לויתור יש המשכיות

הרמת ידיים היא סוף

שאלה שאלתית

הראשון נובע משיקול דעת

השני נובע מנסיון שכשל

שניהם אקטיביים באותה מידה

ההגדרה היא אינדבדואלית

יש יחשבו שהאחד הוא השני וההיפך

אכן עובדות חיים.

*

y

כמו ההבדל שבין שבר למשבר.

שבר, כמותו כויתור , הוא נקודתי,

אפשר לאחות אותו, ליפול ולהמשיך הלאה.

משבר, כמו הרמת ידיים הוא טוטאלי.

מנהל אותנו, שואב אותנו, מדכא,

תוקע, לא משרת אותנו.

בואי עופרה נבחר להיות רק בויתור זמני

מתוך הכרה ומודעות, ואחר כך, נמשיך.

מחבקת.

חברים יקרים שלי

אני קוראת את התגובות שלכם ומודה לכם עליהן. הן יפות ומרתקות.

צר לי שאני חסרת אנרגיות כרגע להשיב באופן אישי.

אז תודה ועוד תשמעו ממני.

באהבה

עופרה

בהנחה שיש הבדל -

ויתור נשמע מתוך החלטה, בחירה -

הרמת ידיים נשמע תבוסתני,

מתוך ייאוש...

ויתור הוא בחירה. אלא אם כן האדם מוותר מתוך טון ריגשי כרוני.

אני נוטה לומר מתוך מודעות יש ויתור.

הרמת ידיים היא אכן מצב בו יש תחושה של חוסר אונים.

זה בהחלט שונה עופרה.

למעשה ישנם אנשים שמרימים ידיים ו...מוותרים.

עופרה ל'ה אהובה!!!

כשאני חושבת על המונחים  הרמת ידיים, וויתור- מבחינתי, זה בא בהקשר של מטרות וייעדים של עצמי מול עצמי.

הרמת ידיים מבחינתי זה כניעה- להיכנע למטרה,להפסיק לעשות כל מה שהייתי עושה על מנת לנסות להשיג אותה, ולהחליט לפעול בכיוון אחר.(למרות שאני מאמינה שאין ייאוש בעולם- ואם החלטנו ללכת על משהו- סימן שאנחנו מסוגלים אבל אולי יש "רעשים" שמפריעים)

וויתור לעומת זאת- זה עדיין להישאר באותה מטרה, באותו מסלול, אבל- אני באה ממקום של פשרה, ממקום של בדיקה עצמית, זה לא בהכרח חייב להיות מקום שלילי.

 לפעמים אני חושבת שאנחנו לעצמנו הכי מקשים את החיים(זה נורא אגב אינדיבידואלי)-כי לפעמים אנחנו כ"כ רוצים שמשהו יצליח- ואולי קרה (לך/לכל מי שקורא כאן את מה שאני כותבת)שכ"כ רצינו משהו, והצבנו אידיאל שקשה להגיע אליו- ואז נתקלנו בצומת- או להרים ידיים,(כי זה שואב הרבה אנרגיה) או לוותר על הדרך הקשה, עדיין להישאר באותו אידיאל, ולהציב לעצמנו ייעדים קטנים יותר.

אז מה שעשינו כאן- לא הרמנו ידיים- וויתרנו לדרך קשה, והתפשרנו על דרך שהיא באמצע- שהיא לא מצריכה השקעה אנרגטית רבה.

אוהבת אותך!!!

לא יכלתי לבטא זאת כפי שאילנה כתבה לפניי.

שני המשפטים הינם בעלי דו-משמעות,
ויתור, כסוג של פשרה או כניעה.

והרמת ידיים, כסוג של ייאוש או אלימות!

ב"ה

היי עופרה'לה

ויתור זה כוח מתוך החלטה

הרמת ידיים זה יאוש

אך לעתים גם בויתור יש יאוש

ובהרמת ידיים יש כוח.

אולי, הרמת ידים היא אחרי ניסוי והבנה שמיותר להתעקש?

ויתור= לא לנסות כלל.

*

מסוג השאלות שעושות לי מצויין לקום בבוקר, עופרהל'ה

תוהה בעצמי יחד איתך:

ויתור זה פאסיבי, הרמת ידיים אקטיבי?

ויתור מתוך יאוש, הרמת ידיים מבחירה?

ויתור זה למטה, הרמת ידיים זה למעלה?

ויתור מעייפות, הרמת ידיים מכוח?

ויתור זה פחדני, הרמת ידיים שמיטה וכניעה מתוקה?

או אולי בדיוק להיפך???

ואוו איזו שאלה כבדה על הבוקר... או אולי זו בעצם שאלה שיש לה תשובה פשוטה

ויתור אין אחריו עתיד. אין את הצעד הבא. אני מוותר והולך.

