומה
נ.ב.מה צריך לעשות באתר הזה כדי לקבל כוכבים? לרקוד בעירום?
הי ישי!
תודה! אתה הגבת ראשון, מה שאומר שאתה די ערני בלילה....
אלומה
מהנה לפתוח את היום עם מערכון מבדח .
תודה
אחזור בערב עם כוכב.
אלומהההה יפההה
את מטורפת לייט