כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תולעת מכרסמת.

    בימים האחרונים אני חווה אש בוערת בעצמותי, תחושה עילאית של שליחות סוחפת הרבה מעבר לכל מה שחוויתי מאז פתחנו את העיתון לפני כ 5 שנים.הידיעה שהפעם אנו עומדים לשנות את חייהם של אלפי אנשים מקצה לקצה, באמצעות סדרת מאמרים שתלמד אותם כיצד אחרי 5 שנים עבודה בישראל הם יכולים להגיע לקרן של 48,000$.

    תחושת הצדק מצמיחה כנפיים ומאבדת את הקרקע

    4 תגובות   יום שלישי, 22/5/07, 18:26

     תשמעו סיפור:

    אני נוסע עם הבנות שלי בקניון איילון בר'ג. היה חם כשמצאתי חניה ניסיתי להיכנס מאחור. עד שהכנסתי את הרכב להילוך אחורי כדי להשתחל פנימה, ראיתי שאיזה חריין חתך אותי והתנחל בתוכו. צפרתי לו הוא שיחק אותה לא שומע.

     

    לרגע ניסיתי להתלבט ביני לבין עצמי שארפה מהעניין ואמשיך הלאה, עוד דקה שתיים אמצע חנייה אחרת. אם עכשיו אצא מהאוטו זה גם יקח יותר זמן וגם עלול להסתבך מכות מישטרה וכו'. אבל תחושת הצדק לא הרפתה מהעניין. כמו עלוקה מבפנים מוצצת לי את הלב. ועושה את המוח צר וריק.

     

    יצאתי מהרכב זועם כמו שור ברודאו , הרגשתי כאילו  שקיטור אדום של כעס יוצא לי מהנחריים. " שלי הוא יעשה דבר כזה?!! לי?!!" ניגשתי אליו: "לא שמעת שצפרתי לך"?, שמעתי" ,הוא אמר. ישך בעיה? הוא שאל אותי ותקע בי עיניים אדומות מדם. מזמן כבר שמתי לב, שכשאנשים שואלים מה הבעיה שלך, הם לחלוטין לא מתכוונים לפתור את בעייתך.

     .בזווית העין הצצתי בשאר יושבי המכונית. לידו ישבה אישתו השמנה  עם פנים אדומות כמו תחת אחרי סאונה. היא הסתכלה עלי עם עיינים צרות כמו חריץ בדלת. מאחור ישבה ביתו כבת 17, עיניה הגדולות והשחורות הקרינו בהלה, ויחד עם זה השלמה עם הגורל, כאחת שכבר מכירה את טיבו של אביה.          

     היה חם, כולנו מזיעים.  מדדתי אותו במהירות. ידעתי שאם נצטרך ללכת מכות אני יכסח לו את הצורה. הייתי בטוח בכוחי. תחושת הצדק נותנת לאנשים כנפיים.

     

    הייתי דרוך ומתוח: "זה המקום שלי". אמרתי לו. " עמדתי להיכנס לתוכו ואתה חתכת אותי". 

     "כן? באמת? איפה כתוב שזה המקום שלך? יש לך רשיון מהעירייה על המקום?", הוא שאל אותי בנון שאלטניות מדומה.

    התעכבתי לרגע כדי לדמיין לעצמי שולף אןתו מהרכב ומפליא ראסיות לתוך החוטם השטוח שלו. " לא כתוב בשום מקום". אמרתי. "אבל אם אתה רוצה שנעשה פה מערב פרוע, אז נעשה פה מערב פרוע."

     

    אשתו התערבה. היא אמרה לו, "אתה לא רואה שהוא מטורף? למה להסתבך? באנו להנות, עזוב". אבל האיש התעקש, גבריותו עמדה למבחן. הבת שלו צפתה בו במושב האחורי. הוא יצא מהאוטו. נמוך ורדרד ושמנמן אבל עם ראש ענק. משני צדי המצח צומחות לו שתי אוזניים ענקיות בשרניות כמו של חזיר. הן אדומות ונפוחות כאילו יצאו הרגע מסיר בישול. האף שלו שטוח מאד, כאילו תכף אחרי הלידה חטף מכבד בפרצוף.

     "אתה רוצה מערב פרוע?" , הוא אמר, " בוא נעשה מערב פרוע."

    קשה להתעלם מהגיחוך המר שבסיטואציית העכברוש ששאג.

     

    מהחלון האחורי של הרכב הביטו בי בנותיי . " אבא", הן אומרות מעבר לשמשה. " אבא, בוא כבר". פתאום הבנתי. המבט המבוהל ומפוחד בעיניהם של בנותיי, כמו קורנס על ראשי נתן לי להבין: " יוסי,אבא, מה אתה עושה, אחרי מה ומי אתה נגרר. הרי כבר ברור שלא מקום החניה זה האישו, בזמן הזה כבר יכולת למצוא 10 מקומות חנייה. אלא הכבוד שניפגע. הכבוד שניפגע בעיני מי? בעיני האיש המיסכן הזה. והוא באמת מיסכן. הוא במלכודת עכברים. הגבריות שלו עומדת למיבחן מול אישתו וביתו. מה איכפת לך מה המיסכן הזה חושב עליך. בשביל זה שווה לך להרוס את היום ולהרוס למיסכן הזה את הכבוד".