פשרה הינה הזמנה לצעד הבא. יש משהו מעבר.

בברכה

אבי סופר

צטט: עופרה'לה 2008-05-13 21:19:30

האם יש הבדל בין ויתור לעצמי לויתור לאחר?

 

באהבה

עופרה

ויתור לעצמך עלול להיות סוג של כניעה, סוג של הרמת ידיים או לחילופין סוג של התרה לעצמך מה שאינך מניחה לאחר

ויתור בעקרון הוא תמיד סוג של פשרה - ויתור לעצמך וויתור לזולת תמיד נובע מתוך רצון להגיע לתוצאה שנוחה לשני הצדדים.

אם היית נותנת דוגמה מעשית למה בדיוק את מתכוונת אפשר היה להבין יותר.

יש גם עניין של סליחה עצמית או סליחה לאחר - ויתור עצמי או ויתור לאחר - בשני המקרים מדובר על סוג של שחרור -  שנעשה מרצון מהבנה שזו הדרך להגיע למטרה גם אם מדובר בפשרה.

כניעה-הרמת ידיים - הוא למעשה סוג של כבלים - אין כאן רצון אמיתי - מן אילוץ מתוך יאוש.

הכלה

במקום להניח שכולנו יצורים זהים מבפנים, כדאי מאוד להגיע לקשר עם "הנחת עבודה" אחרת לגמרי. בין אם זו היכרות קצרה או ארוכה, אם זו חברה או בן זוג, האדם שמולי הוא אחר ממני. מוטב להניח שהאדם האחר מרגיש, חושב, מתנהג אחרת ממני, ללבן את ההבדלים, לגלות אותם בתוך כדי דיאלוג - ולא להתאכזב ולכעוס כשהם מתגלים.

הרבה כעס היה נחסך בקשרינו הקרובים, אם היינו מכבדים את השוני אצל הזולת ומוכנים לראות אותו כאתגר, כתהום ששנינו מנסים לגשר עליה יחד.

על מנת להבין תהליכים רגשיים ותהליכי הכלה - אתייחס לתהליך הבסיסי שבו אנשים מזהים וחווים את הרגשות המתעוררים בעצמם ואת הרגשות המתעוררים בזולת. יכולת זו הנה הבסיס המאפשר את תהליך ההכלה של רגשות הזולת. אם האדם יכול להרגיש את רגשותיו של של הזולת, הוא יכול להתייחס, להתמסר, להחזיק את הרגשות הללו - להיות עם הזולת בחוויה ולהכיל אותו.

לכן לוותר או להרים ידיים, אינם אמורים להיכלל בלכסיקון היומיומי שלנו.

עופרהלה' יש קשר ישיר!!!

כל מה שאני בעצם חשה על עצמי,

אבטא זאת כלפי האחר!

אנו כמראות האחד לשני, והכל בעצם השתקפות שלנו עצמנו!!!

כך באהבה (שהיא נעימה ויפה)

וכך גם בדברים שמכעיסים אותנו.....

האם יש הבדל בין ויתור לעצמי לויתור לאחר?

באהבה

עופרה

עופרהלה' שאלה קשה לשעה זו של ערב!

אבל אנסה לשלוף מה שעולה לי:

הרמת ידיים = מעשה של חוסר אמונה, היכנעות מתוך אכזבה, רגש שלילי למצב....

וויתור           = מעשה אצילי, ללכת למען האחר, יגיע עם אמונה של "בעד",  חיובי!

המשותף:  בשנייהם לא מקבלים תכלס מה שהיינו רוצים!!!

דליה        

לדעתי - ויתור זו גם דרך לגמישות והדדיות  ביחסים,

הרמת ידיים זה אקט של יאוש.

בעניין הויתור אולי את מכירה את משל החבלים והקשר....

אם כל חבל ירצה לשמור על אורכו - לא יתקיים קשר

קשר מתקיים תוך ויתור קטן מכל אחד ואחד מהחבלים.

תודה על האתגר לחשיבה -*

אגב בבלוג שלי יש המלצה - בואי לבקר.

אוסיף ש:

הרמת ידיים - זו תגובה של יאוש

ויתור - זו תגובה מודעת להשגת מטרה מתוך חוסן נפשי.

משותף לשניהם? אמממממממ לא בטוחה שיש משהו משותף

הרמת ידיים=כניעה=יאוש=חולשה=אי עמידה על שלך=ערך עצמי נמוך

ויתור=רצון להגיע לפשרה=להגיע למטרה מתוך שיתוף=מודעות וערך עצמי גבוה.

:-)שאלה שאלתית מאוד

ויתור - זה סוג של פשרה מתוך מודעות להשיג את המטרה מתוך ערך עצמי

הרמה ידיים - זו כניעה מתוך חולשה, הקטנת הערך העצמי.

משהו כזה - על רגל אחת במחשבה מהירה