כמה אנשים כאן כתבו את המשפט הזה לפניי? את מי זה בכלל מעניין שאיזו שירה קוצנית אחת לא מצליחה להרדם? את מי זה בכלל מעניין שיש לי בסך הכל מוח אחד קטן ויותר מידי בלאגן מיותר? לפעמים נמאס לי מהעצמי הזה שאני צריכה לסחוב איתי לכל מקום גם כשאני לא זזה. לפעמים נשבר לי מהקול שלא נשמע ורק אני תקועה עם האיתי הזה. ואיזה מזל שהלפעמים הזה לא מופיע פעמיים. אחרי צהרי יום המחר אהיה שירה חדשה. אז שירה של עכשיו לא נרדמת. לא מעניין. אולי אשעמם את עצמי עד לפיהוק? אולי . |