     

     פתאום הרגשתי חופשי וקל כציפור רננים עליזה. ואז, ככה פתאום באמצע היום, באותו רגע, כמו רגעים נדירים בחייו של אדם שאותם קשה לצייר במילים, הכתה בי הבנה עמוקה. בבת אחד הבנתי את המשמעות העמוקה של להיות אבא, ואיך האבהות מלמדת אותנו להיות יותר אחראיים, יותר מתונים, יותר חכמים.

     

    לפתע חייכתי אליו, לחצתי לו את היד, ביקשתי סליחה, הפניתי לאיש את הגב. ועם חיוך של אושר ואהבה הבטתי אל בנותיי שחייכו אלי חזרה. הרגשתי גאה בעצמי, אהבתי את עצמי, ואהבתי גם את האיש המסכן.

     לפעמים צריך להיות חכם ולא להיות צודק. זו עצה טובה למי שנוהג בכביש ולמי שנוהג בחיים. אנשים שנלחמים על הצדק בלי חוכמה לפעמים עושים דברים איומים. רוב המלחמות בעולם התחילו אותם אנשים שהיו בטוחים בצדק שלהם. והאגו לא הרפה עד שהצדק ינצח. אם נחשוב על זה לעומק, בסופו של דבר תחושת הצדק זו תחושת האגו. אם הוא היה תופס למישהו אחר את החנייה, לא הייתי מבזבז את זמני כדי לחנך אותו. הייתי ממשיך בחיי כרגיל מבלי להיכנס לסיטואציה הטיפשית הזו. אבל כשמבשלים ביחד אגו ותחושת צדק זה התבשיל שיוצא: אישיות קטנה צרת מוחין ומסוכנת. תחושת הצדק נותנת לאנשים כנפיים.  אבל היא גם מעוותת את המציאות. 
    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/6/07 09:16:

      מעניין שגם לי הייתה דילמה כזו כשהקשתי את המילה לראשונה, אבל משום מה החלטתי לזרום במקרה זה.

        3/6/07 05:33:

      אני אגיד לך איך זה עובד אצלי, אני יכולה לקרוא בשני אופנים, ומיומנת כבר שנים בשניהם. הדרך האחת היא לקרוא רגשית, לזרום עם החומר ולחוות אותו דרך הלב, דרך הבטן, בקריאה כזו, שהיא זו שמזינה אותי, אני לא רואה את הפרטים, פשוט לא, ואני עוזבת תוך כמה שורות אם זה לא נוגע בי, אבל אם זה כן, אי אפשר לבקש ממני ביקורת ותיקונים, אין לי מודעות אליהם. וכך אני מעדיפה לקרוא כיום, ויכולה להרשות לעצמי לעשות זאת, כי כך כאמור הדברים באמת חודרים אלי ועושים לי משהו בתוכי.

      דרך קריאה אחרת היא קריאה ביקורתית, שנעשית דרך השכל, ועוברת דרך התווים (ולא דרך המוזיקה) היא נעשית עם המון חדות (ואני מעולה בה, השתמשתי בה די הרבה לאורך השנים) כיום, כאמור, אם יש לי ברירה, אני מעדיפה שלא לקרוא טכסטים בדרך הזו.

      אז מה שאתה מבקש בעצם שולח אותי לקרוא שוב כך. בסדר. מה אני לא אעשה בשבילך?))

      המילים חריין ודומות לה קצת מוזילות את הטכסט, אפשר להביע אותו דבר במילים אחרות, יותר מטאפוריות ויותר קריאות. עד כאן להפעם, יש גבול, אפילו בשבילך))

        28/5/07 08:50:

      תודה יקירתי,

      אבל בכ"ז ולמרות הכל, דווקא ממך מסקרן אותי מאד לשמוע מה פחות אהבת, איך לדעתך היה ניתן לשפר.

        28/5/07 01:41:

      כמה אהבתי))

      כל כך יפה העברת את כל סערת הרגשות הזו,

      כל קולות התזמורת עלו,

      היה נראה שהסוף הולך לכיוון אחר לגמרי,

      ואז כזו תפנית בעליל,

      זה כנראה קטע של בנים שבנות פחות מבינות,

      אבל נראה לי שזה בדיוק הקטע שלרוב הגברים יותר בעייתי להגיד בו - פוס, זה באמת לא חשוב, יש דברים יותר חשובים.

      צר לי, שום ביקורת, רק כוכב))

      ארכיון

      פרופיל

      יוסי איתן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין