יאללה, איך אני שונא שזה קורה לי. פתאום באמצע החיים אני מקבל סמס נזעם מאחד מאנשי התעשייה הבכירים במחוזותינו על כך שהוא מאד לא מרוצה מידיעה שכתבתי ונוגעת בדיעבד גם אליו. ככה, בלי שום הסברים, הוא נכנס לדקויות הקטנות בכוחה של מילה, קונוטציות שליליות שנושבות מהאייטם ורוח דברים ביקורתית שהיא כנראה מאד לא לרוחו. אוטוסטרדה של תווים שזורמים אלי במשך חמש דקות רצופות. מונעת ממני כל אפשרות להחזיר תשובה. כל רגע עוד צפצוף מעצבן של סמס. לא קל. האמת, זכותו. גם אני הייתי מתעצבן אם היו מפרסמים עליי או על פרוייקט שאני קשור אליו, דבר שמריח קצת כמו ביקורת.
אז מה עושים עכשיו? מצד אחד אני עומד מאחורי המילים שכתבתי ונאמן לאמת שבידיעה אבל מצד שני אני בהחלט לא מעוניין להרוס את הקשרים שלי עם גורם, סימפטי בדרך כלל, שבסך הכל לא מתלונן על עצם האייטם אלא יותר על הרוח שנושבת ממנו. אבל במקרה הזה למטבע יש גם צד שלישי - זה של העורך, זה שעבר על הידיעה בדק אותה ואולי במקרה (או שלא במקרה) גם הכניס מילה או שתיים משלו, כדי להפוך אותה לנהירה יותר. בינינו - זו זכותו ולפעמים גם חובתו. עכשיו לך תסביר לאותו גורם שאין לך כל קשר לאותה טעות פטאלית מבחינתו.
בדרך כלל אין לי שום בעיה עם עריכת טקסטים. להיפך. לפעמים במבט נוסף של מישהו אפשר לעלות על בעיות שלא עלו בכתיבה/קריאה ראשונה. לרוב, אלו הערות בונות שבאות כדי להאיר את הטקסט ברוח מדוייקת יותר. אבל לפעמים קורה שהעורך רוצה להפוך ידיעה למעניינת יותר. מפולפלת יותר. חריפה יותר. או סתם נעימה יותר לעין. אז הוא משחיל עוד מילה, משנה את הסדר של המשפטים, והופ - היא הופכת לנושכת.
ועדיין, למרות השינויים בטקסט, זו זכותו הלגיטימית של העורך. אלא שדווקא שינוי קל במילה כזו או אחרת יכול להביא את הסעיף גם לסלב הכי נחמד בתעשייה. ואת מי הוא מאשים בעיוות? את הכתב. זה שחתום על הידיעה, זה שחשב על כל מילה לפני שהעביר אותה לעורך. מה איכפת לו לסלב אם הידיעה עברה שינוי מסויים, מה איכפת לו אם מדובר באמת לאמיתה? אותו מעניינת רוח הדברים... הארומה שהאייטם מדיף, הנוסח הכללי. אם מדובר בידיעה מפרגנת - אז בכיף. סבבי בבי. גם אם הפרטים לא מדוייקים, זה לא ממש משנה כי רוח הדברים חיובית. אבל אם חלילה, מרגישים שבאייטם יש שמץ של ביקורת, אז יאללה בוא ניכנס באותו כתב מסכן, נפגין קצת שרירים ונצעק. הכי טוב לצעוק. זה גם פותח את הסינוסים.
ומה אנחנו עושים במקרה כזה? בדרך כלל מנסים את השיטה של להרגיע. מסבירים לו שהוא לא ממש הבין את רוח הדברים, שלא היתה שום כוונה לבקר אותו ואם אין ברירה אז גם מעמידים אותו בפני העובדות. בדרך כלל אי אפשר להתווכח עם כתבים. זו מלחמה אבודה מראש. אבל לעתים, דווקא כשמדברים עם העיתונאי בדרך הנועם, כשמסבירים לו שהדברים שכתב יכולים להיות מנוסחים טיפה יותר טוב, דווקא אז יש מצב שהצדדים יגיעו לעמק השווה.
ובינינו, בדיוק בשביל זה המציאו את האינטרנט, שמאפשר לשנות ברגע אחד מילה או נוסח לא תקין. אם זה לא משנה את הבסיס העובדתי של הידיעה, ואם אין כאן משום ניצול ציני של הכתב וטוב ליבו, אפשר בהחלט לנסח כל משפט בצורה כזו שלא רק שהוא לא יפגע אישית בנשוא האייטם אלא הוא יהיה פתאום מדוייק יותר. ועל זה בעצם כל העניין - הדיוק במילה.
|